admin
בני האדם זקוקים בכל שלב בחייהם למרחבים מוגנים – מההיריון, דרך שנות הילדות, ועד לחתונה ובניית המרחב הזוגי המוגן.
איך בונים בית? צוללים פנימה, בשקט, בנועם, בצניעות.
פורסם בתוך בשבע | ה' בתמוז תשע"ז 29/06/17
כשכלה חיננית משתפת אותי בחששות שלה מהאתגר הכלכלי שבית חדש מזמין, עולה חיוך בליבי.
החתונה שלנו התקיימה במתחם הישיבה ולא באולם, את השמלה היפה בעולם בחרתי בגמ"ח תמורת חמש לירות, וכיבסתי אותה באמבטיה הביתית, כך שהיא הדיפה ריח ענוג של מרכך כביסה. את ההזמנות כתבנו בכתב ידנו, והצלם היה חבר מהיישוב. לא ישבתי בסלון כלות ולא התאפרתי. התפללתי בכותל והתעלפתי. את האורחים כיבדנו במיץ פטל, עוגות ופירות בלבד. ועם כל זה, החתונה הייתה שמחה ולא הייתה מאושרת ממני.
כזוג אברכים צעיר בתחילת דרכנו, החליט האיש שבשנה הראשונה לנישואינו הוא ילמד סדר ערב עם חברותא בבית, במקום לצאת לסדר ערב בישיבה. נקי יהיה לביתו. הייתי יושבת בחדרי, ובין פיצוח נוסחה בסטטיסטיקה לתרכובת בביוכימיה, האזנתי לקולות התורה המתוקים הבוקעים ועולים מהסלון. וכך מדי ערב, בחורף הקריר של אלון שבות ובקיץ האוורירי והנעים, התורה מצאה לה משכן בתוך ביתי וגם בתוך ליבי פנימה.
המצוות בונות לנו מרחבים מוגנים. מדי שבת, וגם בסעודות משפחתית בסתם יום של חול, נוהג האיש לרעום את ששת המצוות התמידיות במנגינה יקית מיוחדת. אני מוצאת לי מרחב מוגן תחת כנפי המצוות התמידיות, וכך אני מתנדנדת לי בנחת בערסל האלוקי, מביטה אל על, מושיטה יד לשמיים ומרגישה את החיבוק האלוקי.
האיש שלי נוהג לומר שהפרחים הכי יפים גדלים בחממות, וכנראה שהוא צודק. בשנות הילדות חשוב לבנות מרחב מוגן של אמונה, של חוסן וביטחון בצדקת הדרך. כשהילד בוחן את העולם הסובב אותו דרך משקפת צלולה של אמת צרופה, הוא מרגיש בטוח לפרוץ החוצה ולהשפיע טוב. בית הוריו הוא המרחב המוגן שחושף אותו בהדרגה לתעתועי החוץ ומחשל אותו לקראת משימות המחר, כאשר הוא מצויד בחגור אמוני יציב.
ואיך בונים לילדינו מרחב מוגן? זה מתחיל כבר ברחם. מתברר שעובר בסוף השליש השלישי להיריון לומד לזהות צורת פרצוף על ידי תבניות של אורות שמוקרנות אליו. בקיצור, בתוך המרחב המוגן שברחם אמו, העובר רואה הכול. העובר כמובן גם מושפע מכל מה שעובר על אימו, כך שאם לא תילחצי, לא תעשני ותישני טוב, תוכלי אולי לצפות לדור ישרים. במחקר שבוצע במכון ויצמן נמצא כי עכברית הריונית עצבנית תזכה ללדת צאצאים עם הפרעות אכילה מעצבנות. מחקר אחר מצא כי נשים הרות שלא ישנות מספיק, נמצאות בסיכון להתפתחות רעלת היריון, לחץ דם וסוכרת. מחקר שלישי הראה כי אם שתצרוך ניקוטין במהלך ההיריון, תצרוך עוד יותר ממנו במרוץ אחר ילדיה מאותגרי הקשב והריכוז.
הגמרא אותה גמרא
גם לימוד הגמרא יוצר מרחב מוגן לנפש. הגמרא הקדושה מזמינה לשחרור מכבלי המשי של המרשתת, בכוחה להשקיט את הקולות המצייצים ולהגביר את הקול הפנימי, לכבות מסכים מסנוורים ולהזמין את הנפש לצלול למעמקי מים חיים. כמה זה נצרך. הנוער שבע ממנות גדושות של פיזיקה, מתמטיקה ורובוטיקה. הוא חש געגוע לזקנים לבנים, לשיח עם הנשמה, לרגעי שפיות בעולם שאין בו זמן לעצור. והאתגר השכלי רק מוסיף עוד מגע של קסם.
הגיע לידיי מאמר שהצביע על עמעום חיבתו של דף הגמרא בישיבות התיכוניות, והמציאות מבלבלת. פריחת המדרשות העוסקות בלימוד הגמרא לבנות ושיעורי דף יומי לנשים, מנפנפת בגאון אל מול דעיכת הלהבה בישיבות התיכוניות. עולם הפוך ראיתי. זה אותו דף גמרא שנערות ונשים עורגות לו, חושקות באוצרו הגלום. ואולי הנוסחה דווקא מאוד פשוטה. כי מים גנובים מתוקים הם, וגם גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה. גמרא כהעשרה, כתיבול וכקינוח, נקנית בפרוטות. הקניין האמיתי הוא עמל התורה מתוך מצווה, מתוך ענווה, מתוך אהבת עולם. האישה גם מתחילה בלימוד הגמרא בגיל בוגר יותר, כשרכשה כלים של לימוד והרחיבה אופק ודעת, כך שכלי הקיבול שלה מושחזים.
אך רוב הבנות לא עוסקות בגמרא. חלק ניכר מחפשות לימודים בתחומים הפרא-רפואיים כמרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטיות, מטפלות בהפרעות בתקשורת או עבודה סוציאלית. הן גם מבקשות מסגרת נפרדת עם אוריינטציה תורנית. זה אפשרי, אבל רק במכללות החרדיות. הבנות שלנו לא מתקבלות, גם אם החצאית נושקת לרצפה, ואולי דווקא בגלל זה. הן לא מתקבלות כי האב או הבעל חובש כיפה רקומה גדולה. המציאות הזאת מבקשת בירור ותיקון.
בית ספר לנישואין
לאחרונה התקיים כנס הציונות הדתית שביקש מהכיפה הסרוגה מפת דרכים בתחומים רבים. ריכזתי את הפאנל בנושא המשפחה, אך רק חמישה אנשים הצביעו ברגליהם לטובת ערכה של המשפחה. מה זה אומר עלינו? זעקתו האילמת של הדור לצלילות הדעת בהגדרת המשפחה מבקשת מענה. הבקענו קול קורא להקמת בית ספר לנישואין, שבו תהיה הכנה להתנהלות בתקופת הדייטים, לאינטימיות ולתקשורת זוגית, להורות ועוד. מי שכבר פועל לכך הוא המרכז למשפחה במכללת אורות שצועד לקראת המחר.
ואם בהקמת בתים עסקינן, אחת ההצעות הראשונות שלי היא שהחתונות של אנ"ש תתקיימנה בימי שישי. במקום חתן וכלה זגוגי מבט וכבדי עפעף, מקומטים ומרופטים מטלטולי המסע, עייפים ומזיעים, אפשר גם אחרת. חופה מתחת לשמש מחייכת, שיוצאת מנרתיקה להרעיף ברכה. כיבוד חלבי קל, כמה סיבובים של מעגלי ריקוד תואמי מצלול שקט של מוזיקה יוונית. והעיקר – לשלח את הזוג הצעיר לביתו בשעה סבירה כשכוחם במותניהם, לשחרר אותם מכבלי המצלמה, התזמורת והקהל המשולהב. כך בונים בית. צוללים פנימה, בשקט, בנועם, בצניעות. מרחב מוגן בלבן.