פונדקאיות – האם זהו הפתרון היחיד?

כשהיריון מסכן את חייה של האישה, או כשהרחם אינו יכול לשאת היריון: מהם החידושים הרפואיים האחרונים? ד"ר חנה קטן

פורסם בפנימה | כ"ז בניסן תשע"ז 23/04/17

מסופר על שרה אמנו, האם האולטימטיבית, שנולדה איילונית, כלומר הייתה בעלת מום באיברי הרבייה הפנימיים. והנה, נעשה לה נס והיא מתבשרת על הלידה הקרבה ובאה.

והיא צוחקת בקרבה – אחרי בלותי הייתה לי עדנה? כי בנוסף לכך שרחם אין לה, השחלות שלה עייפות והביציות אינן פוריות, מדובר כאן בכמה ניסים משולבים – בריאה יש מאין של מערכת רבייה הכוללת רחם, התעוררות והצערה של הביציות בשחלה, ושרידות של אישה בת תשעים בתהליך ההיריון והלידה המסוכנים.

אבל בעיניי הנס הגדול ביותר הוא ההסתגלות הנפשית לגידול התינוק, לטיפוחו הפיזי והרגשי בימים ובלילות, הסבלנות לראות אותו צומח אט אט במסלול חייו המדויק לו, באמונה גדולה ובאמון אין-קץ.

כשאי אפשר ללדת

גם היום ישנה קבוצת נשים קטנה שמסיבות שונות אינן יכולות ללדת עם הרחם הפרטי שלהן. לפעמים מדובר באישה שעברה כריתת רחם בעקבות טיפול כירורגי במחלת הסרטן הנשי, זיהומים תוך-אגניים, שרירנים, אדנומיזיס ועוד; ולעתים קיים ברחם פגם שאינו מאפשר השרשה והתפתחות תקינה של היריון. בקטגוריה זו נמצאים זוגות עם ניסיונות כושלים בהשרשה בטיפולי הפריה חוץ-גופית, כאשר לרחם מוחזרים עוברים שנראים תקינים מבחינה מורפולוגית, אך תהליך ההשרשה אינו מתרחש בהצלחה.

עד כה נשים אלו מצאו מזור בהליך הסבוך של הפונדקאות. אך חשוב לזכור כי תהליך הפונדקאות מהפן הרפואי מיועד בעיקר לנשים שההיריון מהווה בשבילן סיכון בריאותי משמעותי, כגון נשים עם מחלת לב כחלונית, מחלות ריאה כגון ציסטיק פיברוזיס ועוד. נשים אלה הן פוריות לגמרי, אך מסע ההיריון עלול להכביד מדי על מערכות גופן החיוניות עד כדי סכנה.

בתהליך הפונדקאות אישה אחרת תורמת את רחמה כאינקובטור ואת גופה במשך עשרים וארבע שעות ביממה למשך תשעה חדשים רצופים, לטובת זוג שמתקשה להרות עקב מחלת רקע אימהית. מדובר בהתקשרות חוזית משפטית עם אישה זרה, שלוקחת עליה תשעה חדשים של אי-ודאות ושל מעמסה גופנית ורגשית כבדה, כאשר היא אף עלולה להתקשר לעובר שבתוכה ולסרב להחזיר אותו לבעליו, או לחילופין – לסרב לקבל טיפול מציל חיים בעבורו, כגון ביצוע ניתוח קיסרי בגין מצוקה עוברית וכדומה.

למעשה שתי אימהות מעורבות ביצירת התינוק הנולד: הפונדקאית שעוברת את מסע ההיריון והלידה, והאם הביולוגית שהעובר נוצר מביצית שלה ומזרע של בעלה והושתל ברחמה של הפונדקאית.

אפשר גם אחרת?

אולם מסתמן פתרון אחר לנשים עם בעיות רחמיות, שיכולות לצלוח היריון מבחינה בריאותית. לפני כשנתיים בוצעה בטורקיה השתלת רחם מאישה שהלכה לעולמה לאישה שהרחם שלה לא תפקד. ההשתלה הצליחה, אך עדיין לא דווח על היריון. והנה, ממש לאחרונה, בבית חולים בשוודיה, נולד לראשונה תינוק לאישה שעברה השתלת רחם. היולדת, בת שלושים ושש, נולדה בלי רחם אבל עם שחלות מתפקדות. היא קיבלה תרומת רחם מאישה בת שישים ואחת שנכנסה לכשל שחלתי כשבע שנים קודם לכן. התינוק יולד בשבוע ה‑32 בניתוח קיסרי, עקב התפתחות של רעלת היריון אצל האם.

בתחילתו של התהליך עברו בני הזוג משוודיה הליך של הפריה חוץ-גופית, שבו נאספו ביציות מהשחלה והופרו בזרע האיש, ונוצרו כעשרה עוברים שהוקפאו. במסגרת השתלת הרחם השתמשו הרופאים בתרופות לדיכוי המערכת החיסונית של האישה למניעת דחיית השתל. שנה לאחר ההשתלה החליטו הרופאים שהרחם מוכן לקליטת אחד מהעוברים המוקפאים, ואכן, לאחר החזרת העוברון לרחם אובחנה השרשת העובר והתפתח ההיריון.

ויש המפליגים הרחק ופועלים ליישום הצוואה הביולוגית, שתאפשר לצעירים שנקטפו בדמי ימיהם והשאירו אחריהם חומר גנטי לממש את המשכיותם. כך קם לאחרונה בנק הזרע לחיילים, וכבר נולדו כמה צאצאים בעקבותיו. כך גם אישה שנפטרה מצאה המשכיות בשימוש בעוברים שהוקפאו בחייה, והושתלו לאחר מותה ברחם של אישה אחרת שעברה את מסע ההיריון, הלידה והמשך גידול בנה הביולוגי.

צעירות לנצח?

אז נישאר צעירות לנצח? ואולי גם לאחר מותנו? התשובה היא שלא. אמנם לרחם יש יכולת רגנרציה – צמיחה מחדשת, ויכולת זו נשמרת שנים רבות לאחר שתמו שנות הפריון. אך גם אם מערכת הרבייה שלנו יכולה לתעתע בנו, זה עוד לא הופך את הגוף שלנו לצעיר יותר.

הרחם הוא איבר אל-מותי, וכמה זה סמלי – הוא מגלם בתוכו את הרחמנות האימהית שאינה יודעת גבול, את היכולת להעניק, להכיל ולהרחיב את יריעות הלב עד בלי די.

אכן, האפשרויות הטכנולוגיות של דור המשיח עולות על כל דמיון. ואני מעזה לקחת את כל זה עוד צעד אחד קדימה – אם הרחם הנתרם מאפשר להיריון ולידה להתרחש בגוף של אישה אחרת – למה לא לנסות להשתיל רחם בגוף של גבר?

דרך אגב, ייתכן שזה יתרום לשלום הבית בביתנו הקט. הסיבה היא שעוד לא אבדה תקוותו של האיש שלי לעוד זוג תאומות לעת זקנתנו, וזאת למרות שאני חוזרת שוב ושוב באוזניו על כך שלצערי בגילי חלומו כבר איננו בר יישום – והנה הוא ניגש עם רעיון מקורי, ועיניו בורקות: "אין בעיה, אשתי היקרה, אז אני אהיה בהיריון! הבי לי את רחמך, ויהיו לנו תשעה חודשי היריון מאוד מאוד מעניינים… ". האמת היא שאת הספר 'אבא בחופשת לידה' של זהבה קור קראתי בשקיקה, אז אולי באמת יש סיכוי?