נפש שמחה בגוף בריא

חינוך נפרד – לא לדתיים בלבד. בבוקר סתווי בשלהי מלחמת יום כיפור נכנסתי בהססנות לכיתה החדשה בתיכון צייטלין. המבטים של חברותיי פיתו אותי לעשות אחורה פנה, אבל נשארתי. הוכנסתי לכיתה ההומנית, בלי שמישהו טרח להכיר את כישרונותיי הטבעיים ואת נטיות נפשי. היה פה חוסר היגיון מוחלט. לעולה חדשה לכאורה אמור להיות קושי בהתמודדות עם טקסטים של עגנון ופרשנות של הלל וייס הרבה יותר מאשר עם נוסחאות במתמטיקה. מה עוד שמאוד אהבתי מתמטיקה, אבל המקצוע נתפס כמקצוע קשה מדי ולא רצו להעמיס עליי. כך גם מנעו ממני ללמוד שפה נוספת, שהייתה בימים ההם צרפתית, וכך החמצתי את כל הסודות המשפחתיים של בית חמי וחמותי.

ככה זה כשיש סטיגמות על עולים חדשים וגם על מקצועות לימוד ועל הפרדה מגדרית. התפלגות המגמות בתיכונים מעידה על רוב גדול של בנות במגמות ההומניות ורוב גדול של בנים במגמות הריאליות, וזה בלי שאף אחד חשב ללכת נגד האג'נדה המקובלת. והנה זה קורה: בקרוב ייפתח בית ספר חילוני נפרד לבנות בירושלים. הרעיון מבוסס על מודל שקיים במדינות רבות בכל העולם, ונקרא בלועזית Gender separate education – חינוך נפרד מגדרית. מחקרים בעולם מצביעים כבר שנים רבות על יתרונות ההפרדה המגדרית בבתי הספר בהתמודדות עם חסמים של תלמידות. למשל, שבמקצועות הגבריים כמתמטיקה הן מדשדשות בתחתית רמת ההישגים והציונים, בעוד שכאשר הן לבדן הן משיגות תוצאות טובות הרבה יותר. היוזמה הזאת מנוגדת לנורמה המקובלת היום של התעלמות מההבדלים בין המינים, אבל אם הניסיון הזה יצליח הוא יוכיח שלפעמים המציאות גוברת על אג'נדות. בכל מקרה, התעודה ההומנית הורידה לי נקודות רבות בתהליך הקבלה לבית הספר לרפואה, אך לבסוף התקבלתי למרות ההסללה.

הרופאה ושלושת הדובים. אז אני כמו זברה, הומנית שמחוברת לעולם הרוח אבל מאוד אוהבת את עולם המדע. אני אוהבת את המקצועות ההומניים, אבל זורמת לא פחות עם המקצועות הריאליים. והשילוב המנצח בעיניי הוא שילוב של גוף ונפש. אחרי ביקור במוזיאון המדע עם נכדיי, שעליו כתבתי בעבר, שם פגשנו את בית החולים לדובים, שמחתי לגלות שגם בפקולטה לרפואה בצפת ייפתח בקרוב בית חולים לדובים ליום אחד. סטודנטים לרפואה ישהו בעמדות טיפול: חדר מיון, מחלקות כירורגיה, אורתופדיה, עיניים ולב. יהיו תחנות של מד"א ויסתובבו ליצנים רפואיים, כשכל זה מיועד לקרב את הילדים המטופלים במחלקות למציאות הרפואית "מהצד השני", ובעזרת הפעילות הזאת לשכך פחדים ולהגביר את האמון בין הילדים ובני משפחותיהם ובין הצוות הרפואי. הילדים יוכלו לשתף את הרופאים לעתיד בבעיה הרפואית של הדובים שנפצעו או חלו. כמו כן, הילדים יהיו בעמדה פעילה בתהליך הקבלה במיון, הבדיקה והאבחון. בסוף האירוע כל ילד יקבל תעודת בוגר בית חולים לדובים, והתקווה היא שהדבר יתרום להעלאת המורל של הילדים החולים ובני משפחותיהם.

החלמה מול הזריחה. נפש שמחה חשובה מאוד להחלמה, בוודאי אצל ילדים. בגן החושים הסמוך למחלקת הילדים בשיבא נחשפים הילדים לגירוי של כל חמשת החושים, וזה מסייע להם להחלים מניתוחים, מזיהומים וממחלות נוספות. הגן הוקם בהשראתו של פסיכולוג חברתי שערך ניסוי שבו עבר יחד עם צוותו על תיקים רפואיים של מטופלים שהחלימו מניתוח בכיס המרה בבית חולים בפנסילבניה. הוא מצא שחולים ששכבו בסמוך לחלון הפונה לעצים ולצמחייה החלימו מוקדם יותר, נזקקו לכמות קטנה יותר של משככי כאבים וגם סבלו פחות מסיבוכים אחרי הניתוח, ביחס לחולים שמבעד לחלונם נשקף קיר לבנים פשוט ומשעמם. בהמשך עומד לקום בשיבא גם גן זריחה – גן עם פינות של שקט המוארות בצבעי הזריחה: צהוב, ורוד, אדום וסגול. יהיו בו גם מפל מים ופינות ישיבה רבות.

כעת ברור מעל לכל ספק שקיים קשר בל יינתק בין הגוף לנפש בתהליכי ההחלמה. אווירה נינוחה מבחינה גופנית ורגשית משפיעה לטווח הארוך. ואם הדבר נכון אצל מבוגרים, הוא נכון שבעתיים אצל תינוקות, כפי שהוכח מחקרית לגבי פגים לאחר שחרורם מהפגייה. הוכח כי לתקופת ההאכלה בפגייה יש השפעה ארוכת טווח על האכילה בהמשך. פגים נמצאים בסיכון יתר לקשיים בלעיסה, אכילה איטית, סירוב לאכול, השתנקויות תוך כדי אכילה ועוד. הסיבה לכך היא שלפגים יש בעיה בתיאום מנגנון הבליעה-נשימה החיוני להצלחה באכילה דרך הפה. לא פעם הם שוכחים לעצור ולנשום, ואז החוויה השלילית יכולה לגרום להפרעת אכילה עתידית. לכן חשוב לספק לפג את כמות המזון המתאימה לו וכך ליצור אצלו חוויית אכילה חיובית. 'האכלה קשובה' הוא פרויקט של צוות הפגייה במרכז הרפואי הלל יפה, שמלמד הורים לפגים להיות קשובים לצורכי הפג ולשים דגש על אכילה מותאמת בכמות ובזמן. חוויה חיובית בפגייה מסייעת בהקניית הרגלי האכילה גם כשהתינוק ממשיך לגדול בביתו.

מגפה מצחיקה. אבל יש מצבים שבהם מצב הרוח מתרומם קצת מעבר למידה, ואולי גם במידה מסוכנת, עד כדי התפרצות של מגפה. לפני כחמישים שנה, כך מספרים, התפרצה במדינת טנזניה שבאפריקה מגפת צחוק. שלוש תלמידות בטנגניקה פרצו בצחוק מתגלגל שהדביק את כל בית הספר שלהן. התפרצויות הצחוק נמשכו 16 ימים ברצף, ועקב כך נאלץ בית הספר להיסגר זמנית וכל התלמידות נשלחו לבתיהן. כמה מהנערות שחזרו לכפרן הדביקו את אנשי הכפר הצעירים במגפת הצחוק. יותר ממאתיים איש נדבקו, והאירוע התפשט מכפר לכפר עד שבעקבותיו נסגרו 14 בתי ספר. רק כעבור שנה וחצי פסקה המגפה סופית. מכאלף איש שנדבקו במגפה נלקחו בדיקות דם שנשלחו למעבדות בבריטניה לאיתור נגיפים או אנורמליות אחרת, אך הן לא הניבו תוצאות. האם קיים יצור כזה שנקרא מגפה פסיכולוגית? אם כן, מוטב שיהיה זה צחוק. אני משתתפת בקבוצת יוגה צחוק יומית, והאמת היא שאם אידבק במגפה, אוכל להזמין רופאת דובים ממאגר הנכדות החביבות לרפא אותי. השאלה היא אם ארצה להתרפא.