שנת קבע

מחקרים מוכיחים ששעות שינה מרובות משפרות את המראה החיצוני של נשים, ומפחיתות את הסיכון לתאונות דרכים.

פורסם בבשבע | י"ג בתשרי תשע"ח 03/10/17

האיש אוהב שהבית הוא אקורדיון, פעם מתרחב ופעם מתכווץ. חג הסוכות הוא חג כזה שמאפשר לנו לארח את גוזלינו ברחבות.

המטבח לובש חג. קערות בשלל צבעים ממתינות להתמלא בירקות חתוכים, הן שרות שיר הלל. בלִיל ריחות מרקד בחלל החדר, ואדים כסופים מאהילים מעל ראשי בנותיי הגדולות שלוקחות פיקוד. בעלת הבית נעדרת ומוזמנת רק לטעימות. הבנים מתכנסים לסוכה, ובסלון המיותם מתקיים שיח נשים מפנק על כוס קפה ומאפה. אבל אני חולמת על סוכה עם מזגן. לדעתי, מכל חפצי הבית שאנחנו מכניסים לסוכה כמצוות "כעין תדורו", המזגן הוא החשוב מבין כולם. אחרת, אם חם כולם מוצאים תירוצים להיכנס פנימה.

מימים ימימה אנחנו מכינים מאחורי הבית גם סוכה זוגית, כך שבמהלך כל החג כיפת השמיים שזורת כוכבים מנצנצים פרושה כשמיכה בין ענפי הסכך גם מעל ראשי. ונדמה לי שעלילות הפלא בחלומותיו הצבעוניים של האיש, שאותם הוא פורש לפני בני המשפחה בצוהרי שבת בשבתו, מקבלות תוספת צבע בימי החג.

משבחת אני את העצלניות ברגל, ואת הלנות בסוכה בפרט. בכלל, מתברר שהשינה רק מיטיבה עם המראה החיצוני שלנו, הנשים. זה גם הוכח מחקרית. תמונות שונות של נשים נבחנו ודורגו לפי מידת האטרקטיביות שלהן, והתברר שיש קורלציה ישירה בין הדירוג ובין מספר שעות השינה שלו זכו. ההסבר המשוער לכך הוא שבזמן השינה מתקיימת תחלופה של תאי עור הפנים, כך שהמראה הכללי שלך הופך רענן וזוהר.

ובכלל, השינה טובה לבריאות. מכירים את כלל החמש? מי שישן פחות מחמש שעות בלילה נמצא בסיכון של פי חמישה להיות מעורב בתאונה, כאשר מהכיוון השני אחת מחמש תאונות נגרמת מחוסר שינה. אז אם תישני, גם תגבירי את הסיכוי שתגיעי בשלום לסוכה של הזוג הצעיר שלכם לחג.

מתי המרדים ישן?

מתברר שהשינה חשובה גם לרופאים. מה קורה כשהמרדים האדיב מוליך אותך בהינף שרביטו לתוך מרחב השינה? מתברר שמעל הכול חשוב שהסנדלר לא ילך יחף. בדקי אם המרדים עצמו אינו סובל מחוסר שינה. עבודה קנדית שבוצעה על ידי מרדימים והתפרסה על פני חמש שנים, באה לקבוע מהו הסיכון לחולה המנותח לפי פילוח של זמן הגעתו לטיפול. נמצא שחולים שהגיעו לניתוח בלילה היו בסיכון של פי 2.2 למות, לעומת חולים שהגיעו בשעות היום. פציינטים שהגיעו במשמרת אחר הצהריים-ערב היו בסיכון של 1.4 למות מאלו שהגיעו בבוקר. הסברים אפשריים לכך הם עייפות המרדים או הכירורג התורן, העומס על הצוות בלילות, דחייה בהגשת הטיפול, אבל גם מצבו של החולה שהגיע בלילה מפני שאינו סובל דיחוי לבוקר.

מניסיוני רב השנים, הרופאים העייפים מסתובבים סהרורים במרחבי בית החולים עם עיניים מזוגגות וחשיבה מעופפת. ברור לי שהנתונים המוצגים במחקר הזה הם רק קצה הקרחון של המציאות העגומה. כמה קשה לתפקד כאשר ניטלים ממך צרכים ביולוגיים בסיסיים כמו שינה רציפה (אם בכלל), אכילה מזינה ומסודרת נטולת מנות גדושות של קפאין כדי לשמור על ערנות, מקלחת מרעננת, אוויר צח, חלון פתוח ורוגע. כן, רוגע.

אגב, פרט למחסור בשינה שהמקצוע זוקק, ישנם מרכיבים נוספים שמאתגרים במיוחד, ובעיקר הסבל והכאב שפוגשים אותנו בעבודתנו היומיומית. וזה שוחק, כמה שזה שוחק. את מערימה על כתפייך השמוטות את גיבנתו של האחר כדי להקל עליו את המסע וליישר את כתפיו, ואט אט את מצמיחה לעצמך גיבנת – של דאגה, של תפילה, של אחריות. וכך לפעמים יש צורך לדברר את העומס הרגשי הכרוך בכך. תשעה קבין נטל המין היפה, ודאגה בלב אישה – תשיחנה. מחקרים מאששים שנשים שעובדות בתחום האונקולוגי, מרגישות יותר בנוח להביע את עצמן בעקבות מוות של מטופל מאשר עמיתיהן הגברים. כמו כן גילו שאונקולוגים הרגישו יותר בנוח להיפתח מול נשים מאשר מול גברים. המיכל הנשי רצוף הקשבה וקבלה.

מצד שני, גם לשיתוף יש מחיר. כך עולה ממחקר חדש שיצא מאוניברסיטת בן גוריון, שהתבסס על ראיונות אישיים עם 200 אונקולוגים מישראל ומקנדה. הוא הוכיח כי רופאים גברים שעוסקים בתחום האונקולוגיה חווים פחות שחיקה מקצועית לעומת רופאות שעוסקות באותו התחום, למרות שהגברים דווקא מדווחים יותר על מצוקה רגשית כתוצאה מהעבודה.

בזכות היושבנות

הפלגנו ביתרונותיה של השינה לגוף ולנשמה, אך חשוב לזכור שבזמן הערנות חייבים להיות פעילים. ישיבה ממושכת ביום, יושבנות, נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לתחלואים שונים ולתמותה. מה הפתרון? לא מעט אנשים מחפים על שעות הישיבה בפעילות ספורטיבית. ככלל הם לא פעילים, אבל הם עושים במקביל פעילות גופנית מסודרת. מחקר בינלאומי שכלל יותר ממיליון איש מצא כי אכן ישנה ירידה בסיכונים הבריאותיים של היושבנות כאשר נרתמים באדיקות לפעילות גופנית יומיומית של שעה ביום.

ועם כל זה, ישנו שבוע יחיד ומיוחד שבו משבחים אנחנו את העצלים ומאדירים את היושבנות. אפופים ענני כבוד, שוכנים בצל השכינה, מנפחים את הריאות בנשימות מלאות אמונה ושואפים את כל הטוב שהוא מרעיף עלינו. ואפילו כבוד התורה מבקר אותי בסוכתנו במועד. את השיעור הקבוע בהלכה שבעלי מעביר בחג הוא החליט להעתיק לסוכה שלנו, וסיבתו עמו – חלילה לו מלהכשיל אף אחד מהמשתתפים המרותקים לשיעור בעוון שינה מחוץ לסוכה.

חג הסוכות הוא הפייבוריט שלי. בימים אלו חל גם היום שבו החליט ריבונו של עולם שהעולם לא יסתדר בלעדיי, וכך מתאספים כולם לחגוג את התובנה החשובה הזאת. ומתוך מלאכות החג האהוב הזה, עבודת הקישוט היא החביבה עליי. מהמטבח אני מודרת – בנותיי השילו מעליי את גלימת המלכות, אז את היצירתיות החבויה שמבקשת לפרוש כנפיים אני מנתבת לעיצוב, לציור וגם לתליית בצלים שבהם אני תוחבת נוצות, כלומר כנפיים, בין ענפי הסכך. כן, בעלי לא מוותר על הבצל המכונף, מנהג אבותיו עתיק היומין, וטעמו עמו: כתוב "בצל כנפיך תסתירנו", אל תקרי בצֵל כי אם בצָל, בבית קמוצה. וכך תמצאו מדי שנה בצלים בעלי כנפיים תלויים לתפארת בסוכתנו.