עיניים של ניסים

כוחה של ספרייה. באחד משיעורי החינוך בילדותי ביקשו מאיתנו לספור את הספרים שיש לנו בבית. בבית שלנו היו תמיד המון ספרים. ההורים שלי כמעט לא קנו רהיטים, בעיקר כי הם התכוננו לעלות לארץ ישראל, אבל ספרים היו. בסלון לא הייתה ויטרינה. היו ספרים. אבל עד שלא התחלתי לספור לא יכולתי לדמיין את המספר האמיתי. נעצרתי כשעייפתי מלספור. היו שם לפחות עשרת אלפים. כשעלינו ארצה קומה שלמה בפנטהאוז שימשה את הספרייה הענקית של אבי, עם ספרים מקיר לקיר. מתברר שפרט לרוחב האופקים של הוריי הם ציידו אותי בכלי חשוב לחיים.

לאחרונה הוכח מדעית כי חשיפה לספרים רבים בבית בגיל הילדות, בלי קשר לקריאה עצמה, יכולה להיות גירוי בעל השפעה חיובית לאורך זמן על האופן שבו המוח מזדקן, וזה עניין מספרי. במחקר עדכני נבדק הקשר בין גודל הספרייה הביתית בילדות ובין התפקוד הקוגניטיבי בהמשך החיים. במחקר נכללו 8,000 נחקרים בני 65 ומעלה משלושים מדינות ברחבי אירופה. מתוצאות המחקר עולה שככל שהספרייה הביתית הייתה גדולה יותר כך התפקוד של הזיכרון לטווח קצר וארוך ויכולת השטף המילולי היו טובים יותר, בלי קשר לרמת ההשכלה או למאפיינים סוציו־אקונומיים.

החשיפה למספר גדול של ספרים בילדות יכולה להגדיל את היכולות הקוגניטיביות של ילדים. הם לומדים מצד אחד ליהנות מהקריאה, ומצד שני מתרגלים לצורך ברכישת השכלה ומיומנויות קוגניטיביות אחרות, ולכן מפתחים יכולות שמסייעות להם בעתיד. ואומנם, ייתכן שילדים שנחשפו לספרים רבים בביתם היו חלק ממשפחות שהקפידו על אורח חיים בריא יותר שבא לידי ביטוי בתזונה בריאה, פעילות גופנית והימנעות מעישון, וזו הסיבה שהם שמרו על יכולותיהם הקוגניטיביות בגיל מבוגר. האפשרות הזאת גורמת לכשל מובנה במהלך הסקת המסקנות מהמחקר הזה, אך עדיין יש כאן נקודה למחשבה. כמו תחומי מדע אחרים, אין מדובר כאן במדע מדויק, למרות שללא ספק גם הרפואה היא מדע.

מה עצר את הקורונה? ואכן, רופא הוא קודם כול איש מדע. הוא מורגל להסיק מסקנות על סמך מחקרים, על סמך הבנת מנגנוני הפעולה של תהליכים פיזיולוגיים ותוצאות מדידות. כך למשל אנחנו מבינים כיצד צריכה של שומנים רוויים מעלה את הכולסטרול הרע בדם, ומדוע שתייה מוגזמת תוביל לפרכוסים על רקע חוסר בנתרן. אנחנו יכולים לבדוק איך התרופה פנבריטין (רפאפן) מחסלת את חיידק הסטרפטוקוקוס בצלחת הפטרי, ויכולים להסיק מזה על האפשרות להשתמש בה במקרה של זיהום חיידקי ועל המינון הדרוש. אם העובדות מתרחשות על פי כל מה שלמדנו, אם הדברים שקורים מובנים על ידי השכל האנושי, זה מעניק לנו מסגרת של ביטחון במה שאנחנו עושים. אבל לפעמים החיים מורכבים וההסברים מאתגרים. למשל, עולם הרפואה על כל ענפיו לא יכול לתת תשובה מנומקת וחד משמעית לשאלה הפשוטה האם דעיכת גל תחלואת הקורונה האחרון נבעה מיעילות החיסון או שהיא מהלך טבעי של תחלואה ויראלית.

ובכלל, יש לנו המון הפתעות ברפואה. אני יכולה לראות עובר יפהפה בצלוחית מתחת למיקרוסקופ, ורירית הרחם יפה וההורמונים מעולים, ולחשוב בליבי שבוודאי הזוג הזה יזכה בקרוב לחזות בשני פסים ורודים בערכה הביתית – ולא. ריבונו של עולם לא רוצה. ולפעמים בדיוק הפוך. עובר אחד מצ'וקמק נמצא בצלוחית, הרירית דקה וההורמונים ברצפה – אבל ריבונו של עולם רוצה שהנשמה הזאת תרד לעולם והפסים המיוחלים אכן מופיעים. למה הטיפול הצליח אצל הזוג הזה, ובדיוק אותו טיפול נכשל אצל הזוג השני? לה' פתרונים. וכך אנחנו, הרופאים, לומדים ענווה מה היא.

מה יתרון לרופא. וכן, אנחנו רואים ניסים רפואיים. עם כל הסקפטיות הטבעית שהורגלנו אליה – זה קורה, והרבה. אומנם הרשת מלאה בסיפורי ניסים, אך צריך להסתמך על מה שעינינו רואות. הבעיה היא ריבוי הדעות ברשת החברתית וחוסר הסינון של התכנים, כך שקשה להפריד את המוץ מהתבן ואז המטופל מתבלבל. במקום לסמוך על הרופא, שלמד אי אלו שנים כדי לזכות בחותמת שברשותו וצבר ניסיון רפואי של עשרות שנים, המטופל מעורר ספקות ולא רגוע באשר לתשובות שהוא מקבל. זה קיים בכל התחומים. נעלמה ההיררכיה, הדעת היא נחלת הכלל. מה יתרון לרופא בכל עמלו אשר עמל תחת השמש?

המידע האין־סופי יוצר בלבול, ובוודאי שאינו מוסיף לאושר שלנו. ככל שיש לנו בחירה בין אפשרויות רבות יותר אנחנו מאושרים פחות. באחד מהמחקרים האנתרופולוגיים שבוצעו בנושא העמידו בסופרמרקט דוכן שהציע שישה טעמי ריבה ודוכן שני שהציע עשרים וארבעה טעמים. התוצאות היו מדהימות: בדוכן הקטן המכירות היו גדולות בשלושים אחוזים מאשר בדוכן הגדול. הסיבה היא שמבחר גדול מדי משתק אותנו, ואנחנו מתחילים לשאול מה היה קורה אילו. בספר 'פרדוקס הבחירה – למה יותר הוא פחות' מספר לנו הפסיכולוג פרופ' בארי שוורץ שככל שיש יותר אופציות האדם מרוצה פחות. אולי זאת הסיבה לכך שבמחקרים רבים נמצא שאנשים שומרי מצוות מאושרים יותר, כי יש להם מסגרות שלפעמים מצמצמות את הבחירה, וזה טוב. כמו שכתוב בתורה, "לטוב לך".

לישון עם עיניים פקוחות. מתברר שגם בשינה אנחנו לא תמיד יודעים לנוח ועלולים להיות דרוכים. במוח יש שני מדורים, המיספרות, ימנית ושמאלית. בזמן השינה הפעילות המוחית שווה בשתי ההמיספרות. אבל ישנה תופעה הנקראת שינה א־סימטרית, כלומר מציאות של שינה וערות באותו הזמן. כלבי ים פרוותיים שוחים במשך שבועות כאשר הם מתנועעים עם עין אחת למטה ואחת למעלה כדי להציץ בסביבה. גם לדולפינים יש שינה א־סימטרית, וישנן ציפורים שעפות מעל האוקיינוס עשרה ימים ויותר, וחלק מהן כלל אינן ישנות. לברווזי מולארד יש עיניים חיצוניות כדי לשמור אותם ממזיקים, והן פתוחות רוב הזמן.

גם אצל האדם יש תופעה כזאת, כך רואים במעבדות שינה. השינה נוטה להיות א־סימטרית למשל בלילות הראשונים בסביבה לא מוכרת, כמו בבתי מלון. אני דוגמה מצוינת לכך. אנחנו יכולים לשלם על צימר, אבל אני לא אירדם כל הלילה. לפחות כך אני מנצלת שעות ערות עד תום ולא מבזבזת כסף על שעות שינה. גם כתינוקת הייתי כזאת. לא עצמתי את שתי העיניים, כך אמי הייתה מספרת, תמיד הייתי על המשמר.

אני חושבת שכל רופא צריך להיות עם עין פקוחה שמתבוננת במציאות המדעית אבל גם עם עין חיצונית שיכולה לקלוט את המציאות הניסית.