admin
כבר כמה לילות שאני לא ישנה – מצפה לטלפון שיפקוד עלי להתיצב בחדר הלידה, כדי ללוות את בתי השביעית בלידתה הצפויה ב'שערי צדק'. והנה הוא מגיע הצלצול המיוחל, ועוד בחסד, בתיזמון הנכון – בשעות הערב המוקדמות, בדיוק לאחר סיום עבודתי, והחשוב מכל – לאחר שבתי כבר קיבלה זריקת אפידורל!
אני נכנסת למכונית, מודיעה לבעלי שאני נוסעת לירושלים, נכנסת ל'שערי צדק' וחונה בחניון הרופאים מתחת לבנין בית החולים. אני ממהרת למעלית ומגיעה מתנשפת לחדר הלידה, כדי לפגוש את בתי היקרה כשהיא מחייכת אלי חיוך רחב; התברר שלאחר שעות של צירים כואבים – החיוך מופיע בזכות זריקת האפידורל שזה עתה קיבלה. אשרי המרדים המדהים, ואשרי מי שהמציא את ההרדמה האפידורלית, המצאת המאה ממש! ברשימת התובנות שאציג כאן, הראשונה שבהן היא ההצעה הכֵּנה לכל אם בישראל להופיע ללידת בתה רק לאחר ביקורו המושיע של המרדים…
והנה גלגל חוזר בעולם – זכינו לקבל את אותה מיילדת שיִילדה את היולדת עצמה לפני עשרים שנה! הלידה מתקדמת לאיטה, ואני נהנית מה'מוסיקה' של מכשיר המוניטור שרושם ומשמיע את הדופק העוברי התקין. אין מוסיקה יפה יותר בעולם כולו! גם לריח המיוחד של חדר הלידה כל כך התגעגעתי – זה ממש ממכר!
אגב, לפני שנים רבות חדר לידה היה הרבה פעמים מקום של קולות רמים, ולעיתים אף צעקות וצווחות וקולות בכי, אך מאז המצאת האפידורל – שקט ושלווה שוררים בדרך כלל בחדר הלידה. הרדמה זו נמצאת בשימוש שוטף כבר שנים רבות, והשימוש בה נרחב עד מאוד בניתוחים קטנים בכל הדיציפלינות.
את זריקת האפידורל הראשונה בהיסטוריה בחדרי הלידה של בית חולים שערי צדק זכיתי אני לקבל. זה קרה לפני עשרים ושבע שנים, בלידת בני השלישי. החלטתי שללא אפידורל הלידה פשוט לא תוכל להתרחש, וגיסי פרופ' רפי קטן ביקש עבורי מאחד מידידיו, מרדים בכיר במרכז הרפואי 'הדסה' עין כרם, שיבצע את הפעולה בלידה הצפויה במרכז הרפואי 'שערי צדק'. הוא הסכים, וכך בשלוש לפנות בוקר צעד לעבר מיטתי רופא לא מוכר, לתדהמת המיילדות הוותיקות, ולאחר תיאום עם הצוות הרפואי הוא ביצע את ההרדמה הגואלת. התוצאה החיובית, לידה ללא כאבים, בלטה בשטח, ומאוד מצאה חן בעיני המיילדות. אגב – לימים עבר הרופא המרדים הזה לשערי צדק לנהל את מחלקת ההרדמה, והכניס את ההרדמה האפידורלית לשיגרה במחלקות השונות של בית החולים ובעיקר ליולדות, כך שזכיתי גם בלידה הבאה ב'שערי צדק' שהיתה לידת תאומות (וגם בלידות שאחריה) להרדמה אפידורלית, שהיתה למעשה כבר ענין רוטיני בחדר הלידה.
במרפאתי אני נוהגת להמליץ על ההרדמה הזאת, שהיא הרדמה מקומית, לא מסוכנת כלל, והופכת את הלידה ללידה הכי טבעית שבעולם – שהרי האשה בשליטה מלאה, אינה עסוקה בצירים הפוקדים אותה ובדרך להתגבר על הכאב, והיא יכולה בנחת לגמור במהלך השעות שלפני הלידה עצמה את ספר התהילים, להתפלל באותה הזדמנות גם על כל חברותיה ובני משפחתה, לפטפט עם בעלה ועם אמה תוך חיוך רחב, ולהנות מחוויה רוחנית אמיתית. הכאב בלידה אינו גזירה משמים! וחשוב מכל – יש בכך משום חסד לבעל ולאמא שרואים אשה רגועה ושמחה המחכה לקבל מידי שמים את המתנה החדשה המצפה לה, ולא אשה כואבת וסובלת ומיוסרת. יש לנו הנשים אחריות גם למנוע טראומה אבהית… לא פעם נקראתי לחדר לידה כשהייתי בתפקיד לטפל בבעלה של יולדת השוכב שרוע על הריצפה מעולף ולבן כסיד; קצת רחמנות!
האמת היא שרק לאחר שילדה בתי הגדולה הבנתי סוף סוף ללבו של הבעל, העומד ליד מיטת אשתו הסובלת כשהוא חסר אונים. ממש ריחמתי עליו. הלידה הזו היתה בשבילי חוויה מטריפה ממש; לאחר הלידה, בה 'לחצתי' יחד עם בתי במשך שלוש שעות – כאבו לי כל השרירים בגוף, והגעתי למסקנה שהגיע הזמן להקים בתי החלמה לאמא של היולדת!…
ואם לדבר ברצינות – הציבור שלנו לא ממש מנצל את הפינוק החיוני שנקרא 'בית החלמה ליולדות'. בציבור החרדי זהו ענין כמעט מובן מאליו, חופשה של כמה ימים בתנאֵי בית הבראה ובזיל הזול לכל יולדת, מתנה מהקהילה ומהמשפחה לכבוד הלידה – ולפני המאמץ הקשור בגידול התינוק החדש (ובדרך כלל גם אחיו הגדולים). בזמנו עלה כבר רעיון, שעודדתי אותו מאוד, להקים בית החלמה ליולדות בישוב רבבה שבשומרון שיהיה מותאם באופיו ובאווירה שבו לציבור שלנו, אך בינתיים הרעיון הזה לא המריא. בצעירותי לא ניצלתי את האפשרות הזו, ורק כמה ימים אחרי הלידה האחרונה שלי, לעת זיקנה, נסעתי לבית החלמה ליולדות ליומיים – אך בלי התינוק [!], שנשאר בטיפולם המסור והמאומן של אביו ואחיותיו הגדולות; אני חושבת שבכך עשיתי היסטוריה… בן הזקונים שלי הוא היחיד מבין ילדיי שסירב לינוק, ואפילו דחף אותי קלות כמה פעמים, כאילו רצה לומר: 'אמא'לה, את כבר זקנה מדי בשביל זה'! נורא מעליב. אז לסיכום: משימתי הבאה היא להקים בית החלמה בשומרון עבור היולדות ואמותיהן…