admin
לפני שנים, כשהיינו אברכים צעירים בישיבת שעלבים, הגיע אחד הבנים הביתה לקראת חצות. כבר מאד דאגנו לו.
ואז, כידוע, לא היו פלאפונים. כשבעלי שאל לפשר האיחור, השיב לו בני- אם אתה מתעכב עד חצות ללימודי מתמטיקה, תרד לארבע יחידות בבגרות. מתעכבים אך ורק לשם לימוד תורה.. וכך עשה. בנינו גדל וצמח וזכה ללמוד תורה הרבה, והוא מלא וגדוש.
אז, זה היה נראה לי ממש מוגזם. הילד סך הכל למד המון גמרא, ואהב גמרא, והתמיד והצליח בלימוד, ורצה להשקיע גם במתמטיקה. אבל אביו חשב אחרת. לתורה יש כתר ששום מקצוע לא יוכל ליטול ממנה. היום, כשאני חושבת על זה, כנראה שמה שהיה שם הוא שבעיני בעלי, האדרת לימודי מתמטיקה על לימודי הגמרא, נדמתה לסוג של חטא העגל.
וכך התברר לי קרה לחתני היקר, הרב חנניה רכל, שכתב לי סיפור אישי על הרב רוזן ז"ל, שנפטר השבוע. אני מביאה את הסיפור כמעט במלואו.
הימים היו הימים הראשונים של כיתה ט' ואני זוכר איך באחד השיעורים, כשהרב חזר על ההסבר שוב, חשבתי 'לנצל' את הזמן ועיינתי בספר מתמטיקה כשהוא מונח על ברכי.
באיזשהו שלב הרב שם לב שאני עסוק במשהו אחר, עצר את השיעור, הפנה מבטו אלי ושאל: 'מה זה שם'? כשהוא מצביע אל ברכי.
נבוכתי, ניכר היה על פניו שהוא מאוכזב מהתנהגותי, מיד סגרתי את הספר והנחתי על השולחן.
הרב הסתכל ולא האמין. הוא החוויר כסיד ואני חושב שאפילו רעד.
לרגע לא הבנתי מה קורה, ואז הוא אמר שלוש מילים שלא אשכח כל ימי – 'מתמטיקה בשיעור גמרא- איך אפשר?'
דממה השתררה בכיתה.
'ככה אי אפשר להמשיך ללמוד תורה, אני חושב שלא תוכל להמשיך ללמוד בישיבה'…
מצאתי את עצמי מחוץ לכיתה, בוש ונכלם. ידעתי שהרב צודק במהות אבל חשבתי שבכל זאת יש פער בין נער קטן לאידיאל גדול.. כנראה מתוך כעס הוציא אותי מהכיתה אבל בהמשך יבין אותי יותר..
כשהגעתי אליו להתנצל אחרי השיעור, הבנתי שלא הבנתי כלום.. הרב היה מזועזע באמת, 'עם כזה יחס נפשי ללימוד תורה אין מה ללמוד'.. והיה נחוש בדעתו שאין מקומי בישיבה.. (כשניסיתי להסביר שכבר הבנתי את הגמרא והיה לי זמן 'פנוי' בשיעור, הוא עוד יותר נדהם ותמה על המחשבה שגמרא לומדים רק כשלא מבינים…)
בצר ליבי פניתי לראש הישיבה, הרב וויס, וסיפרתי לו את המעשה.
הוא אמר לי שהיום כבר 'הורה זקן' ואחפש מקום אחר לישון בו ומחר הוא ידבר עם הרב.
למחרת בערב כשבאתי אל הרב וויס הוא אמר לי 'תיראה ניסיתי, דברתי עם הרב יהושע, אבל הוא נחוש בדעתו… עם הרב יהושע אני לא יכול להתווכח…'
הייתי בהלם. אולי רק עכשיו הבנתי מה עשיתי… רק אחרי שנים רבות הבנתי את טהרת הלב של הרב שבאמת לא יכלה לשאת פנים למי שנוהג 'חברותא כלפי שמיא', כביכול משווה את הקודש והחול..
בצר ליבי התקשרתי לאבי מורי הרב רכל שליט"א (שהיה בידידות עם הרב מימי הרצי"ה). אבי מורי אמר לי שינסה לדבר עם הרב. אח"כ התקשר אלי אבי מורי ואמר לי לבוא בבוקר לדבר עם הרב ובע"ה יחזירני לישיבה.
בבוקר כשדיברתי עם הרב ראיתי על פניו שהוא עדיין מזועזע. 'יש לך זכות אבות, ואם אבא שלך אומר שאפשר להחזיר אותך לישיבה, אני מאמין לו..' שום הצגה לא הייתה בדבריו ובאמת הוא חשב שאין מקומי בישיבה..
רק אחרי ימים ארוכים, של לימוד בשמחה עם מאור פניו ואהבתו של הרב, הרגשתי שהרב 'סלח' לי.
איזה תוספות בגיטין למדנו באותו שיעור איני זוכר. אבל קיבלתי שיעור לכל החיים..
לפני חודשיים זכיתי להיות אצל הרב פעם אחרונה עם שלושת ילדי הגדולים. באנו לעשות סיום לספר 'מעלות התורה' שהביא לנו לפני 13 שנה בלידת בננו. הרופאים חזו לבננו בעיות רפואיות קשות והרב חיזק אותנו ש'הכל יהיה בסדר בע"ה! תבוא לעשות אצלי סיום על הספר עם בנך לפני הבר מצווה!'. באמת דבריו התקיימו במלואם ובננו גדל שלם ובריא.
סיפרתי לו את הסיפור הנ"ל ושאלתי אותו אם הוא זוכר אותו. הרב אמר לי שהוא לא זוכר את הסיפור אבל זה סיפור נאה…)
והיום, גם חתני מלא וגדוש בתורה, מלמד תורה ולומד תורה ואוהב תורה אהבת נפש.
כי התורה הקדושה טובה מכל הטובות שבעולם.