admin
מעשה בדחיפות. אני ממתינה בקוצר רוח לטלפון מצאצאיי הרבים שנסעו להשתתף בהלוויה הגדולה של הרב קנייבסקי זצ"ל – אלו ברכב, אלו באוטובוס ואלו באופניים. אמצעי התקשורת מתריעים מפני צפיפות ודחיפות שעלולות להיגמר באסון. לי יש טראומה אישית מדחיפות, שבגללן הצאצאים היקרים שלי כמעט לא באו לעולם כלל. ומעשה שהיה כך היה. לאחר הפסקה של חצי שנה בפגישות החליט האיש שהוא רוצה לנסות פעימה נוספת. הוא התקשר במוצאי שבת, ומיד ביטלתי את הדייט האחר שהיה מתוכנן לי וקבענו להיפגש ליד בנייני האומה בירושלים. יצאתי עם צהלה בלב אבל בלי מעיל, רק עם סוודר דק, בלי כובע ובלי מגפיים וגם בלי שעון. זה היה בחודש שבט והיה קר וגשום.
המתנתי בהתרגשות במקום שנקבע. כבר ידעתי איך הוא נראה, כך שהמבוכה הזאת נחסכה ממני הפעם. נדמה היה לי שאני מחכה הרבה זמן, וניגשתי לשאול את אחד מהעוברים ושבים מה השעה. התברר שחלפה כבר שעה מהזמן שנקבע, אבל הדקות הארוכות היו בעיניי כאחדות. המשכתי להמתין, מביטה בעיניים כלות על כל כיפה סרוגה מזדמנת או לחילופין כל ארשת פנים עם זקן. והוא לא מגיע. שאלתי שוב מישהו, והתברר שעברה כבר עוד שעה. כך חיכיתי כמעט שלוש שעות, עד שנשברתי. הדמעות התערבבו בטיפות הגשם שהתחיל לרדת ואני חזרתי הביתה בהליכה מהירה, משתפת את הכרית בדמעותיי.
למחרת התברר שהסיפור היה כזה: האיש חיכה בטרמפיאדה של אלון שבות כדי להגיע לדייט החדש-ישן בירושלים בהתרגשות גדולה. זו הייתה שבת עמוסה במיוחד באורחים צעירים בלי מכוניות, וגם האוטובוס הקבוע לא הגיע, וכך עמדו עשרות רבות של נוסעים וחיכו. לבסוף הגיע אוטובוס באיחור גדול וכל הדוחף הרי זה משובח. בעלי לא נמנה עליהם, וכך הוא החמיץ את האוטובוס ופלאפונים כאמור לא היו. עד שהגיע אוטובוס נוסף כבר היה כמעט חצות. הוא כמובן ציפה שעוד אמתין לו בעיניים בורקות, וכשראה שזה לא קרה הגיע לדירה שבה לנתי והשחיל בתיבת הדואר מכתב ובו סיפר את הסיפור והתנצל. אבל אני את המכתב לא ראיתי, ורק למחרת בערב, כשהתקשר כדי לקבוע דייט נוסף, הוא סיפר לי עליו וצערי פג. החיוך שבו קיבלתי אותו במפתן הדלת באותו ערב הכריע את גורלנו וגורל ילדינו לדורי דורות.
היכן החתן? והנה מתברר שלרב קנייבסקי ולרעייתו הרבנית בת שבע היה סיפור דומה במקצת. לאחר אירוסיהם, בשבת הראשונה שבה הוזמנה בת שבע לבית השוויגער בבני ברק, נשלח החתן הצעיר לתחנה המרכזית בתל אביב (לא היה אז אוטובוס ישיר מירושלים לבני ברק) כדי לפגוש את אשתו לעתיד וללוות אותה באוטובוס לבני ברק, אל בית הוריו. הרב חיים המתין לה, וכמובן לא בידיים ריקות. הוא מצא פינה במרחק מה מהתחנה, וישב ולמד ולמד ולמד. בינתיים בת שבע הגיעה, חיפשה את הרב חיים שהיה אמור להמתין לה אבל לא ראתה אותו, וכך עלתה לבדה על האוטובוס לבני ברק. כשהגיעה לבית משפחת קנייבסקי שאלו אותה איפה חיים, וכשהבינו שהוא איננו והשבת קרבה הזמינו מונית כדי להביא אותו הביתה. הוא עוד ישב בפינתו ולמד, מחכה שארוסתו תגיע.
איך נולד ה"בו"ה". האם שמתם לב פעם איך אנשים לוחצים יד לשלום? טוענים שקיימת משמעות עמוקה לדרך לחיצת היד. הנה כמה דוגמאות לסגנונות שונים של מנהיגים: הרבי מבעלז שליט"א נוהג לנענע בראשו לכל העוברים לידו, כשחסידיו מקפידים על טווח של שני מטרים בערך בינם לבינו, גם לפני הקורונה; הרב עובדיה יוסף היה נותן לתלמידיו ומקורביו סטירת לחי כאות לחביבותם לפניו, ולבעלי יש סרטון שבו הוא חוטף כמה סטירות בזו אחר זו, כנראה שמאוד מצא חן בעיניו; ר' אריה לוין היה מלטף את היד המושטת, ובניגוד אליו הרב יעקב יוסף היה מושך את ידו אחורה כדי שלא ינשקו אותה. ומה היה עושה הרב קנייבסקי? הרבה דיו נשפך בשבוע האחרון סביב הברכה של הרב, "בּוּ"הָ", קיצור של "ברכה והצלחה". יש אומרים שהקיצור הזה הוא פשוט תוצאה של תשישות. המנהג התחיל בחול המועד סוכות לפני שש שנים, כאשר הגיעו אליו מאות לברכה וכבר לא היה לו כוח לומר אפילו את שש ההברות "ברכה והצלחה", אז הוא מצא קיצור. היה בזה חן מיוחד, אמירה מקורית ולא קונבנציונלית. בדיוק כמו האיש עצמו.
יש לדרך לחיצת היד גם משמעות רפואית: חוקרים מהמכון האמריקני הלאומי לסטטיסטיקה במערכת הבריאות פרסמו מחקר שמצא שניתן ללמוד מלחיצת ידו של המטופל על מצב בריאותו ועל דרגת הסיכון הקרדיווסקולרי שלו. המחקר, שבוצע בקרב חמשת אלפים בני אדם בשנים 2012-2011, בדק חוזק איזומטרי יחסי של לחיצת היד, שחושב ככוח לחיצה מוחלט של שתי הידיים מחולק באינדקס מסת הגוף, ומצא שעלייה בחוזק לחיצת היד קשורה ללחץ דם נמוך יותר ולמצב מטבולי בריא יותר. ירידה בכוח לחיצת היד עשויה להדאיג, ובעקבותיה כדאי להציע לפציינט לעבור סדרה של בדיקות כדי לאבחן את מצבו. לחיצת היד של הרב חיים קנייבסקי זצ"ל הייתה רפה, מעין נגיעה יותר מאשר לחיצה. בכל זאת הוא חי צ"ד שנים בבריאות טובה יחסית, בזכות התורה שלמד ולימד ובזכות החסד שעשה עם המוני בית ישראל.
חוכמה שפועלת חיים. השבוע התראיין ברדיו מומחה לפסיכולוגיה של הזקנה, והמראיינת שאלה אותו מדוע גדולי התורה שוברים את כל הסטטיסטיקות של פעילות וצלילות גם בגילים מופלגים מאוד. הוא ענה לה שיש להם בשביל מה לקום בבוקר. כשאדם זוכר את בוראו בימי בחורותיו הוא זוכה לחיות קומות באישיות שלו שאדם שלא זכר את בוראו לא מכיר שקיימות אצלו. כל זה נכון בחיים של אמונה ויראת שמיים, ועוד הרבה למעלה מזה למי שזוכה לעסוק בתורה. הוא זוכה להיות מלא בחוכמת הקודש הפועלת, אשר ממלאת אותו חיים חדשים, חיים של תורה. הוא כבר לא פרט, הוא חלק, ענף של התורה בעצמה. התורה המשמחת. ובה נתנחם.