
לפני מספר שנים חדר צוות משולב של השב"כ וסיירת מטכ"ל, לרצועת עזה בתוך טנדר שבקירותיו הוטמנו מכשירי האזנה מיוחדים, והם התגלו, וכוחות של החמאס ניסו ללכוד אותו. הצוות הצליח לפרוץ מחסום והימלט עם נפגעים, והיה צורך לחלץ אותו בדחיפות.
תוך תיאום מורכב, הוחלט על נקודה בדרום הרצועה שמשם יחלץ אותם מסוק צה"לי מיד עם השקיעה, וכך היה. הגיע הצוות לנקודה, המסוק בדיוק נחת ופתח את הכבש האחורי, והועלו הפצועים למסוק. ברקע נשמעו קולות ירי שכוונו אליהם, כך שכל שנייה הייתה קריטית.
הטייס המריא וטס מיד לבית החולים סורוקה כדי להוריד את הפצועים. הוא חזר לבסיס של סיירת מטכ"ל והוריד את הצוות, ודיווח על כל מה שהיה בתחקיר מסודר כמקובל, ורק קרוב לחצות, הוא הגיע סוף סוף לחדרו במגורי הקצינים, שם נשאר בכוננות..
הטייס היה נשוי טרי, וביתו היה במושב סמוך. כאשר נכנס לחדרו , הוא התקשר לאשתו, העיר אותה, ואמר לה: 'אשתי היקרה, סליחה שאני מעיר אותך, אבל אני ממש אשמח לראותך בבסיס'. אשתו ,שהייתה לקראת סוף הריונה, לא שאלה שאלות, התלבשה והתארגנה ונכנסה לרכב, ואחרי עשרים דקות היא הייתה בחדרו. 'מה קרה?' היא שאלה בחיוך.
'מה כל כך דחוף באמצע הלילה'? והטייס השיב: 'את לא יודעת מה היה איתי בשעות האחרונות. אני צריך חיבוק'.. ופתאום התברר שגם הטייס הגיבור, שתחת אש תיפקד בשקט ובאופן מופתי (הוא קיבל על כך צל"ש), שהצליח לחלץ אנשים תוך שיקול דעת חד והחלטות מקצועיות, הוא בן אדם, ואחרי פעולה כזו הוא פשוט מרגיש כמה חשוב לו החיבוק של אשתו ..
חיבוק הוא דבר עוצמתי מאד. וגם בריא. חיבוק שאורך מעל עשרים שניות, הוא בעל השפעה טיפולית שמחזקת את הגוף. החיבוק מזרים בנו מרץ ושמחה וכך אנחנו מתמלאים באנרגיה לעשות דברים מועילים .החיבוק יעיל בהפחתת מתחים והאטת תהליכים דלקתיים. החיבוק הוא "תרופה" יעילה שיכולה לעזור לשינה טובה יותר, לתגובה מתונה למתחים ולרוגע.
בכל יום כדאי לפנות זמן לחיבוק עם אדם אהוב כדי להיטען אנרגטית. מבחינה הורמונלית, ההורמון אוקסיטוצין משוחרר כאשר אנו מתחבקים. הוא מחזק את הקשר שלנו עם אנשים. חיבוקים מפחיתים את הפרשת הורמון הקורטיזול בעת לחץ, וכך נוכל להתמודד בצורה רגועה יותר עם מצבים קשים. החיבוק גם מגביר את הפרשת הסרוטונין, שמעלה מצב רוח. החיבוק מגביר את רמות החמצן בדם ומגן על לחץ הדם התקין – וזה מסייע לבריאות הלב. גם לאחר שעברו מספר שעות מהחיבוק עם אדם יקר, ההשפעה שלו עדיין באה לידי ביטוי .
לאחרונה , בעת מלחמה, באמת היה לחיבוק עדנה. גמ"ח חיבוקים הוקם בקמפוס הקריה הרפואית רמב"ם, עם עמדת חיבוקים לכל מי שזקוק להם, ברחבה הסמוכה לבניין האשפוז הראשי . כולם מתחילים לחבק איש את רעהו…חיילים עם אזרחים, חרדים עם חילוניים, ימין עם שמאל.. חיבוקים מהלב. אולי זאת הסיבה, שבימים טרופים אלו, נשמעים קולות הממליצים לשקול היתר לחיבוק בין בני זוג כשהבעל החייל החוזר לחופשה קצרה מהצבא , ואשתו אסורה.
יש קול שאומר-שזה רק חיבוק של הרגעה, ומי אמר שחיבוק כזה אסור? ועוד- חייל שיחזור לצבא בלי לחבק את אשתו יהיה מדוכא, חלש, וזה עלול לפגוע בתפקודו הצבאי – אולי יש כאן צד של פיקוח נפש? וכמובן שלא נשכח את הקושי של האשה שבעורף שעלולה להתפרק. דר מיכל פרינץ כתבה תור בעיתון מוצש"ק וכותרתו- 'עת לחבוק'. היא רוצה לטעון שעת חירום לנו, ולכן זוג נשוי בימים האסורים יכולים אולי לבקש היתר הלכתי לחבוק ולהתחבק. יש פה דיסוננס.
הלכות טהרת המשפחה הן עולם מלא. הפרטים הטכניים-הלכתיים של הטהרה והטבילה הופכים את הקשר הזוגי לחלק מעבודת ה' שלנו. איך נאמר כל בוקר 'כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי' בלי שנרגיש מחויבות למלא בתוכן תורני את החיים האלו.
ולפעמים זה קשה. ולפעמים זה קשה מאוד..
כבר נאמר בזמנו שטבילות הקרח שטבלו האימהות במקום שזו הייתה האפשרות היחידה לטבול, הכניסו אש בוערת בלב ילדיהם לעבודת ה'. ההתאפקות מחיבוק גופני כאשר בני הזוג אסורים זה לזה היא עבודת ה' נפלאה, היא מעין עקידה – להקריב ולוותר על הקשר הגופני בפעם הזאת על מזבח עבודת ה'. והשכר על העמידה בניסיון הזה יעמוד לנו בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא.
דווקא על ידי שמירה על הרוח והעוז, נזכה לנצח במלחמת משיב הרוח.