בקצה התאים שלנו ישנו אזור קטן שהולך ומתקצר, ואיתו יורדת גם היכולת שלי כסבתא לעשות את מה שרק לפני שנים היה טריוויאלי בשבילי כאמא
פורסם בבשבע | ח' באייר תשע"ז 04/05/17
זר לא יבין זאת, אולי רק מי שהטלומרים שלו מתקצרים בקצב רצחני.
פעם הכנת עשרות כריכים כפולים עם שוקולד (ארבע שכבות ממרח בכל כריך) תוך כדי מזיגת שוקו חם, הייתה מלאכה טריוויאלית בשבילי. היום לעומת זאת, כשעשרה זאטוטים בני שלוש ומטה מתקבצים סביב סבתא בשעה שש וחצי בבוקר של שבת קודש ומבקשים בדיוק את אותם הדברים (אולי גם נטילת ידיים וליווי לשירותים), או מבקשים לפתוח במשחק כדורגל כשסבתא השוערת באמצע הסלון, או אז הרגליים והכתפיים משדרות לי תזכורת מהבהבת – יש פה גברת מאותגרת טלומר.
הטלומרים הם אזורי הקצה של הכרומוזומים שמגינים מפני מות התאים, והם הולכים ומתקצרים עם הגיל. ככל שהטלומר מתקצר, התא ימות מהר יותר. ובכלל, מבחינה ביולוגית התחדשות התא יורדת עם הגיל. תאי הגזע פוחתים במספרם ומאבדים את יכולתם להתחלק ולהתחדש, וכך סך תפקוד התא יורד. גם התקשורת הבין-תאית מואטת עם העלייה בגיל, ובמילים אחרות – התאים נהיים פחות חברותיים בינם לבין עצמם, וגם זה משפיע עלינו.
וזה לא רק התאים. אני מזמן טוענת שאין מספיק פעילות חברתית לנשים באמצע החיים ובגיל השלישי, סוג של "כולל פנסיונריות" לשם שמירה על ריענון תאי החומר האפור והגברת הקשרים החברתיים. תופעה נוספת שמתרחשת עם העלייה בגיל היא התבטאות יתרה או פחותה של הדנ"א המיטוכונדריאלי, דבר שעלול לגרום למחלות כגון אלצהיימר או מחלות ניווניות אחרות. תופעה זו היא גם אחת הסיבות למחלות גנטיות שונות אצל מי שנולדו לאימהות מבוגרות.
כן, מתברר שהכול מתחיל מבטן ומלידה, כולל אורך הטלומרים על השפעותיו השונות. סטרֵס (מתח) אימהי פתאומי בהריון, עלול להשפיע על השעון הביולוגי של חיי תאי הגוף של העובר באמצעות קיצור אורך הטלומר העוברי, ובכך לגרום למחלות הקשורות בהזדקנות מוקדמת. טלומרים קצרים נמצאו גם אצל אנשים עם דיכאון או פוסט-טראומה.
במחקר גרמני שכלל 700 נשים הרות נמדדו פקטורים של סטרס הריוני, ניטלו דוגמיות של רוק מהאימהות ההרות, ומיד אחרי הלידה ניטל דם טבורי לשם הערכה גנטית. תוצאות המחקר הראו כי לתינוקות שנולדו לאימהות שחוו סטרס פתאומי בהיריון היו טלומרים קצרים יותר, גם כאשר אורך הטלומרים של האם היה תקין. מאידך, במקרים של סטרס כרוני שלא הופיע רק בהיריון, הטלומרים של האמא היו קצרים, ואילו לתינוק האורך היה תקין. מעניין לציין שלתינוקות ממין נקבה היו בממוצע טלומרים ארוכים יותר.
אני שמחה להזדקן, ומודה לריבונו של עולם על כל יום וכל שעה שזיכה אותי בהם. יש לי חברות שמסתתרות מאחורי הגיל, משחקות איתו מחבואים, ואני שואלת למה לא להביט מדי יום במראה ולהרגיש "והייתי בעיניי כחדשה"?
(כבר לא) רווק עם אלוקים
הסרט התיעודי החדש "רווק עם אלוקים" נותן לנו הזדמנות להתלוות למסע אישי נוגע ללב על גבורת הרווק. הגיבור, שמתמודד מתוך עולם אמוני עם קשיים שלא תמיד מדוברים, נאלץ לפתוח חזיתות שונות – מול אלוקיו, מול עצמו, מול משפחתו ומול חבריו למגזר. היוצר, נדב גדליה, פותח את הנושא הנחבא אל הכלים של התמודדות עם היצר במשך שנים כה ממושכות עד החתונה, ומדבר על עוצמות הגבורה הכרוכות בכך.
מאוד הזדהיתי עם התקציר שנשלח אליי כקובץ (את הלינק לטריילר ביוטיוב לא יכולתי לפתוח ברמת ההגנה שבחרנו למחשב הביתי שלנו), ורחמי הנכמרים גלגלו עליי סיפור שידוך מצחיק. מיד עם קבלת הדוא"ל המתאר את הסרט הנ"ל התחילו גלגלי חוש השדכנות המחודד שבי לנוע במהירות, והופס – יש לי הצעה ליוצר המוכשר.
זריזוֹת מקדימות, כמובן, וכך הרמתי מיד טלפון שמא יקדימני אחר, והצעתי לו להיפגש עם מכרה שנראתה לי מתאימה. התשובה הייתה צחוק מתגלגל. "אני ב"ה כבר נשוי באושר", השיב הבחור מעבר לקו, "אבל אני מעריך את המחשבה, ובעיקר את הזריזות". האם הרגשתי מבוכה? ממש לא. צריך לצלול ולהציע גם אם לעתים הרעיון יתברר כמגוחך במקצת.
אין עניין בשוויון
האם אתם מכירים את הספר המקסים של זהבה קור 'אבא בחופשת לידה'? מומלץ ביותר. אצלנו בישראל אחוז מזערי של האבות יוצאים לחופשת לידה, אולם בשבדיה האבות נשארים עם ילדיהם שלושה חודשים לפחות. החוק השבדי מגדיר תקופה ארוכה במיוחד של חופשת לידה בתשלום, בתוכה כמה חודשים שבהם שני ההורים זכאים לקחת יחד את חופשת הלידה. בנוסף לכך, כל הורה לוקח שלושה חודשים בנפרד. זה עשרים שנה, בעקבות ניצול נמוך של חופשת הלידה על ידי האבות, החוק השבדי הגדיר מכסת ימים ייעודית לאב, שגדלה באופן הדרגתי, ולפני כשנה הורחבה לשלושה חודשים.
לאחרונה קיבלתי לדוא"ל שלי הודעה על תערוכת צילומים שבדית-ישראלית בשם "אבות שבדים בחופשת לידה" ו"אבהות מבעד לעדשה". התערוכה מתעדת אבות שבחרו להישאר עם ילדיהם לפחות חצי שנה, והיא בוחנת איך יחסיהם עם ילדיהם ומשפחתם הושפעו מכך, וכיצד כל החברה מושפעת מבחירתם של האבות להיות עם ילדיהם.
נשמע באמת מעניין, אבל הכתב הוסיף משפט מאתגר במיוחד מבחינתי: "התערוכה פתחה שורה של אירועי שיח בנושא הורות שווה". וכאן הבת מתקוממת – למה שווה? אין כל עניין בשוויון. מתנות ההיריון והלידה, למשל, הוענקה על ידי בורא עולם רק לאישה, אז איפה השוויון? אולי בעתיד נוכל ליצור רחם מלאכותי, ואז תינטל מהאישה חוויית ההיריון והלידה, אבל עוד ידינו, הנשים, נטויה. התופעה המרעננת של מעורבות הולכת וגוברת של האב בנועם עול חינוך פעוטותיו איננה קשורה לקידום אג'נדה של טשטוש בין המינים, לפחות לא בבית ספרנו.