admin
כשאני מדמיינת את מכת החושך, אני רואה את ריבונו של עולם פורש שמיכת פוך שחורה ועבה על פני הארץ. השמש לא זרחה בחיוכה וגם לא היתה שקיעה מלנכולית. יש מחז"ל שמתארים את החושך כמופע בעובי של מטבע.
לפי כך, בפסוק 'וימש חושך' לא מדובר רק על היעדר אור אלא גם על הפיכת החושך במכת החושך המצרית למשהו מוצק, מוחשי. אחרים ממשיכים את הנקודה הזו וטוענים שיתכן שהכוונה היא שלכל מצרי גדלה שכבה של עור, קרום מסוים, על העין, ולקרום הזה היה עובי של מטבע, ובגלל הקרום הזה המצרים לא ראו, למרות שסביבם היה אור. זה מתאים למחלת הקטרקט.
קטרקט (ירוד בעברית) מהווה את הסיבה הנפוצה ביותר לירידה בראייה בכלל האוכלוסייה, ומופיע במחצית מהאוכלוסיה מעל גיל 75. מדובר בהתעכרות עדשת העין שאמורה להיות שקופה . העדשה ממקדת את האור הנכנס לעין דרך האישון כמו עדשת מצלמה הממקדת את קרני האור הנשלחות על סרט הצילום. בתחילת התהליך, רק חלק מהעדשה מתעכר, והראייה מטושטשת במיוחד מול אור חזק. הירידה בראייה יכולה להיות מהירה או הדרגתית. הטיפול הוא ניתוחי, על ידי החלפת העדשה.
יש מפרשים שדוחים את ההסבר על הקרום שהיה בגודל של מטבע. הם מבינים שהיה משהו הרבה יותר משמעותי במכה הזאת. היה עוד משהו- מצב של קפיאה, כפי שאומר הפסוק: 'לא ראו איש את אחיו – ולא קמו איש מתחתיו'. כולם קפאו במקום. ואני תוהה לאיזה מצב רפואי זה יכול להתאים? החושך אינו סיבה לא לזוז. גם עיוורים יודעים לתפקד, וגם אנחנו יודעים לנוע בחושך תוך כדי מישוש, גם ללא תדיאור.. אם כן, מהו פירושו של 'לא קמו איש מתחתיו'? אולי מדובר בפגיעה קשה, והפיכה שהפכה את מצרים לעיוורים ולמשותקים גם יחד למשך שלושה ימים. 'לא ראו איש את אחיו' גם 'לא קמו איש מתחתיו' במשך שלושת הימים יכול להתאים לאירוע מוחי , פגיעה מוחית זמנית במרכז הראיה שבמוח וגם במרכז שאחראי לתנועת הגפיים.
אירוע מוחי הוא פגיעה מוחית, קבועה או זמנית, בה מתרחש שטף דם פנימי בעקבות בקיעה של אחד מכלי הדם הקטנים במוח. לעיתים הוא דווקא מתבטא בצורה איסכמית- הפרעה באספקת הדם למח. כתוצאה מכך, נפגע אזור מסוים במוח והפעילות שלו נפסקת או נחלשת. האנשים שנמצאים סביב האדם שנפגע ,עשויים לשים לב שמראה פניו משתנה בגלל הפגיעה בשרירי הפנים, בדרך כלל תופיע א-סימטריה, תהיה אולי האטה בדיבור או שיבוש ,עוד לפני שהוא יתעורר לכך..
לפני זמן מה, ספר לי אחד ממקורבי הרב בקשי דורון זצ"ל סיפור מדהים, שלא זכרתי. מסתבר שבאחד מהכינוסים של מכון פועה, הוזמן הרב לנאום, ותוך כדי דיבור, כשהוא עומד על הבמה לפני כולם, הבחנתי בעיוות בזווית פיו. לדברי בנו, עליתי מאחורי הבימה, קראתי לו, והצעתי שיזמינו אמבולנס. אמנם הסתכלו עלי קצת מוזר, אבל כך עשו. ואכן, מסתבר שהרב עבר מול עינינו אירוע מוחי, וניצל בעזרתו יתברך, ואולי גם בזכות האבחון המוקדם וההגעה המהירה לשערי צדק הסמוכה.
רופא כל בשר ומפליא לעשות.