נח יוצא מהתיבה, אל עולם שומם. הוא מטביע את יגונו ביין. היתה לו ולאשתו תקופת המתנה להורות מאד ארוכה. הוא חשש להוליד לפני המבול, ורק בגיל 500 הוא זוכה להיות אבא.
אחרי המבול ריבונו של עולם עושה סדר חדש בעולם, ומצווה את נח באיסור על הריגת נפש, בפסוק 'שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלוקים ברא את האדם'. על איזה 'אדם' מדובר כאן? עונים חז"ל- 'איזהו אדם שהוא באדם? 'זה עובר שבמעי אמו'. גם עובר כלול בהגדרת 'אדם' . אבל מאיזה שלב בהתפתחותו הוא נקרא כך? ומתי מותרת הפלת העובר, בעת הצורך?
'הפלה' היא הכינוי הרווח להריון שהפסיק להתפתח לפני שהעובר סיים את גידולו, מפני שבדרך כלל עצירת התפתחות ההיריון גורמת לריקון הרחם מהחומר ההריוני שהיה בו, והעובר כביכול 'נופל'. הפלה מלאכותית (הפסקת הריון) משמעותה שימוש באמצעים שונים למניעת המשך התפתחות ההיריון לאחר שהחל.
האדם נוצר מחיבור של זרע וביצית בגוף האישה, מהם נוצר צבר תאים שמתמקם ברחם ושם גדול העובר הזעיר בתוך שק השפיר במשך קרוב לתשעה חודשים. ניתן לחלק את ההיריון לכמה שלבים. בארבעים הימים הראשונים של ההיריון נחשב העובר על פי התלמוד כ'מיה בעלמא'. למספר ארבעים יש המון משמעויות. 40 שבועות הריון.
40 יום טרם יצירת הולד מכריזים עליו בת פלוני לפלוני. 40 יום מההפריה מתאים מאוד להתפתחות העובר ברחם. סביב היום הארבעים רוב אבריו הפנימיים והחיצוניים של העובר כבר התפתחו, הלב מתחיל לפעום, ומדובר כבר על תינוק זעיר – אם כי גודלו מילימטרים ספורים. .רוב הפוסקים נוטים להתיר הפלה בשלב מוקדם שכזה, אולם רק כאשר קיים 'צורך גדול' .
למרות כל ההתפתחות הטכנולוגית, מעטים המקרים בהם ניתן לזהות בעיה חמורה בהריון ולהחליט על צורך בהפלה לפני שמלאו לעובר ארבעים יום. לכל הדעות, יש בעייתיות ניכרת בהפסקת הריון של עובר בגבול החיות. עובר 'בר חיות', הוא עובר ברמת התפתחות כזו שהוא עשוי לחיות גם מחוץ לרחם, כאשר הסף הוא סביב חודש חמישי-ששי. אם כך, רוב הדיונים נסובים סביב המרחב שבין היום ה-41 ועד לחודש השישי להריון.
כולם מסכימים שחיי האם קודמים לחיי עוברה, ובכל מקרה בו ההיריון מסכן את חיי האם – מצילים אותה בנפשו של העובר; אולם מהרגע שהתינוק נולד, 'משהוציא את ראשו' – זכותו לחיים שווה לזכותה של אמו, כפי שכותבים חז"ל- 'ואין דוחים נפש מפני נפש'.
לאחד מילדינו- היום בן שלושים פלוס- אנחנו קוראים 'ילד הניסים', בגלל ההריון שלו, שהיה מעט זמן לאחר לידת התאומות שלנו. היו לי כאבי בטן קשים, ואובחנה אצלי ציסטה שחלתית. עברתי ניתוח בהרדמה אפידוראלית כשאני ערה ועוקבת אחרי הנעשה, ובמהלכו בישרו לי המנתחים על כך שהם מזהים תחילת הריון, ומבקשים לבצע גרידה כי עברתי סידרת צילומי אגן וגם הרדמה. הייתי כאמור ערנית, וביקשתי לדחות את ההחלטה, למרות שזה היה לפני ארבעים יום של ההריון.
לאחר שהחלמתי מהניתוח עשיתי בירור מעמיק לגבי כמויות הקרינה שספג העובר, והסתבר שהסיכון לבריאותו זניח. ובתום תשעה ירחי לידה גדושים בתפילות, נולד ילד בלונדיני, שמנמן ויפהפה, שמאז ועד היום מביא אך נחת למשפחתו, לחבריו, ובעיקר לריבונו של עולם…. במשך שנים הקפדתי לקראת יום הולדתו להביא אותו לביקור אצל הרופא הנ"ל שכמעט קיפד את פתיל חייו. בכל יום-הולדת הייתי אוספת את חבריו לספר על 'ילד הניסים' שלנו, וכולם ישבו מרותקים, ואם שכחתי פרט אחד הם כבר תיקנו אותי, הם זכרו משנה שעברה…