"קרן עור פניו" – עור האדם
עם ישראל מחכה ומצפה. התכונה רבה, משה יורד מהר סיני, אבל מראהו שונה מדמותו המוכר. משה רבינו יורד ועורו "קורן". כנראה הכוונה לאור זוהר ומבריק באופן מיוחד, עד כדי כך, שנפלה אימה ופחד על הסובבים שחששו לגשת אליו.
העור העוטף את גופנו הוא הרקמה בעלת השטח הגדול ביותר מכל האיברים. העור הוא רקמה רב-שכבתית המכסה את הגוף, ושיטחה באדם מבוגר כשני מ"ר. השכבה החיצונית של העור עשויה מתאים קרניים חסרי גרעין, המתקלפים ומתחלפים תדיר. העור מגן על הרקמות שמתחתיו מפגיעות חיצוניות שונות, מונע חדירת חיידקים ומסייע בוויסות חום הגוף. נוסף על כך, העור מהווה איבר תחושה לאבחנת חום וקור, מגע וכאב, ובשכבתו החיצונית נמצאים תאי מלנין, הנותנים לו את צבעו.
אני נוהגת להמליץ לנשים, כחלק מהרוטינה של בדיקות תקופתיות, לגשת לרופאת עור. הרופאה תיטול בידה דרמטוסקופ, זכוכית מגדלת מיוחדת, ובה תבחן את כל חלקי גופך, מכף רגל ועד ראש. אמנם קצת מביך, אבל ממש חשוב.
פגיעה חמורה בעור עלולה להיגרם בעקבות כוויות. במקרים של פגיעה בעור בשטח גדול של הגוף, יש צורך בהשתלת עור. במהלך הטיפול, לפני ההשתלה, יש לעיתים צורך בתחבושות עשויות מעור אדם כדי לכסות את השטח הניזוק ולמנוע זיהומים. הדבר מסייע לעור לשקם את עצמו. את תחבושות העור מייצרים מעור של תורמים לאחר מותם.
רקמת עור מתחדשת תדיר, וכך אם היא נפגעת, היא צומחת מחדש. אך לרוב נשארת צלקת באזור הפגיעה. צלקות בולטות, במיוחד באזור הפנים, עלולות לגרום לנזקים נפשיים וחברתיים, בעיקר בימי הנעורים ובמיוחד אצל נשים. יש להתחשב בכך כאשר שוקלים את הצורך בתיקון הצלקת מול הסיכון שבטיפול. ולכן, לפי חלק גדול מהפוסקים, במקרים אלו, מותרת נסיעה לטיפול בכוויה על ידי גוי בשבת כדי למנוע היווצרות צלקת חמורה. גם כשאין שום סכנה בפצע, החשש לנזק נפשי מצטבר בעקבות המראה הפגום, הוא המכריע.
לפני שנים, נכוותה אחת מבנותיי קלות, עת סעדנו את ליבנו בחדר האוכל של ישיבת שעלבים, שם לימד בעלי כר"מ. אחרי שקיררנו את המקום, וידאנו שהכוויה היא שטחית, עלתה שאלה. הפגיעה היתה במצח, ושאלתי את בעלי אם מותרת הנסיעה בשבת כדי להגיע לפלסטיקאי מומחה. חששתי מאד ליופייה של בתי. בעלי סבר שאפשר להמתין עד מוצאי השבת, והוא הוסיף בבדיחותא, שהוא ממש לא דואג לשידוך שלה. בלב כבד, נעתרתי. והאמת, בתי מצאה שידוך משופר ביותר. ולא ניטלה מיופייה מאומה.