
יש מי שטוען שהעולם שטוח. באחד מהתיכונים של רשת עמית אפילו התקיימה הרצאה בנושא. אבל זהו רק תעתוע. אולי גם ניסיון להנדס מחשבות. אבל האם באמת ניתן להנדס חלומות?
בינתיים, הנדוס החלומות נחשב לדבר לא מעשי. ישנן היום מעבדות שינה בהן גלי המוח נסרקים בזמן החלימה ואפשר לראות את רמת ההתרגשות והמעורבות של החולם, אך הכניסה לתוכן החלום ו'תיקונו' הם עדיין עניין רחוק. הרב יונתן זקס דווקא חושב אחרת.
לדידו, זהו אחד מהדברים המעשיים ביותר. הוא מכריז כי חשוב לתכנן את החיים. 'אם תרצו, אין זו אגדה' אמר הרצל, החולם מספר אחד. החלומות נותנות לנו קריאת כיוון. וכך עוד קודם עם יוסף, שהוציא לפועל בנוסף לחלומותיו גם את חלומותיהם של אחרים. החלומות שלנו נותנים לנו כיוון. החלומות של האחרים – הזדמנויות. וכך 'יש לי חלום' של מרטין לותר קינג, שביטא את עומק רגשותיו של הציבור האפרו-אמריקאי בארה"ב בשנות השישים.
אבל יש אנשים שחיים באשליות. הם בונים תילי תילים של תאוריות דמוניזציה סביב החלום. וכך – מפלגה שכולה תעתוע, קורצת בכחול לבן, אבל הפוך בה והפוך בה – וכולה ריק שחור.
ומולם, יש החולמים חלומות טובים. בהירים ומאירים. בדיוק כפי שכתב אורי אורבך ז"ל בספרו המתוק 'מתקן החלומות' – 'אם תראו את הכול בפשטות וביושר, תקנו לעצמכם כל חלום באושר'.
ואותם אנשים, עם החלומות הוורודים, מפזרים גם מילים טובות, להתבשם בהן. תודה רבה השר בנט, על העין הטובה, על הפרגון, ועל הלב הפתוח. נעמו לי מילותיך על אותו ציבור בדיוק שצובעים אותו במכחול שחור, למרות שהוא הכחול-לבן האמתי.
אני מאמינה במילים טובות. זה לא מספיק להרגיש – כדאי להביע. בכל הזדמנות אפשרית. כתיבת מכתבי 'ישכויח'. שליחת משובים חיוביים על נותני שירות, בין אם זאת הנציגה של חברת הפלאפון שענתה באדיבות לשאלותיי, ואולי השומר בחניון שעזר לי כשהמחסום החשמלי התקלקל, או המזכירה במרפאת השיניים שקיבלה את פניי בחיוך רחב, פרסומת נהדרת למרפאה, על הדרך.
זה חשוב במיוחד כשמדובר באנשים שעושים טוב במעגלים הקרובים אלינו. הגננות, למשל, אלה שמופקדות על ילדינו במשך שעות ארוכות כל יום, בעיניי הן הנשים החשובות ביותר בסולם ההיררכיה.
מסתבר שתא"ל במיל' בנצי גרובר מסכים אתי. בנאום שנשא בטקס רשמי, הוא טען שבעיניו המנוע להצלחת חייליו הוא בעיקר-חיזוקים חיוביים. הוא סיפר שבמהלך נסיעותיו הארוכות, הוא דואג לשלוח לחייליו ולהוריהם מסרונים של חיזוק. וגם בביקורי בית הוא שם כדי לתת חיזוק. ועוד אחד. וגם עוד אחד. ולטענתו, השיטה הזאת מעולם לא אכזבה.
ובוודאי שזה חשוב בנישואין. כך טוען הרב יונתן זקס, במאמר נפלא שכתב על כוחה של מילה. הוא קרא לעצה שלו – על גבול הקסם. והוא מדבר על טקס יומי. פעם ביום, האחד משבח את השני באוזניו וזה צריך לבוא מהלב. ובן הזוג צריך ללמוד לקבל את המחמאה. ודווקא הסיפא איננה קלה, לפעמים קל יותר להגיע לירח. כך נדמה לי… בטח אם העולם הוא שטוח.
אז גם אני רוצה לומר כמה מילים טובות של הכרת תודה. תודה לשר בנט, שהרים את קרנינו ודגלו עלינו אהבה. וכך, בהינף יד הוא שפשף ומחק את הצבע השחור והכתום-חרדל שנשפך עלינו ע"י יועצי ויחצני מפלגת כחול-לבן, והחזיר את צבעי הטוהר והזוך של הציבור הנפלא שלנו – בעיני המכריזים שהעולם שטוח ובעיני אלו שיודעים שלא.
ובינתיים ממשיכה ודוהרת לה רכבת הגאולה. אשרי מי שיושב כבר בקרונות הקדמיים, מצפה ומחכה לתחנה הסופית הקרבה לבוא.