admin
תחפושת של ליל הסדר. בליל הסדר הזה אני הולכת להתחפש. לא החלטתי לאיזו דמות להיכנס, אבל יש כל כך הרבה דמויות נשיות מדהימות. עם הנכדים אעשה המחשה של קריעת הים עם מפות וניירות מרשרשים ונצעד קדימה אל הלא נודע – אל תוך חיקו של ריבונו של עולם, כשסוס ורוכבו בדמות סוסי צעצוע ועגלות קטנות טובעים בתוך מפת התכלת שפרסנו. בליל הסדר כולנו מביטים אחורה אל אבותינו ואמותינו. עוצרים את הריצה קדימה. מסובים כי יש משענת, והיא המורשת המפוארת שלנו. אני מתחברת למרים הנביאה ומכה איתה בתוף, רוקדת במחולות ומוחאת כף לנוכח גבורתן של יוכבד ושל ציפורה.
אולי אשחק את דמותו של אליהו הנביא, הדור בזקנו הלבן. פשוט להוסיף עוד כמה שערות לבנות ללוק, למה לא? כי זה מנוגד לתנועת הנפש של עולם המודרני, שמבקש לעשות פוטושופ ומתיחת פנים לכל תמונה של אדם שהגיע לעשור החמישי לחייו? צריך להבין, העולם השתנה ויש לי אינטרס לקדם את ההבנה הזאת. במאתיים השנים האחרונות שילשנו את תוחלת החיים. בכל עשור מתווספות שנתיים של שנות חיים בממוצע, כך שבעתיד אדם בן שבעים ייראה כמו אדם בן שישים. ועוד משהו חשוב: גם שנות הזקנה הבריאות מתארכות.
אדם אחד, שישה גילים. רוברט נייל באטלר היה פסיכיאטר אמריקני, בין המייסדים והמבססים של מדע הגריאטריה. הוא גדל בצעירותו בבית עם הוריו ואחיו עם סבו וסבתו האהובים והמזדקנים, כאשר כל בני המשפחה התגייסו כאחד כדי להקל עליהם את שנות הזקנה ולסייע להם פיזית ורגשית, וליוו בדאגה ובאמפתיה את הירידה הטבעית בתפקוד שלהם עם הגיל. להפתעתו בזמן לימודי הרפואה, ובהמשך בעבודתו כרופא במוסדות רפואיים שונים, הוא גילה שהיחס המקובל לזקנים הוא יחס מפלה ולא לחיוב. לאפליה על רקע הזקנה הוא קרא גילנות – אפליה על רקע גיל, כמו אפליות אחרות על רקע מין או גזע וכדומה. הוא היה הראשון שהבדיל בין הזדקנות בריאה להזדקנות חולנית, וטען שאפשר להעביר חלק ניכר מהזקנים למסלול של הזדקנות בריאה אם שמים לב לצורכיהם ואם מתאימים את אורח חייהם לגילם הכרונולוגי והפיזיולוגי.
פרופ' מריאן רבינוביץ', ממייסדי הרפואה הגריאטרית בישראל, שעסק גם באומנות ובכתיבה וזכה להקים את ההוספיס הראשון לחולים סופניים בישראל, כתב בספרו 'גילו של אדם וזמנו האישי' שלאדם אין רק גיל אחד אלא שישה גילים: גיל כרונולוגי, גיל ביולוגי, גיל קוגניטיבי, גיל רגשי, גיל חברתי וגיל תפקודי, ושקצב ההזדקנות של הגילים הללו אינו אחיד. קל לראות שלעיתים הגוף בוגד והגיל הפיזיולוגי הופך את האדם לזקן בעוד שכרונולוגית וקוגניטיבית הוא נחשב צעיר יחסית.
זקן שאינו יודע "שמע ישראל". לי נראה שיש להוסיף לששת הגילים הללו גיל נוסף – הגיל התורני. יש אנשים שהם במצב מעולה בכל הגילים הנ"ל, אבל מבחינה תורנית מדובר בילדים קטנים. אני מרגישה שהגיל התורני שלי הוא סביב גיל הגן. רק כעת אני לומדת כמה עליות לתורה יש בראש חודש וכמה בחול המועד. נפקחו עיניי וראיתי מראות אלוקים כשגיליתי שבכל יום אומרים קדושה בחזרת הש"ץ של שחרית ומנחה וברכת כהנים בשחרית. הרי אני כבת איקס שנים, ורק כעת התבהרו לי דברים פשוטים שאני כאישה אינני יודעת, מה שכל בחור וטוב בן י"ג שנים ואף פחות יודע. יש לי רעב עצום לדעת תורה. הכניסה לאולם בית הכנסת גם במהלך תפילות הציבור של חול מרגשת אותי. יש לי הזדמנות ל־rendezvous חגיגי עם ריבונו של עולם ברוב עם. נראה לי שהגברים המצטופפים בימי החול בעזרת הנשים (לא ברור למה, כי בית הכנסת ענקי) פחות מתרגשים לראות אותי…
פרופ' זוכה פרס נובל או שופט בית המשפט העליון לשעבר מסוגלים להביע בתקשורת דעות בענייני יהדות שמוכיחות לכל שומע שאין שום הלימה בין הגיל הכרונולוגי, הפיזיולוגי, החברתי והתפקודי שלהם ובין הידע והקשר שלהם עם היהדות, שגם לטענתם היא אחד ממרכזי הווייתם. בענייני תורה ויהדות הם כמו ילדים קטנים בגישתם ובתפיסתם. תינוק שנשבה כפשוטו. אולי גם לזה התכוונו חז"ל כאשר אמרו "יש קנקן חדש מלא ישן (כלומר, יין ישן ומשובח), ויש קנקן ישן שאפילו חדש אין בו".
העצה של הרב שטיינזלץ לייחוס. לפעמים הקנקן מטעה במבט ראשון. הקמטים, השיער הדליל, הכתפיים המעוגלות וההליכה המהוססת מכריעים את גורלו של האדם, שייתכן ופועמת בו רוח צעירה, כמו כמה רבנים גדולים בדורנו וגם פרופסורים דגולים, ביניהם חתני פרס נובל שלא נס ליחם. מה שברור הוא שקנקן שאין תוכו כברו מבחינת מידות עלול להישבר בקלות.
וכך גם בחיינו. הרב קופרמן זצ"ל, מייסד ונשיא המכללה לבנות בירושלים שזכיתי להיות מתלמידותיו, אמר לנו פעם שאדם מכובד הוא אדם שאוכל בסכין ומזלג ובאופן מכובד גם כאשר הוא נמצא לבד בחדר. הוא הוסיף שדרך ארץ אינה רק הצגה לפני הצופים אלא גם משהו פנימי ואישי, כבוד שבו אדם מכבד את הרוח שבו, את צלם אלוקים שבו, את השכינה ששורה עליו. הרב אריה בינה זצ"ל, ראש ישיבת נתיב מאיר, היה אומר לתלמידיו שוב ושוב: "מי שאינו מכבד את עצמו, מי יכבד אותו?" כאשר כוונתו היא שלהיות מכובד הוא צורך אמיתי, אלוקי ואנושי של כל אדם ירא שמיים. לא לרדוף אחר הכבוד חס ושלום אלא לשמור על כבוד עצמי, על צלם אלוקים שבאדם.
אבל יש מי שלוקח את הכבוד העצמי למקום הלא מדויק. ומעשה שהיה כך היה. היה היה בחור, צאצא של משפחת אדמו"רים חשובים, שבא והתהדר בייחוסו לפני הרב עדין שטיינזלץ. הרב עדין הקשיב לו קשב רב ושתק, והיה נראה שהוא מתפעל מהייחוס הזה ומהאדמו"רים הללו, ואולי אף רוצה לספר עליהם משהו. אבל במקום זאת הוא הישיר מבטו אל הבחור וענה: "תראה, האמת היא שזה לא כל כך מעניין מה אתה חושב על אבותיך. הם בוודאי היו אנשים גדולים גם בלעדיך. השאלה היא", כאן הרב עדין עצר, צידד את ראשו בחיוך, והמשיך: "השאלה הגדולה היא מה הם חושבים עליך"… והלך.