ציפייה לבניין שלם

הפרידה מתחילה בגיל חמש.

אין דבר שלם יותר מכלי שבור. הזוג הצעיר, מרוגשים, עיניהם בורקות, עומדים על מפתן האושר עם רגליים מרחפות על רפסודת החיים הזוגיים, כשהם מצפים לזרימת מים שקטה מתחת לרגליהם כל חייהם.

ויש שתי אימהות שנמצאות שם בטקס האירוסין. הן משליכות יחד את יהבן על הצלחת, כשהן חולמות על רסיסי העתיד. והנה אני עומדת, מהוססת, מרחמת על הצלחת שעוברת אל תהום הנשייה ביחד עם חבל הטבור ההולך ומתנתק. ואני נזכרת בתינוק שהיה חבוק בזרועותיי כשאישוניו מתרחבים כנגד מבט עיניי, ובחווייתו אני המזינה בטובי אותו ואת העולם כולו בחן, בחסד וברחמים, ואני כל עולמו. הייתי במקום הזה כמה וכמה פעמים, ואני מצפה לעוד חוויות משמחות כאלה בקרוב, אפילו אם יהיו אלו טקסי קורונה.

חשבתי לעצמי כמה סמליות יש בשבירת הצלחת, כי יש בתהליך של בניית משפחה חדשה סוג של שבר, פרידה מתקופה שהייתה ושוב לא תהיה. הצלחת מסמלת את המזון, אולי כמטאפורה למטבח של אמא, להזנה שמתחילה בהנקה וממשיכה עם הולדת הנינים. והנה נפרד הילד מהסינר של אמא. זהו סוג של נסירה. זה מתחיל עוד קודם, בראשית גיל ההתבגרות, שמתחיל בימינו כבר סביב גיל 5, ומסתיים סביב גיל 35.

אני שלוש־עשרה אימהות שונות.

פעמים רבות יהיו כאבי גדילה הוריים בתהליך הצמיחה של הילד. במקביל לתהליך הצמיחה של ילדיו, עובר ההורה מטמורפוזות ונולד שוב ושוב מחדש. כל ילד וגיל ההתבגרות שלו מוליד אצל הוריו הורות ייחודית במינה, שאינה דומה להורות אצל אחיו. בעצם אני מאחדת בתוכי י"ג אימהות שונות, וכל אמא היא מהדורה משופצת של קודמתה.

"תתחדש כנשר נעורייכי". לנשר הזקן יש דרך מיוחדת להפוך שוב צעיר: הוא מתבודד לו בפינה חשוכה, לא אוכל ולא שותה כמה ימים, ואז מתחילות לנשור נוצותיו עד שהוא נהיה כמעט קירח. לאחר מספר ימים הוא מתחיל שוב לאכול ולשתות, ובמקביל גדלות לו נוצות חדשות, והוא חוזר להיות צעיר, בריא ורענן. כך גם התרנגולת הזקנה מחדשת את הטלת הביצים: היא מורעבת במשך כשבועיים, בלי אוכל ובלי מים, ונוצותיה נושרות. כשמחזירים אותה לתזונה מלאה, נוצות חדשות גדלות והיא מתחילה שוב להטיל ביצים. כך אני מרגישה, כאם רב־דורית. עם כל ילד ועולמו הפנימי נולדת אני מחדש, שונה, מחדשת כנשר נעוריי, עם כלים חדשים המותאמים לנשמה של המתבגר התורן, וגדלות לי נוצות צבעוניות כטווס. זה מאתגר. ילדינו הם המורים הכי גדולים שלנו.

חותרים לזוגיות של אמת.

דורו של משיח הוא דור גדול. הרב קוק מדבר על "עליית הכלל וירידת הפרטים". עם התקדמות הגאולה, העם מתעלה יותר ויותר. בכתביו מסביר הרב שיש מידה מסוימת של השראת שכינה בעם ישראל. בעבר היא הופיעה דרך המנהיגים הרוחניים, והיום ההופעה שלה רחבה: העם הולך ונהיה רוחני יותר, הוא אידיאליסט במעשיו, מעמיק במחשבתו ופועל לתיקון עולם. גם אנשים העטופים בקליפות של מיליטנטיות רדיקלית הנוגדת את השקפת עולמנו, מונעים על ידי אידיאלים גבוהים. ואומנם נראה כי ישנה 'הצטננות' דתית, כפי שקורה בזמן גיל ההתבגרות של אומה, והמופעים נעים מהפרט אל הכלל. ברמה האישית האדם מבקש בחירה וקשה לו לקבל אקסיומות, בדיוק כשם שמתבגר מתנער מהסמכות ההורית הרובצת עליו. הוא רוצה אוטונומיה ועצמאות בכל הרבדים. וזה נפלא, גם אם אותנו זה מאתגר כהורים.

כך גם לגבי ההחלטה על חתונה, שהיא המשמעותית ביותר בחייו של אדם, והצעירים מבינים זאת היטב. לכן נוצרת בתוכם מערכת השהיה מובנית. כל שלב בחיים דורש התבוננות, התכווננות והתחברות. מנגנון ההשהיה הזה פוגש את הדור הצעיר בכל תחנה ברכבת חייו. אין כל ספק שהדור הולך ומשתבח. הוא חותר לאמת, לדיוק, לשלמות, ולזוגיות מאושרת ולא הישרדותית. פרויקט 252, שנולד לאחרונה ואני זוכה ליטול בו חלק, בא להקל על הכאבים שבדרך ולתת כלים לבניית זוגיות איתנה ומאושרת. מדובר בתוכנית אינטנסיבית של הרצאות זום מפי מיטב המרצים, יועצים ומטפלים מהשורה הראשונה, שיעניקו כלים לפנויים ופנויות בתהליך ההיכרויות.

לא להתבייש לדבר על כסף.

אבל זה לא מספיק. חשוב שהבית שייבנה יהיה מקום שמח ויעמוד איתן, וזה מתחיל בטקס החתונה. כמה מחלוקות מתגלעות מתוך הנושא הכלכלי. והיום הקורונה צובעת את הנושא הכלכלי בצבעים עזים אף יותר. 'לחשוב מחוץ לחופה' הוא ספר חובה שלא מתבייש לדבר על תחום שרובנו נמנעים מלדבר עליו – כסף. המחבר, אלירן ביתן, מציף שאלות קיומיות כמו האם לשבור את הכוס או את הכיס, ומציע לא להכניס לפה מה שלא ניתן לבלוע. אירוע החתונה אורך כמה שעות בלבד, מסביר ביתן, ואז יש חיים שלמים שיש להתכונן אליהם. הוא מציע לזוג המאורס לנהל שיח פתוח עם ההורים מבעוד מועד, כדי לדעת אם הם יכולים לעזור, ואם כן – במה.

כך גם לנהוג עם הילדים שייוולדו, כבר מבראשית. לדידו, כדאי לשים את הקלפים על השולחן. הוא מציע לתכנן ולהציב יעדים כלכליים בעבודה מבוססת תקציב, ומביא לדוגמה את תסמין בר־המצווה: יש הורים שמאבדים את הראש כשמגיע אירוע בר־המצווה, למרות שהיו להם 13 שנים כדי להתכונן אליו. אבל מה שהכי מצא חן בעיניי הייתה הצעתו להתנהג באורח החיים כמו עשירים: אם תתפנקו ביציאות נעימות, זה יאפשר לכם להרגיש נעימות ואיזון בתהליכי החיסכון, ולא מחנק תמידי, אומר ביתן. הוא מציע ללמוד איך לחסוך מתחילת הנישואין כדי להגשים את החלומות שבדרך. למשל, "לחסוך שליש בלי להרגיש" – שליש מההכנסות יוקצה לחיסכון, והוא מחלק את החיסכון לחמישה חלקים – 50 אחוזים לדירה, 10 אחוזים לחיסכון לילדים, 30 אחוזים למעשר כספים, 7 אחוזים לפנסיה ו־3 אחוזים לקופה קטנה, להוצאות בלתי צפויות. כי החיים מלאים בהפתעות.