סיפור של פריון

ריקי מנגבת דמעה חמה שזולגת על לחיה הסמוקה והמנומשת. כתפיה מתנועעות כה וכה, ושיניה נוקשות זו לזו. היא בקושי מצליחה לשחרר כמה מילים, תוך כדי התנשפות. שוב, תשובת ההיריון שלילית. עוד חלום שהתנפץ… מה יהיה אתנו, דוקטור? האם ריבונו של עולם שכח אותנו? למה דווקא לנו זה קורה? גדי יושב לידה, גבו זקוף ומתוח, פניו החיוורות חתומות, הוא לופת את אצבעותיה של ריקי בכף ידו הגדולה.

אתגר אי-הפריון עבור שני בני הזוג הוא סיפור של אובדן הביטחון העצמי ודימוי הגוף, אובדן תחושת השליטה על החיים, ואובדן הביטחון בבריאות הבסיסית. אתגר אי הפריון הוא ספור שיש בו הרבה שיח עם תחושות של פחד – פחד שהטיפול לא יצליח, שלא נתמודד עם המסע הכבד, שהזוגיות תיחלש, או שנצטרך להמשיך בחיים ללא ילדים…

לעיתים, הזוגות מרגישים שהם נוסעים ברכבת הרים רגשית – פעם תסכול ופעם חווית הקלה, בצבוץ התקווה – מול זליגת הייאוש, תחושות אשם [למה זה עשה ה' לנו?] מול האשמת כל העולם בתקלה הזו, התרוממות רוח מול דאגה. מטופלות משוות את חוויות התשובה השלילית בעקבות טיפול IVF לחוויות חיים מז'וריות, הן מדמות את החוויה לקבלת בשורה על סרטן שד או אובדן קרוב משפחה, ואף כגרועה מגירושין.

האישה מול הגבר בטיפול פריון

האישה משתוקקת. היא מובילה. היא מוכנה לעשות הכל. 'להתאבד' על זה ממש. האיש לא מוכן 'למות' בשביל הפריון בדרך כלל. הגבר מבטא את כאבו בצורות אחרת – שמעתן על סינדרום ה'מפתחות המצלצלים'? 'אשתי, אני צריך ללכת'. הוא יוצא באמצע המפגש הטיפולי. הוא השותף השקט והוא נהנה או סובל מהתוצאות. לפעמים הצוות נראה כשותף פעיל אף יותר ממנו, או לפחות – כך הוא מרגיש. הגבר מתקשה להשתלב. הוא מאוים על ידי רפרופו של השותף השלישי – הצוות – סביב הטיפול. האישה בדרך כלל במרכז, ולפעמים האיש מודר ממש. והחשוב מכל – הנאמנות של האישה לטיפול עלולה לגבור על הנאמנות שלה לזוגיות טובה עם האיש.

איך לשתף את האיש? הופכים את המסע למשהו משותף. נותנים לו משימות שקשורות בתהליך הטיפולי. שירגיש קשור. שישקיע בזה. הגבר יקבע את התורים, יסיע, יזריק לאשתו את ההורמונים לפי הצורך, ירכוש את התרופות בעצמו בבית המרקחת. כך ההתמודדות תהיה משותפת. זה נקרא REFRAMING – לשנות את המסגרת, ולהפוך את הרגשות של הנמצאים בה.

ובעידן המודרני העכשווי הצטרף שותף חדש לניסיונות הפוריות, שותף שנכנס לתמונה ומתערבב בה. מדובר באינטרנט רב הזרועות. הוא מביא בלבול. הוא שותף אומניפוטנטי לכאורה – אבל הוא מתעתע ומוסיף חרדות סביב בעיות של אחרים. ולעיתים הוא מחליף את הבעל – את החברות – את הרופא – את המשפחה. וזה לא טוב.

ויש את בית הכנסת- אותו המקום שבו קורים עכל הדברים המשמחים באמת- הבריתות, הבר מצוות, הקידושים להולדת הבנות, 'כל הנערים' בשמחת תורה, ילדים מחופשים בפורים, ועוד. והוא- כל כך לבד.

החיים ביחד

לדאבוננו, בנוסף לכל, עלולה להיות השפעה שלילית של טיפול פריון על הקשר הזוגי – הרי הכול מתוזמן גם כשלא נח, והוא תמיד יהיה ממוקד מטרה. הזוג נמצא בעשייה – DOING ולא בהוויה- BEING. האינטימיות נשמטת מתחת לרגליהם… במקום שיהיו שלושה שותפים באדם, אביו ואמו והקב"ה, לכאן הצטרפו בלי שהוזמנו – יש גם אחות, ורוקח, ורופא, וטכנאית אולטרסאונד, ומזכירה שמנפיקה התחייבויות.. החוויה הופכת לאירוע ציבורי. כמה זה לא נעים…

יש זוגות שעלולים לעזוב את המערכה לפני שהופיע ההיריון הגואל. הסיבות לכך הן רבות. יש את העול הפסיכולוגי או הרגשי, האיום של כישלון חוזר של הטיפול, וקשר זוגי שמזגזג. יש לדעת שעל פי הספרות הרפואית, כאשר הקשר הזוגי הוא טוב, ההיריון מושג מהר יותר, עם  פחות מחזורי טיפול באופן סטטיסטי. בעיני, זה מאד הגיוני. הנפש היא מרכזית במסע.

דרכים להעצמה

חברה או חבר או בני משפחה יכולים בעדינות לסייע לזוג למצוא מסלולים שיעצימו אותם – אולי לימוד שיטות של חשיבה חיובית, של דמיון מודרך, של התבוננות בנקודה טובה, ועוד. כדאי להציע לזוג לעסוק בעשייה חיובית, שתיתן ליום יום משמעות.

להיפרד מהחלום.

איך נפרדים באמת מחלום הפריון כשקיים כישלון ברצף הטיפולי וכל הרופאים הרימו ידיים? [מאוד מאוד נדיר בימינו – ב"ה].

ראשית נרצה לתת לזוג אפשרות להביע רגשות ולהביע אבל, בדומה לכל אבל אחר. אֵבל על מה שיכל להיוולד ולא זכינו לכך. שנית, נשתדל לתת לזוג כלים כדי לחפש שליטה בחיים שלהם בתחומים שונים, לאחר תקופה בה הם חשו אי-שליטה מוחלט. וכאנשים מאמינים, נוכל להניח שהם ימצאו את נתיבם לחיי משמעות ולצעוד יד  ביד ביחד לגבהים חדשים ומרתקים.

                                                               * * *

כעת הגיע תורי, ליטול את כף ידה של ריקי בידי. נשימותיה סדירות יותר. עיניה הירוקות כל כך עצובות. אני מישרת אליה מבט. "מחכה לכם נשמה מיוחדת במינה. נשמה גבוהה. נשמה של תפילות, של יחול, של געגוע. גם אבות האומה שלנו היו 'ילדים של תפילות'. ולא סתם תפילות – תפילות של אימהות האומה הצדיקות והישרות. תדמייני ברוחך את החיבוק הראשון. הוא קרוב מתמיד"!…