admin
שנים רבות אני מצרה על כך שכרופאה איני זכאית לשנת שבתון. אני מתבוננת בקנאה בחברותיי שמקפצות בין התעמלות אירובית בבריכה מחוממת לבין שיעור בקרמיקה, לימוד דמיון מודרך, יפנית, ומחול מודרני – וכל זה עם גמול מוכר ומהודר.
אבל מתברר שישנן נשים עם חלומות אחרים, שעבורן שנת השבתון זו שנה שבה אפשר לתת את הנשמה – כפשוטה.
מירי היא אשה בגילי. אמא וסבתא ברוכה. מחנכת מוערכת ואהובה. אך בזה היא לא אומרת די.
זה שנים קשה לה עם העובדה שאין לה הזדמנות לעסוק בהצלת חיים. "חנה", היא אומרת, "איזה זכות יש לך לפגוש את המלאך רפאל מדי יום, ולהלך בדרכו". – "אבל את מחנכת את בנות ישראל, ואין דבר גבוה מזה, במיוחד בימינו אנו! את נוגעת בנשמות באופן אנכי, לאורך שנים, ואילו אני עוסקת בזוטות – מפגשים נקודתיים בלבד"… אבל היא לא נרגעת, ושנים היא ממתינה לשעת כושר. והנה, שעת הכושר מגיעה, בדמות שנת השבתון.
יש לה תוכניות לשנה הזו. לא קרמיקה, לא דמיון מודרך, לא יפנית, לא מחול מודרני. במקום זה – היא מקפצת מרופא לרופא, מבדיקת דם אחת לשנייה, מצילום רנטגן לאולטרסאונד, ממבחן כושר אחד לשני. ואז – מאבחון פסיכולוגי לפגישה עם עובדת סוציאלית, ומרופא בכיר לבכיר יותר. זה מתיש. זה מעייף. אבל היא נחושה.
ואז מגיע הקשה מכל – ועדה מיוחדת שכל עניינה להחליש אותה, להתיש אותה, להוריד אותה מהעץ הגבוה. נדמה לה שזו ועדת גיור, שתפקידה למנוע את הגיור ממי שאינו חפץ בו בכל לבו. יושבים אנשים מכובדים, מעונבים, חמורי סבר, נועצים בה מבטים חשדניים, ומנסים לברר את כשירותה הרגשית לתהליך על ידי אתגור של התשה. 'את בטוחה שאת מבינה את הסיכונים? את רוצה להשאיר שמונה יתומים, להפוך את בעלך לאלמן? את יודעת שעלולים להיות סיבוכים, תופעות לוואי לתרופות, תצטרכי להיות במעקב רפואי. את מוכנה לכל זה'? – 'כן' היא מהנהנת בנחישות. 'ולמה בכלל ניגשת לעניין הזה? אולי משלמים לך? אולי את רוצה למשוך תשומת לב ולקבל פרסום? איזה צורך אמיתי זה ממלא'?והיא עונה, בשקט – 'פשוט – הרצון להציל חיים'.
ואז היא פוגשת את משפחתו של הנתרם – איש כבן 30. אשתו העדינה, עיניה דומעות, לחייה סמוקות, ניגשת לחבק את מירי, כאשר שני ילדיה הרכים מוחזקים בידיה. היא מגוללת סיפור של הידרדרות כלייתית קשה אצל רון בעלה בשנה האחרונה. הוא מגיע איתה לבית החולים ארבע פעמים בשבוע למכון הדיאליזה. רון מותש. חלש. אנמי. חסר תקווה. הם מחכים שנתיים לתרומה, מאז שהכליה שאביו תרם לו לפני כמה שנים קרסה והפסיקה לתפקד. והנה, מגיעה המלאך בלבן להפיח בו רוח חיים, להעניק לו בחום מתנת חיים.
לפני שבועות ספורים נכנסה מירי לחדר ניתוח, ויצאה ממנו להתאוששות בלי אחת מכליותיה. בחדר ניתוח סמוך הושתלה הכליה של מירי בבטנו של רון, ואחרי זמן קצר התחילה (או המשיכה!) לפעול באופן תקין. התורמת והנתרם מתאוששים ומרגישים טוב ב"ה, רפואה שלמה וחיים ארוכים לשניהם!
ואם בתרומות עסקינן, קיימת התפתחות טכנולוגית חדשה שקשורה לתרומה מחיים, ברמת תאי הרבייה. מחקר בריטי חדש יצר מציאות של שתי אמהות ביולוגיות ואבא. איך? המדענים חיפשו פתרון לביציות של נשים מבוגרות בהן המעטפת פגומה, והיא עלולה לגרום לפגמים גנטיים אצל העובר למרות שגרעין הביצית תקין. הם הוציאו את הגרעין מהביצית עם המעטפת הפגומה והשתילו אותו בתוך ביצית של אישה צעירה עם מעטפת תקינה, ואחר כך היפרו את הביצית המאוחדת בזרע הבעל של האשה בעלת גרעין הביצית, וכך הביאו להיווצרותם של עוברים תקינים בשלב התפתחותי של מאה תאים, המעטפת מאם אחת והגרעין מאם אחרת. אז מי היא האמא הביולוגית? נראה שהתשובה ברורה: לטענת החוקרים רק 0.2% אחוז מהמבנה הגנטי של העובר נוצר מנוזל המעטפת, ולכן סביר להניח שבעלת גרעין הביצית היא האם; אולם אין לשכוח שהמעטפת היא הכלי שבו נמצאת הביצית כולה, בה נעשית ההפריה והיא הגורם שמחזיק את הכל…
בינתיים הפרוצדורה הזו לא ממש ישימה מבחינה קלינית, היות והחוק הבריטי אוסר לעשות שימוש בעוברים שנוצרו בהליך כזה של הפריה לצורך הריון, עקב המורכבות האתית מצד אחד, והחשש למומים שייווצרו בתהליך מאידך.
ויש תרומות של חלב אֵם. לאחרונה הוחל ביוזמה להקמת בנקים של חלב-אם מוסדרים ליד בתי החולים בישראל. הבנקים לחלב-אם יועדו לספק חלב מתורמות בריאות לתינוקות מאושפזים, שאמותיהם אינן מסוגלות להניק או לשאוב חלב. הבנק אחראי על כל השלבים הדרושים לאספקת חלב-האם מהתורמות לתינוקות הזקוקים לו, החל מגיוס התורמות ועד לאספקת חלב-האם לתינוקות במקומם. אשה שתרצה לתרום צריכה להיות אם מניקה שאיננה מעשנת, איננה צורכת סמים או אלכוהול ולא מקבלת תרופות או סובלת ממצבים שעלולים לפגוע באיכות חלבה. היא אמורה להיות מוכנה לשאוב חלב מעבר לכמות הנדרשת לתינוקה, מבלי לפגוע בכמות החלב של התינוק שלה. גם כאן נקבע כי האשה התורמת לא תתוגמל כספית על חלב-האם שהיא תורמת, כדי למנוע ניצול.
לפעמים, אני מבקשת לדעת מהו סוג הדם של הפציינטית שלי [או של בעלה]. אם היא איננה יודעת – אז אני מציעה לה שתציץ בפנקס של מד"א שבידיה – הרי פשיטא שהיא תורמת דם מידי מספר חודשים… קיימים כמה סוגים של תרומות דם, תרומת דם או תרומת טרומבוציטים. בתהליך זה נשאב דם מהתורם, ממנו מפיקים את החומר הנדרש. מחזור הדם הוא הרי דינמי, כך שהדם מתחדש תוך שעות, ולא נגרם שום נזק לתורם.
ישנם עוד איברים שמתחדשים במהירות הבזק בגופנו, למשל – השיער. כך בתי, בשנות התיכון, גידלה צמה בלונדינית ארוכה, והספיקה פעמיים לתרום, ביחד עם חלק מחברותיה באולפנת רעיה, את שערה הזהוב לעמותת 'זכרון מנחם', כדי להכין בעזרתו פיאות לבנות שהטיפולים הכימותרפיים גרמו להן לנשירת שיער כללית.
לאחרונה, סיפרה לי חברה על שכן שלה, שמשאת ליבו היא לתרום כליה – אך מה לעשות ואשתו לא מתלהבת מזה. הוא חשב על תרומת מוח עצמות, אך גם על כך היא איננה מסתכלת בעין טובה. ואז הוא מצא הוא פתרון יצירתי כדי 'להשביע' את רצונו העז לתרום מגופו לנזקקים – הוא מגדל מתחת לכובע הגרב שהוא חובש לראשו באופן קבוע רעמת שער בלונדי, וכשיכשר הזמן – יתרום את שערו לטובת חולי סרטן, ובמקביל ישמור על שלום בית… מי כעמך ישראל!