שמירת הריון

אם ה' לא ישמור פרי בטן… שווא שקד שומר

היא שוכבת במיטתה בחוסר מעש, חלוק מרושל לגופה, בוהה בתקרה. ערימת הספרים שעל ידה ניצבת זנוחה. בעיני רוחה מתרוצצים תסריטים מבהילים – ירידת מים פתאומית, לידה מוקדמת, שהייה בפגיה, ילד בחינוך מיוחד… היא מפסידה ימי עבודה יקרים; רק לאחרונה היא מונתה לרכזת החברתית של החטיבה, התלמידות עוד לא הספיקו להיכנס למשטר לימודי, ואז הגיע דימום קל, ורופאת הנשים הדאוגה 'השכיבה' אותה בבית עם אזהרות חמורות. הרופאה רק שכחה שהבית הוא מגרש ספורט אמיתי – רק להרים את הפעוט בן השנתיים, לרחוץ את הילד בן הארבע, לתלות קצת כביסה – וכבר מדובר על סידרה של מאמצים פיסיים, ואילו באולפנא היא הרי יושבת רוב שעות היום, אז על מה המהומה? וכל המחשבות הטורדניות שמתרוצצות בראשה מרוב שכיבה ובטלה… ולמה היא צריכה להפסיד את החתונה של גיסתה? מתי כבר תיגמר השכיבה הזו?!…

כמה עובדות על שמירת ההריון

בישראל מתרחשות כמאה ושלושים אלף לידות בשנה. שיעור הלידות המוקדמות אותם מנסה "שמירת ההריון" למנוע, עומד על שבעה אחוז, ונמצא במגמת עליה, בעיקר באשמת רופאים שכמותי, שמעניקים בהתלהבות-יתר טיפולי פיריון, שבעקבותיהם נוצרים הריונות מרובי עוברים שבהם שכיחות לידות מוקדמות (פשוט, קשה לעמוד מנגד כשאשה בוכה בכי תמרורים, ומתחננת: 'ד"ר, תני לי טיפול במינון גבוה, העיקר שסוף סוף אזכה להריון'..) כחמש עשרה אחוז מהנשים בארצנו היו לפחות פעם אחת בשמירת הריון. לאחרונה, מאמרים שהתפרסמו בעיתונות רפואית מכובדת הצביעו על כך שהתועלת שבשמירת ההריון מעולם לא הוכחה מדעית (חוץ מאשר במצבים מסוימים מאוד), ושפעילות גופנית נמרצת אף מועילה בדרך כלל למהלך ההריון.

נוסף על כך, קיימת התייחסות בספרות המקצועית לנזקים פיסיולוגיים ופסיכו-סוציאליים הנגרמים משמירת הריון, שכוללים איבוד סידן, דלדול שרירים, דיכאון עקב ניתוק חברתי ומקצועי, קרישיות יתר ועוד. נודע שחברה אמריקאית לאספקת ציוד רפואי, ששיווקה בעבר מוניטורים לניטור ביתי ששימשו בעיקר נשים בשמירת הריון, פשטה לאחרונה את הרגל, לאור הירידה הדרסטית במספר הנשים בשמירת הריון בארה"ב בעקבות המידע החדש בספרות הרפואית העדכנית.

ההורָיות המקובלות לשמירת הריון שונות מאוד בין מדינה למדינה, ואף בין מרכז רפואי אחד למשנהו. בדרך כלל ההוריה יוצאת לא מראשו של הרופא אלא 'מהבטן': הרופא רוצה לעשות משהו, לומר את דברו, במקרה שקיים חשש מסוים בענין ההריון המתווה, ואז הוא בוחר באפשרות הפשוטה: שמירת הריון. לעיתים ההוראה מגיעה גם מתוך חשיבה ש'אם לא יועיל לא יזיק', ולעיתים מתוך מחשבה יהירה בלב הרופא שהוא סמוך ובטוח שבידיו המקצועיות יצליח 'לשמור על ההריון' בעזרת שיטה זו, גם כשאין כל הצדקה רפואית עניינית לשמירת הריון. הרופא רוצה לומר משהו, להראות את שליטתו במצב, ולבסוף לתת לאישה את התחושה שבזכותו – ההריון הצליח, מה שהיה קורה גם בלי עצתו לשמירת הריון קפדנית. לקחת אחריות על הכתפיים זה הרבה יותר קשה מלהגביל את האשה הגבלות שכמעט אין להן בסיס רפואי. אך כל רופא מאמין, שיש בו טיפת ענווה, יסכים אתי שאם ה' לא ישמור פרי בטן – שווא שקד שומר…

באיזה מצבים ממליצים על שמירת הריון בארצנו? היה לי הכבוד לסייע לגיסתי ד"ר חיה קטן, שבמשך שנים ניהלה ביד רמה את המחלקה הרפואית של הביטוח הלאומי, בבניית קריטריונים מתאימים למצבים שבהם קיימת תועלת אמיתית בשמירת ההריון, והם מועטים: יתר לחץ דם אמהי, שליית פתח (השלייה גדלה סמוך לפתח הפנימי של צוואר הרחם, מצב מסוכן לאם ולעובר), האטה בגדילה עוברית תוך רחמית, מחלות אמהיות קשות כמו מחלות לב, והריונות מרובי עוברים. אך למרות שההורָיות היום הן מצומצמות וממוקדות, ישנם רופאים שידם קלה על ההדק, והם ממליצים על שכיבה ממושכת גם במקרים של דמם קל או כאב בתחילת הריון, וזאת למרות שכאמור לא ברורה יעילות השכיבה הזו, וגם לא נבדקו לעומקם הנזקים שהיא טומנת בחובה. כל עוד לא תיכנס ההוריה לשמירת הריון לפרופורציות הנכונות, ישלמו את המחיר הנשים הפשוטות המוסרות את הנפש למען התינוק שבבטנן, ובנוסף העם היהודי כולו. כאשר פנֵינו לעידוד הילודה – ההגבלות המרובות שטומן בחובו ההריון ה'שמור' לאשה ולמשפחתה עלולות להחליש מאוד את הרצון ללדת ילדים נוספים, כאשר כל הריון עלול להיות מלווה בצורך בשכיבה במשך תקופה ממושכת. ספק גם אם התקיימה חשיבה מערכתית ולאומית על הנזק הכלכלי שנגרם למשק מכמות גדולה של נשים צעירות עובדות שפורשות מעבודתן למשך תקופות ארוכות עקב הפנייתן לשמירת הריון, ולאשה עצמה שמשתכרת פחות בתקופה זו, מוותרת על התקדמותה המקצועית, ואף עלולה לאבד מקום עבודה. ויותר מכל: מצבה הנפשי ואיבוד החיוניות משפיעים על המשפחה ועל הזוגיות, וודאי שעל כוחות הגוף והנפש הקיימים אצלה. לעיתים קרובות הבעל נאלץ לקחת על כתפיו את עול הטיפול בבית ובילדים, הפרנסה נפגעת ולימוד התורה נדחק.

המצבים השונים וההוראות השונות של כל רופא, הנעות מאשפוז מלא ועד להמלצה כללית למנוחה והימנעות ממאמץ פיזי, באות לעורר את אותה אישה לחשיבה לבירור אצל הרופא ולהעברת האחריות לכתפיה שלה: מהי המשמעות של ה"שמירה", מדוע ניתנה, האם הוכחה התועלת שבה? ולעמוד זקופה מול ההוראה שתינתן לה לעבור למצב של 'שמירת הריון', כדי שתקבל על עצמה במודעות ובשלמות את ההחלטה שלה, תוך הקשבה ביקורתית לדברי הרופא.

רופאה בשמירה?

אך לציבור הרופאות המתמחות ברפואת הנשים, אין הנחות, וזאת על אף עובדות המצביעות על לידות מוקדמות ומשקל לידה נמוך באוכלוסיית הרופאות המתמחות בארצות הברית.

בזמן שעשיתי התמחות ברפואת נשים התרוצצתי בכל תורנות במסדרונות בית החולים במשך שלושים ושש שעות רצופות ויותר; עשיתי שמונה תורנויות בחודש בחדר לידה עד סוף ההריון, כאשר התורנות האחרונה הסתיימה עם הלידה ממש. האמת שהיה מאוד נוח לשהות במשך כל החודש התשיעי בקירבת חדר הלידה, ולגלוש פנימה כיולדת כשהגיע האות… אף יילדתי את אחת מגיסותיי יום לאחר שאני ילדתי את בני – ואחר כך שכבנו יחדיו בחדר אחד במחלקת יולדות ונהנינו מכל רגע. היינו ממש צמד חמד – גיסתי חובבת בשר ואילו אני חסידת הגבינות ומוצרי החלב, וכך כשהגיעו מגשים חלביים קיבלתי גם את שלה, וכשהגיעו הבשריים היא זכתה גם במנה שלי… גם הבריתות של בנינו נעשו באותו יום (הבן שלנו היה צהוב ומילתו נדחתה ביום אחד), והמוהל האגדי יוסה'לה ז"ל לאחר שמל את הראשון קרא בקולו הרועם 'הבא בתור!'…

לאחר לידה אחרת אף הפלגתי לעשות, ועל כך מזכירים אותי לשבח מדור לדור בין המתמחים – מרוב יסורי מצפון על כך ש'העזתי' ללדת באמצע ההתמחות, התנדבתי להמשיך לבצע את ביקור הרופא היומי במחלקת יולדות במשך ימי אישפוזי, ומדי בוקר, לתדהמת היולדות שזה עתה אכלו אתי ארוחת בוקר במחלקה, לבשתי חלוק לבן מעל כתונת היולדת, אספתי את האחיות, ויצאתי לביקור ביולדות… דרך אגב, היינו אז רק שתי רופאות נשים במחלקה, וחברתי, שהיתה גם היא בהריון, ליבה לא נתן לה להשאיר את המחלקה ללא רופאות, וכך היא 'התאפקה' עד ליום שחזרתי מחופשת הלידה ושבתי לעבודה, ואז ילדה את תינוקה… זהו כח עליון השמור רק לרופאות מטורפות שמתמחות בגינקולוגיה, כמדומני…