חיסונים. קורונה. כן, לא, האם להתחסן. האם זה נכון שהוא פוגע בתחום הפוריות? הרבנית ד"ר חנה קטן שומעת כמו כולנו את ההודעות ואת העדויות, ומסיבה זו היא רוצה לחלוק תובנות בתחום.
"כל החלטה רפואית שלוקחים, וכל החלטה רפואית שרופא לוקח על עצמו כמטפל מבוססת על ידע רחב ועל מחקרים מבוקרים. חשוב הבין כי רופא לא יבצע פעולה רפואית מבלי שיש לו על מה להישען. וכפי שבהלכה קיים המושג "אחרי רבים להטות", כך להבדיל, גם בעולם הרפואה: הולכים אחר דעת רוב העולם הרפואי," היא פותחת, "חווינו במשך עשרה חודשים משמעויות ארוכות טווח של המגפה המורכבת הזאת, שמחוללת שמות בשל ההדבקה המסוכנת שלה, ותודה לה' יש פירות- חיסונים".
עולם המחקר והרפואה השתמש בכל הכלים שכבר היו שם והמתינו. בשיתוף פעולה בינלאומי מירבי ובתמיכה כלכלית נרחבת, נצרכת לצורך מחקר מבוקר, הגיעו לתוצאה המיוחלת, כשהמטרה היא למנוע הידבקות במחלה הקטלנית. "מי שמתחסנת ומחסנת את ילדיה בשגרה, מבצעת חיסונים למחלות בעייתיות פחות," אומרת ד"ר קטן, "במילים אחרות, שנפוצות כל כך בין בדלי הקונספירציות- היא מכניסה חלקיקי וירוסים מומתים מבלי לחשוב על זה בכלל. הסיבה שהיא עושה זאת היא מתוך מטרה לתת לגוף כלים כדי להתנגד
לוירוס מסוכן".
ברור לכל כי החיסון נחוץ עבור חזרה לשגרה ברמה האישית, אבל גם ברמה הסביבתית. הוא יאפשר לחיי המסחר והכלכלה לחזור, ואיתם תשוב היכולת להתפרנס בכבוד; חתנים וכלות יחזרו לחגוג בשמחה מלאה, סבא וסבתא ישובו לחבק את הנכדים וכולנו נחזור לבתי הכנסת ולבתי המדרש ללמוד תורה. "מדובר על מרקם שלם של חברה שצריכה להתאושש, ולמעשה זו הדרך היחידה להביא לכך," מגדירה ד"ר חנה, "אילו היתה דרך אחרת- היא כבר היתה נעשית. אבל זהו וירוס מדבק, ערמומי וקטלני, ולכן החיסון חשוב לכל
שכבות האוכלוסיה".
ד"ר חנה מציינת כי פרוטוקולים במעגלים הרפואיים הפנימיים ממליצים שנשים בכל מעגל הפריון תתחסנה, ואני שואלת האם מדובר על נשים שמצויות דווקא בשלב חיים זה. "לאו דווקא," היא משיבה, "אבל נשים מבוגרות יותר מבינות שהגיל מחייב אותן להתחסן. נשים בגילאים צעירים שאינן בסיכון חושבות שהחיסון מיותר ואפילו מסוכן. הבעיה היא שאם המחלה תוקפת במצבים נשיים שונים, היא עלולה להביא לבעיות משניות. למשל, נשים בהריון שנדבקות בקורונה עלולות ללדת לידות מוקדמות, ואין לנו מושג אילו השלכות עלולות להיות לעובר. החשש הזה הוא חריף כל כך, עד שמהרגע שבו נגיף הקורונה שיבש את חיינו, הופסקו טיפולי פיריון מסיבה זו".
החשש העיקרי מפני החיסון הוא שהוא לא נוסה מספיק. אישה הרה חוששת להכניס מוטציה לגוף שלה. "היא לא מכניסה מוטציה לגוף שלה," מבהירה ד"ר חנה, "נשים מתחסנות בהיריון לשפעת, לשעלת ולצהבת- ושאלות על כך כמעט שלא נשאלות… חייבים להתחסן מצד בריאות הציבור וגם מצד בריאות האישה. החיסון נגד נגיף הקורונה מבוצע בטכנולוגיה אחרת לגמרי- זהו חלבון שגורם לגוף לזהות את הנגיף ולהתקיף אותו.
"העובדה שהפיתוח נעשה בצורה זריזה- אכן הצדק איתך. אבל כיוון שמדובר במגפה כלל עולמית ובשל העובדה שהחיים הטכנולוגים הפכו את העולם לכפר גלובלי אחד, אזי הצורך לפעול היה קריטי. כל הכוחות התאחדו, כל המוחות, כמות כספים אדירה הושקעה. וכפי שציינתי קודם- ידע שכבר היה. ה' הכין לנו תבלין- תרופה למכה. כשבעלי ואני הגענו להתחסן, הרגשתי הודיה בליבי, ואמרתי- ה' הטוב, תודה רבה לך. חשוב להכיר תודה גם לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שעבד קשה בשביל זה. יחסית לשאר מדינות העולם, אנחנו מובילים בנושא החיסונים".
דוגמא אישית
אני מתלבטת ביני לביני האם נכון להעלות את הקונספירציות השונות, ומחליטה שכן. כיצד את מתייחסת לשמועות לגבי וירוס מהונדס במעבדות ורצון לדילול אוכלוסין?
"אני לא חוששת מסרן שמועתי," מחייכת ד"ר חנה, "מפתחי החיסון הם בעלי אחריות. יש קהילה שלמה שחייה סובבים על ציר האנטי לחיסונים. לשם הדוגמא אזכיר מגפות קשות שידעה ההיסטוריה. כשהייתי ילדה, ראיתי ילדות קטנות שנפגעו ממגפת הפוליו ורותקו לכיסא גלגלים. דלקת ריאות היתה פעם גורם תמותה חסר רחמים. הבעיה היא החיידק ולא החיסון. למדינת ישראל יש מערכת בריאותית יעילה. מערכת מדהימה של רפואה מונעת. כרופאה אני אומרת שחובת ההשתדלות מוטלת עלינו. עלינו לקטוע את שרשרת ההדבקה, והחיסון הוא תוצר של עבודה רצינית שבוצעה לצורך כך".
ד"ר קטן לא מתעלמת מכך שישנם אנשים שסובלים מתופעות לוואי של החיסון, ואפילו כאלו שמתו בגינו. אבל היא אומרת בתקיפות: "הנגיף עצמו הביא למוות של רבים. לעומת זאת, כמות האנשים שסיימו את חייהם כתוצאה מהחיסון היא מועטה. לרוב מדובר באנשים שהיו במצב בריאותי מורכב".
הראיון מתבצע בזמן שהסגר המהודק הופך לעובדה קיימת. אני שואלת את ד"ר חנה, האם אין זה מוזר כי לאחר שמיליון איש חוסנו, הנגיף טרם מוגר. "מיליון הוא מספר גבוה, אבל עדיין לא מספיק," אומרת ד"ר חנה, "על פי סטטיסטיקה, יש צורך שלפחות שישים-שבעים אחוזים מהאוכלוסייה יהיו מחוסנים, כדי שזה יהיה משמעותי ויעיל".
הנקודה שלד"ר קטן חשוב להעביר היא שרמת התמותה שהחיסון עלול להביא היא אפסית בהשוואה לרמת התמותה שהנגיף מביא ושעלול להביא. "אם החיסון היה מסוכן, לא היו מחסנים בו אנשים מבוגרים שנמצאים בקבוצת סיכון," היא מדגישה, "אפשר לדבר על קונספירציה לגבי הדרך שבה התחיל הוירוס ועל רצון ללוחמה ביולוגית. גם לי זה עלה בראש, והאמת היא שאינני יודעת מהי האמת. אבל ברוך ה' שאנחנו מצליחים להילחם בזה. החיסון חשוב ומציל נפשות. אני מאמינה בזה בכל ליבי. אמרנו לילדים שלנו שמי שלא מתחסן, לא נכנס לביתנו. בעלי ואני ראשי השבט, ומכיוון שזה מה שחשוב לעשות- נתנו להם דוגמא אישית".
בדיקות נשיות
ד"ר חנה הזכירה בדבריה חיסונים שנכנסו לשגרה, ואני מציינת כי קיים חיסון שנחשב למיותר במחוזותנו- חיסון הפפילומה. בשלב מסוים הוא הוכנס אל משרד החינוך, והפך לחיסון שגרתי גורף. "בזה אני מסכימה איתך," היא מהנהנת, "בניגוד לנגיף הקורונה, שהוא וירוס שלא בוחר את מי הוא מדביק. הפפילומה הוא וירוס שמגיע מהתנהגות מסוימת. מאורח חיים מתירני. היות שכך, יש אוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה יותר לנגיף זה, ולעומתן יש אוכלוסיות שלא תפגושנה אותו לעולם. אני מסכימה איתך שלסמן אוכלוסיות שלמות ולהגיד שכולם מתחסנים- בנים ובנות בצורה גורפת- זה דבר שמצריך שיח. צריך לתת מידע על פעילות הגוף שלי, על צניעות, על הימנעות, על שמירת הכבוד. זהו חינוך לאינטימיות בריאה וקדושה ולשיח עם ההורים. ולכן באולפנות ובמוסדות בית יעקב לא מחסנים".
הזכרת כי בשל המגפה התאחדו כוחות עולמיים של ידע ושל כסף ונוצר חיסון מהיר. הבה נדבר על מחלת הסרטן… איך לא נוצר חיסון שימגר אותה? "יש סוגים רבים מאוד של סרטן, וכל סוג תוקף בצורה אחרת," נאנחת ד"ר חנה, אבל יש לה גם בשורה מעודדת: "עובדים על זה. חלק מהפיתוח של חיסון לנגיף הקורונה מיועד גם למלחמה בסרטן. אלו מנגנונים שיכולים לעזור. חלק מהתרופות הביולוגיות עובדות על בסיס של הכרת מערכת החיסון. יש הרבה מאוד מחקרים בעניין הסרטן, והמחקר נתמך מאוד. תודה לה' התחלואה בסרטן ירדה. נשים שחולות יכולות לחיות עשרות שנים עם המחלה בזכות טכנולוגיות הריפוי האישי. בל בשורה התחתונה זו לא אותה מגפה".
השאלה הזו מזניקה אותי אל הנושא הבא- בדיקות נשיות. הבדיקות הללו לא תמיד נעימות, ורבות מאיתנו בוחרות לדלג עליהן. אני שואלת את ד"ר קטן האם הבדיקות מיועדות למידע סטטיסטיאו שהן צורך חיוני לבריאות. "לזה קוראים רפואה מונעת," היא עונה בבהירות, "הרצון הוא לא לפגוש את המחלה, אלא למנוע אותה מלכתחילה. הבדיקות הללו מאפשרות לגלות בעיות בשלב מוקדם מספיק, שבו הסיכוי להבריא גבוה הרבה יותר. קיימת רשימת בדיקות שנתיות, שחשוב לבצען מתוך החיוב של 'ונשמרתם לנפשותיכם'
היופי הנשי
גנטיקה טובה היא נהדרת, אבל ד"ר חנה מציינת כי אישה בעלת תורשה טובה ש'מתעללת' בגוף שלה- שוגה. ההתעללות כוללת חוסר אכילה נכונה וחוסר ביצוע פעילות ספורטיבית נאותה. "זה חשוב בכל גיל, אבל אחרי גיל חמישים קיימת עלייה בכל המחלות- מסכרת ועד לחץ דם. חשוב לשמור על הגוף," היא מסבירה, "חשוב לבחור בפעילות גופנית שמקנה תחושת הנאה. אחרת לא מתמידים בה. בכלל הפעילויות ניתן למנות ריקודי עם, שחיה, הליכה ועוד".
אני שואלת מהי הפעילות הגופנית שהיא מתמידה בה, והיא מחייכת. "בזכות הקורונה אני עושה המון הליכות. אני יוצאת החוצה, ורוצה לגמוע את כל היופי שבחוץ. אם העיסוק בתזונה כולל בעיקר מה לא לאכול- בפעילות גופנית מדברים על מה כן לעשות. כן להתעמל, כן לזוז".
האם על ידי תזונה וספורט אפשר לשמור על גוף צעיר- למשל בטן שחוזרת למקומה הראשוני, או שהגנטיקה בעניין מדברת?
"אני רוצה לענות ממקום אחר," מתהרהרת ד"ר קטן, "השאלה הנכונה בעיניי היא מדוע בטן רפויה מטרידה. אכן, מורכב לטפל בכך. הניתוח לקירוב השרירים הוא ניתוח קשה, והשאלה היא למה זה מפריע? הבטן הזו יפה מאוד בעיניי. היא היתה מלאה, ברוך ה', והרווחנו אותה בכבוד… לורידים ברגליים אני קוראת ציורי ילדים- והם באמת כאלו. בנושא הזה נדרשת עבודה על דימוי גוף. עם הגיל גם העור לא יהיה כמו פעם, והרדיפה אחר התיקון במקום לשמוח בכל קמט מביע היא קשה. החכמה היא להיות שלמה עם הגוף שבורא עולם העניק לך".
הדרך של אמא
שתי בנותיה של ד"ר חנה קטן הן אחיות וכלתה מיילדת. "ממשיכות בדרך של אמא מהבחינה שהבעל לומד תורה, והשאיפה היא למשפחה גדולה," אומרת ד"ר קטן, "אבל הדרך המקצועית שלנו שונה- רפואה ואחיות אלו שני מקצועות שונים. בנותיי לא רצו את מקצוע הרפואה, ובחרו להיות אחיות משום שזו עבודה נשית יותר המאפשרת חיי משפחה בריאים".
המילים שבהן בוחרת ד"ר קטן להתבטא נשמעות לי קשות למול ההילה שמקיפה את הרפואה, אבל היא מניפה את ידיה בביטול. "היה ברור להן שהבית והתורה הם העיקר. חסד הוא אכן חשוב, אבל ניתן לבצע אותו בצורות רבות. הן ראו אמא שקרועה בין העולמות, ולא תמיד שמחה עם זה- אני לא יכולה להגיד שהייתי דוגמא לאמא מאושרת. ממש לא… מה גם שרפואה אינה מקצוע מתגמל כל כך. את יודעת כמה שנים צריכים ללמוד לפני שיוצאים לעבוד? מדובר על שבע שנים בהן משלמים שכר לימוד. לאחר מכן ממשיכים להתמחות של שש שנים. בכל השנים הללו אי אפשר לעבוד במקביל. כשיצאתי לעולם העבודה, החברות שלי כבר היו במצב שבו הן יכולות לחסוך עבור הילדים שלהן".
אז איך עשית את הכל ביחד?
"כשאני מרצה, אני בוכה ממש," היא משיבה בכנות, "יש נשים שיכולות לעשות גם וגם וגם אבל נשים אחרות פשוט הולכות לאיבוד. זכיתי לקבל ברכה לחינוך הילדים מהרב אוירבך. למדתי במכללה והוריי רצו שאלמד רפואה. הסכמתי ללא רצון גדול, וזכיתי בברכתו שבעלי יהיה בן תורה ושתהיה לנו משפחה גדולה, טובה ובריאה. בורא עולם עזר, והבעל הסכים. לקחנו מטפלת, כשלא היה לנו 'גרוש על הנשמה'. אפשר לומר שלקחנו משכנתא למטפלת, כי דירה לא היתה לנו ומכונית ודאי שלא, אבל מטפלת היתה. הילדים שלי קשורים אליה עד היום. היום אני כועסת עליה קצת וגם על עצמי- מבחינה מסוימת, ההימצאות שלה לקחה ממני את האמהות. יכולתי להסתדר והילדים היו מטופלים ולא מוזנחים גם לא מסכנים, אבל הבעיה היא אני. הפסדתי שלב שלעולם לא יחזור. אני חושבת שהיום לא מעט נשים נמצאות במקום זהה למקום שבו הייתי בו- הן חשופות מאוד החוצה, ואינן מבינות שהמתנות העיקריות נמצאות בתוך הבית. הטרגדיה היא שהכל עובר מהר כל כך, וקשה ליהנות מהראשוניות של גידול הילדים ומהנחת כשאת עייפה כל כך… בזמן הקורונה אפשר להבין את זה. את הדבר הזה אי אפשר לתלות בלוח המודעות או לעשות ממנו פרסומות, אבל זה העיקר. ויש לזה השלכות על עוד תחומים בחיים. דווקא על האמהות את לא מקבלת מדליה. אבל מי שמפספסת את זה, מוותרת על החיים שלה".
איך עשית לעצמך את הסוויטש?
"אחרי כל כך הרבה שנים…" היא צוחקת, "תמיד אפשר להיות חכם לאחר המעשה… זה לא שינוי ברגע אחד. אני חושבת שזה מתאים גם לתקופה הנוכחית. אילו הייתי לומדת מודעות כשהייתי צעירה, הייתי במקום אחר לגמרי. אבל יתכן שגם לא הייתה לי משפחה גדולה, כי אז הייתי נכנסת למחשבות עמוקות מידי- עד כמה זה מתאים לי: איפה אני בתמונה הזאת? איפה הגוף, התחביבים והמנוחה שלי… יש לזה הרבה קטבים. אבל אם דיברנו קודם על דברים שאני מתחרטת עליהם- על הילודה אני יכולה לומר בפה מלא שאני לא מצטערת. להיפך. זו ברכת ה' ממש".
כמה מילות סיכום?
"אנחנו בפעמי משיח," בוהקות עיניה של ד"ר חנה, "אני רוצה שכל אישה תעשה את המסע שלה בצורה מדויקת, ותראה את אור התורה בחייה עם שקט פנימי. בכל מצב חיים יש יתרון- גם אישה שנמצאת בשמירת היריון ואינה יכולה לרדת מהמיטה, גם אישה שלא זכתה עדיין לילדים וצועדת בדרך מתישה- אין מצב ללא יתרון. רק שאין בתהליך הזה מדליות. המדליה היא שמחת החיים״.