הקב"ה תיכנן מימי בראשית שברכת הפריון תחול במיטבה דווקא בגיל צעיר. ואכן ההריון והלידה בגיל צעיר קלים באופן משמעותי מאשר בגיל מאוחר יותר. לכן אני נוהגת לעודד הריונות 'צפופים' בגיל צעיר, היות ובגילים אלו מהלך ההריון הוא בדרך כלל תקין, וגם אם נראה לנו בהווה שהתהליך קשה – 'המחיר' לטווח הרחוק ברוב המקרים כדאי בהחלט… אני פוגשת פעמים רבות נשים שעורגות ומייחלות להריון נוסף גם לאחר הריונות מרובים ואפילו בגיל מבוגר (בְמיילדוּת אשה בת ארבעים כבר נחשבת לזקנה!), נשים שמשתוקקות מאוד לעבור פעם נוספת את חוויית הלידה ולחבוק תינוק נוסף בידן, אך על פי הפסוק 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב' – רק ב'זקנותן' הן זוכות להעריך מה גודל הזכות הזאת להרות וללדת.
אודה על האמת, שפעמים רבות תמהתי בעבר איך יתכן שאמהות למשפחות ברוכות ילדים בגילאי ארבעים-פלוס מתפללות ומייחלות להריון נוסף; התפעלתי מהן, אבל גם חששתי ל'בריאות' התופעה הזו. אולם לאחר מחשבה רבה הגעתי למסקנה שהתופעה הזו חיובית בכל המובנים, גם אם היא מתסכלת את הנשים האלו ולעיתים היא לחלוטין לא מציאותית. הרי הרבה נשים בציבור הכללי שמתקרבות לגיל חמישים קשה להן להתמודד עם תהליך ה'הזדקנות' שלפי הרגשתן מתחיל לפקוד אותן, והן מתמודדות עמו באמצעים קוסמטיים וכד' על מנת לנסות לטשטש בכל כוחן את הזיקנה המתקרבת. לעומתן נשים דתיות רבות – עבורן להישאר צעירה פירושו לחוות שוב את החוויות העשירות של ההריון, הלידה וההנקה; זוהי תחושה טבעית ביותר!
שאלה אחרת היא אם להיענות לבקשתן של נשים רבות בקבוצה זו לעזור להן באופן פעיל להרות. המדובר בשימוש בתרופות המיועדות ביסודן לטיפול בבעיות פוריות, ושעשויות לעיתים לעזור גם לנשים מבוגרות שפוריותן יורדת כצפוי בגיל זה. הבעיה היא שהריונות בגילים אלו מסוכנים יותר, הן מצד האשה העלולה ללקות יותר בסיבוכי הריון שונים, כגון לחץ דם וסוכרת, והן מצד סיכוני העובר הנולד לאשה מבוגרת יותר. התשובה לשאלה זו מורכבת, ואין זה המקום להאריך בה. מה שברור הוא שאין לזלזל במאוויים אלו, והם מובנים לי מאוד.
לסיום אספר כאן מה שאירע בילדותי לאמי: אמי, שהיתה מרצה באוניברסיטה, ילדה ב"ה שמונה ילדים (למרות שהיא נישאה בגיל די מבוגר), ובכל פעם שהיתה מגיעה לגינקולוג שלה (רופא שומר מצוות בניו יורק) עם הריון חדש הוא היה גוער בה, ותוהה בקול רם איך אשה משכילה וחכמה כזו יולדת כ"כ הרבה ילדים! לאחר הלידה השמינית הכינה לו אמי הפתעה: היא הלבישה את כולנו בבגדי השבת היפים ביותר שלנו, והביאה אותנו לביקור 'ממלכתי' במרפאתו. היא העמידה אותנו לפניו בשורה, לפי הסדר, ושאלה אותו בחיוך: 'על איזה מהם הייתי צריכה לפי דעתך לוותר, דוקטור'? הרופא היה המום לרגע, ובזה נסתתמו טענותיו; עד כמה שידוע לאמי הוא לא הוסיף יותר 'להטריד' נשים יהודיות שחפץ ליבן במשפחה ברוכת ילדים…
שנזכה כולנו לבנות בתים גדולים ויפים, מלאי אהבה ושמחה ויראת שמים.
אמהות מבוגרות
השעה שמונה וחצי בבוקר. נגמרה כעת ישיבת הצוות של הרופאים. אני יוצאת לביקור רופאים במחלקת יולדות שמלאה עד אפס מקום – נשים שוכבות במסדרונות, ואפילו השכיבו יולדות במחלקות עיניים ואף אוזן גרון הסמוכות! אני פונה לחדר הראשון, חדר 701, והנה יושבת יולדת צעירה על מיטתה, שכבר מסודרת לקראת שיחרורה מהמחלקה הביתה, וממררת בבכי- היא מספרת לי בקול חנוק כי היא לא יכולה להשתחרר כי אין לה לאן ללכת עם התינוק הרך, כי אמא שלה ילדה לפני מספר שעות (בבית חולים אחר) ולכן היא לא תוכל להגיע אליה למנוחה אחר הלידה, ומה היא תעשה??…
אני מנסה להרגיע אותה, ומציעה שתיסע לכמה ימים לבית החלמה ליולדות (דבר מקובל מאד בציבור החרדי, בדרך כלל לאחר מספר לידות כשהסבתא כבר איננה יכולה לקבל לביתה גדוד שלם!). היא נאנחת, מוחה את דמעותיה, מקבלת את הצעתי ויוצאת להתקשר בטלפון הציבורי לעדכן את בעלה.
אני ממשיכה בביקור במחלקת יולדות. עברתי לחדר 713, והנה מתברר שבחדר זה שוכבות זו לצד זו אם ובתה – שתיהן לאחר לידה! חשבתי בלבי שלפחות האמא הזו התחשבה קצת בבתה היולדת, וילדה באותו בית חולים כדי שתוכל 'לטפל' בבתה היולדת!
אני מסיימת את הביקור, ומגיעה למחלקת נשים לערוך ביקור רופאים. בחדר 603 שוכבת אשה בת 42 שהגיעה עם דימום מסיבי עקב הפלה בשבוע 15, ואף היא ממררת בבכי – כי בעוד מספר שעות בתה הבכורה נכנסת אי"ה לחופה והיא לא תוכל ללוות אותה!
אני מסיימת את הביקור, ויוצאת למסדרון שבין מחלקת יולדות למחלקת נשים. לפתע פונה אלי אשה כבת חמישים; היא מציגה את עצמה כאמה של אחת היולדות, ומפצירה בי שהיא צריכה לברר אצלי בזה הרגע משהו מאוד דחוף. אני נעצרת לרגע, והיא מספרת שהיא כל כך התרגשה מהלידה של בתה אמש – שהיא מרגישה שהיא חייבת לחוות שוב הריון בדחיפות; מתי אפשר לפנות למרפאתי לטיפול פיריון? האחות שלידי, ששומעת גם היא את דבריה, מסתכלת על הגברת בעיניים נדהמות ונראית על סף התעלפות, אבל אני כבר רגילה… אני נותנת לה כרטיס ביקור של המרפאה, ומדגישה לה שלא בטוח כלל שאוכל לעזור. היא מודה לי מקרב לב ומתרחקת מן המקום…
בואי, אמא.
אנחנו הנשים שואבות את כוחותינו מאימותינו, ואת כוחות העל שלנו מאימהות האומה. ומי כאם הראשונה, שרה אמנו, שמחכה לפרי בטן שנים ארוכות. היא לוקחת מעין פונדקאית, את הגר, כדי להיבנות ממנה, כלשונה, אבל לא רווה ממנו נחת. ואז, כשהיא בת 90, היא מתבשרת על ידי המלאך על הולדת בן – כעת חיה! 'וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים, חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים… אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה'… שרה אמנו זוכה לפרי בטן כשהיא בת תשעים, ואברהם אבינו הוא בן מאה שנים.
כמה ניסים גלויים כרוכים בלידתו של יצחק. ראשית כל, לפי המדרש, שרה נולדה ללא רחם, היא הייתה 'איילונית', וכעת ריבנו של עולם בורא לה בגיל תשעים רחם שיכיל את אחד מאבות האומה. בגיל כזה גם בימי אבותינו השחלה לא מניבה ביציות, והנה התחדש אצל שרה הביוץ. גם אחרי הפרייה תקינה נשיאת הריון בגיל 90 זאת משימה לא קטנה. כל זאת ועוד – איך היו לשרה כוחות לגדל את יצחק עד גיל ארבעים? לעבור אתו את גיל ההתבגרות? ללוות אותו ברווקותו המאוחרת?…
גם פוריותו של אברהם אבינו בגיל כזה היא פלא גדול. כנראה שכדי שלהוליד את אבות האומה הקדושים, מעבר לתפילות של אמותינו, היה צורך בניסים גלויים. אבל האמת היא שכל הריון הוא נס.
ועוד ממתין לך מסע ארוך של נתינה אין סופית לילד המתוק שזכית להיות לו לאם. תלווי אותו לאורך המסלול עם המון אמון והכלה, ותניחי אט אט לחבל הטבור להתארך, כשהוא מחפש אחר זהותו המתהווה, עם כל כאבי הגדילה שזה ידרוש מכם. תהיי שם לצדו. האמא שכל כך מאמינה בו ומעניקה לו אהבה ללא תנאי. אם זאת לא אימהות, אז הגידי לי מהי?