לרגל יום האישה החליטה ד"ר חנה קטן לשתף בסיפור לא שגרתי מחדר הלידה, שגרם לה להעצים את תפילתה לקב"ה: "ברוך שבראני כרצונו"
פורסם בכיפה | כ"א באדר התשע"ח 08 במרץ, 2018
את החוויה הזאת לא אשכח לעולם. הביפר שלי מבקש ממני להגיע לחדר לידה כדי לבצע תפירה לאחר לידה.
אני מתרוממת מהמיטה, מבליחה פיהוק קל ומותחת ידיים מעל הראש, נוטלת ידיים וטסה , כמו ברווזה צולעת בחודש התשיעי להריונה אני מתקרבת לפתח חדר הלידה, ואוזניי פוגשות צלילים מבשרי פורענות.
אני מאיצה את צעדי וסדרת תסריטים הזויים רוקדת מול עיני רוחי- קרע של הרחם? מצוקת עובר ולידת וקום טראומטית? התכווצויות של רעלת הריון?. ה' ישמרנו… אני ומתקרבת לדלת, שמשם פורצות הצעקות. רועדת כולי- אני נכנסת פנימה, ומול עיני מתרגשת התרחשות יותר הזויה מכל מה שדמיינתי (אך הרבה יותר קלה מבחינת האחריות הרפואית שלי).
עומדת מיילדת וותיקה, בעלת שם וזכויות רבות, ומחטיפה סתירת לחי מצלצלת ליולדת היסטרית. "את לא מתביישת? תראי איזו תינוקת מתוקה נולדה לך", הכריזה המיילדת הסמכותית. גם בדמיוני הפרוע לא יכל להיווצר תסריט מוזר יותר. אחת המיילדות הזוטרות קולטת בזווית עיניה את תדהמתי, ולוקחת אותי הצידה כדי להתיר את הספק ולהקל על מצוקתי.
"דוקטור חנה, לפני כמה דקות הגיחה לעולם תינוקת יפהפייה, וכשעטפתי אותה בזרועותיי והבאתי אותה ליולדת לחיבוק ראשון, היא התחילה לצרוח בהיסטריה- בת רביעית? לא יכול להיות. וימלא חדר לידה קול זעקה.. והיולדת לבשה שק ואפר. ואחרי הסטירה הזאת, שהייתה ממש במקום, היולדת התעשתה, והשקט והשווה חזרו לחדר הלידה".
למה כל ההקדמה הזאת? כי אני לעולם, אבל לעולם- לא אבין אשה שלא צוהלת ושמחה בלידת בתה. למי היולדת תיסע לאחר הלידה? לאמא, בוודאי. אז כעת בראת מרחב אימהי שתכיל את בתך ברבות הימים.
הסתכלי במראה, אשה. מה חסר בך? בריאה מופלאה, מותג אלוקי אמתי. אז תשמחי בפרי בטנך שזכתה אף היא להיברא אשה. תשמחי במתנה הזאת שבבריאתה טמונות מתנות מופלאות. תצעקי בקול שירה- בת, כמה טוב שבאת.
כנראה שמדובר בבעיה של חיבור. חיבור לנשיות. מי שלא שמחה מספיק בנשיותה לא תדע להעריך את המעמד. ולהיות אשה זאת מהות. לא הייתי מוותרת לעולם ולו לרגע על כל נים של נשיות שבי. נשיות היא מתנה אלוקית, על-טבעית, ומשמחת ואשרי מי שבראני כרצונו. אני רוצה לראות נשים יותר שמחות בנשיותן.. יותר מחוברות למהות הפנימית שלהן.
את טובעת עד הברכיים בעשייה ציבורית וחברתית. התברכת בתואר אם כל חי, ואת יולדת חיים בכל מעשייך, וזאת זכות על-טבעית. את שולחת זרועות תמנוניות והופכת להיות חובשת של פצעי הלב, ומורה לשיעורי הבית בבית ספר של החיים, ואינסטלטור לחסימות רגשיות, ורכזת חברתית רב-גילאית, ורואה עתידות, ונוטעת תקוות בגינת החמד שהוא ביתך, שם גדלים הפרחים היפים ביותר עלי אדמות.
ועם כל זה, ומעל כל זה- מעל כל הזהויות המגוונות שלך, ומתחת לכל הכובעים הססגוניים שאת מחליפה בקצב מסחרר, זכרי לתת את הדעת לאשה שבך. היא מבקשת קשב. חיבור פנימי. תשומת לב. שמחה מבעבעת .
היא המטעינה את אנרגיית חייך, את העשייה שלך, את הפריצה שבך. שימי מראה מולך והביטי באשה שבך, בפאר היצירה הזאת, ותאירי לה פנים. תחייכי אליה. ותלחשי לה במתיקות שהיא רק שלך- אשה שאת…כמה טוב שבאת….
הוי… איזו טפשה. קודם כל להודות לה' על ילד(ה) בריא!!!
אבל בנות זה הדבר הכי כייפי בעולם.(כשהייתי קטנה ריחמתי על הבנים על שנולדו בנים..) ואם תאמרו :אל תדון אדם.. אני הייתי שם.. אני רציתי רק בנות וילדתי 3 בנים ו-2 בנות. בהריון רביעי אמרו לי באולטרה סאונד שיש לי בן (אמרו לי בלי שרציתי בכלל..) והייתי קמעה מאוכזבת. אבל בלידה הייתי מאושרת לחבק את הבן המקסים!! ולא אחליף אף בן שלי בשום בת שבעולם!!! כל מה שה' נותן לנו זו מתנה מיוחדת!!!