תמיד רציתם לדעת: אלו ההבדלים בין גברים לנשים

טלאים שנולדים לקראת החורף יוצאים מהרחם עם פרווה מכובדת, בניגוד לאחיהם שנולדים בקיץ כשהם עם פרווה קצרה. הכיצד? כנראה שבלא ידיעתה 'מדווחת' הכבשה, האם העתידית, לעובר על המצב בעולם החיצון, והעובר מפתח תכונות אפיגנטיות שמזרזת צמיחה של פרווה עבה. דוגמא נוספת, אנושית: בעולם רווי סכנות מבית ומחוץ האם ההרה מוצפת מתחים דאגות, וכך היא מעבירה מסר תוך-רחמי לעובר שיש צורך בערנות לקראת ההתמודדות העתידית מחוץ לרחם, וזה משפיע על אופיו לכל החיים.

לפני למעלה מחמישים שנה הכריז פרופסור איאן דונלד, חלוץ העל-קול (אולטרסאונד) במיילדות, שארבעים השבועות הראשונים בהם חי העובר במעי אמו חשובים להתפתחותו ומשפיעים על מהלך חייו ועתידו יותר מארבעים שנות חייו שלאחר מכן.

עם השנים, מתחדדת חשיבותם של החיים התוך-רחמיים עבור העובר. הסביבה התוך-רחמית מתווה את המסלול בו העובר מובל אל החיים החוץ-רחמיים ומשפיעה על הדרך בה אותו אדם, בסוף ימיו, ייפרד ממתנת החיים. מערכת זו מפוקחת היטב, ובורא כל בשר הוא זה שמפליא לעשות.

הסביבה התוך רחמית

הסביבה התוך הרחמית מאפשרת ניהול מידע ובקרה על הביטוי של המבנה הגנטי של העובר, ועל הסתגלותו לסביבה. לדוגמא, אמהות הסובלות מתת-תזונה תלדנה ילדים במשקל לידה נמוך מהממוצע, ואכן, ילדים שנולדים עם פיגור בגדילה התוך רחמית עקב תזונה אמהית לקויה עלולים לעשות קומפנסציה בעתיד, ולפתח תסמונת מטבולית שתתבטא במחלות לב וכלי דם, השמנת יתר, יתר לחץ דם וסוכרת.
במחקרים שונים נצפה שעובָּרים ממין זכר שגדלו בסביבה רחמית רווית הורמון זכרי נולדו עם נטייה ללקיחת סיכון כלכלי, ובסף כאב גבוה יותר. זאת ועוד, בעבודות רבות בחולדות נצפה שאצל אֵם שנחשפה למתח משמעותי במהלך הריונה יופיעו צאצאים עם יותר חרדות, קשיים קוגניטיביים, הפרעות קשב וריכוז, דיכאון, ועוד תופעות נוירופסיכולוגיות שונות. עבודה גדולה שבוצעה על 90,000 לידות בירושלים בשנים שבין 1964-1976, שפורסמה בשנת 2008, מצאה סיכון מוגבר לסכיזופרניה בבנות אשר אמותיהן חשו במהלך הריונן מתח משמעותי; ואכן, תקופת המחקר נושקת להיארעות של שתי מלחמות משמעותיות – מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

ההשפעה הזו נמדדה כאמור דווקא אצל בנות; וכי למה? בשנים האחרונות מתפתח בספרות הרפואית תחום חדש\ישן, אחד המרתקים ביותר מבין תחומי הרפואה השונים, והוא הרפואה המגדרית. מתברר שקיים צורך להתבונן על תהליכים פיסיולוגיים שמתרחשים בגברים ובנשים במבט שונה לגמרי. נשים מגיבות בצורה שונה מאשר גברים לטיפול תרופתי, הן ברמת ספיגת התרופה, הן בפירוקה ובהפרשתה מהגוף, והן בהשפעתה על איברי המטרה. למשל, תכשירים מסוימים הניתנים לייצוב של הפרעות קצב לבביות, או לטיפול באי-ספיקת לב, יעילותם פחותה בנשים. כנ"ל לגבי התגובה הירודה של נשים בהשוואה לגברים למתן אספירין למניעת אוטם חריף בעורקי הלב. מחקרים תצפיתיים בתחום הפסיכולוגיה מצביעים על כך שנשים מאופיינות בכישורים ורבליים ותקשורתיים מפותחים, בהשוואה לגברים; יש להן יתרון מובהק ב'חוכמת הפנים', בהבנת רגשות ו'קריאת מחשבות', ביצירת קשר עין ובזיכרון חברתי. אך היות והן ניחנות בנפש רגישה, נשים גם נוטות לפתח, בשכיחות גבוהה יותר, הפרעות פסיכיאטריות שונות – כגון דיכאון, מחלה בי-פולרית, חרדה, הפרעות אכילה, ותסמונת פוסט-טראומטית. בנשים, הביטוי הראשוני של ההפרעה יופיע בעיקר במעגלי הזוגיות והמשפחה, ואילו אצל הגברים הוא יופיע יותר במעגלי העבודה. ועוד, הפיסיולוגיה הנפשית הנשית הקשובה יודעת עליות ומורדות סביב עונות השנה, מה שלא קיים כמעט אצל גברים.

רפואה מגדרית

החידוש ברפואה המגדרית העכשווית הוא שלא מדובר רק על אישיות שונה – אלא גם על התנהלות פיסיולוגית שונה בתחומים רבים, שהולכים ונחשפים זה אחרי זה. בעיניי, הולכת ומתגבשת אנטיתזה מובהקת למאבק הפמיניסטי – ההתייחסות המודגשת לנשים בשנים האחרונות גרמה לריבוי מחקרים מגדריים, שהעלו שאכן קיימים הבדלים מהותיים בבסיס הקיום בין דיירי שני כוכבי הלכת, הקרואים גברים ונשים… כעת המטוטלת נעה חזרה, והפנסים מופנים לכיוון הגברים שנזנחו בשנים האחרונות. אכן הגיע העת להקים מרכזים לבריאות הגבר.

ובכלל, מדובר בשני כוכבי לכת שונים. וטוב שכך. אנחנו לא בתחרות. מבנהו האנטומי, הרגשי, והרוחני של לב האישה שונה כרחוק מזרח ממערב מלבו של הגבר, ואי אפשר להפריד בין הפיסיולוגיה השונה לבין מבנה הנפש האחר. כך שנו רבותינו 'יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה הונאתה קרובה'; יש לאשה אינטליגנציה רגשית גבוהה, והיא קולטת תרחישים בין-אישיים שהגבר המצוי הוא אוטיסט גמור לגביהם כאשר לאשה הם גלויים לעין. ואמנם, זה חוסך מהגבר הממוצע את כל חיבוטי הנפש שחוות הנשים- אך מאידך, זה גם מונע ממנו את טעמם המשובח של החיים מעבר לקונקרטי ולמוחשי. אני מצביעה נוגה.