מהפכת הספסל

געגועיי לאוקסיטוצין. מיד כשנכנסתי למרחב הזה, נשביתי בקסמיו. הריחות, הצלילים, האדרנלין, האוקסיטוצין והדופמין. מזמן לא נפגשנו, וכאילו כלל לא נפרדנו. ביום שישי האחרון פגשתי אותו מחדש, ופניו אחרות. אני מרגישה כמו נטע זר. פתאום לא כל הנפשות הפועלות מוכרות לי. באתי ללוות את בתי בלידתה השישית. בשבילי זאת חוויה שאוספת בתוכה גם את כל הלידות שלי, וגם את כל אלפי הלידות שעברו דרכי במשך עשרים שנה בתור רופאה מיילדת בחדר לידה. הבת מבקשת לשמוע את השיר של אהרן רזאל 'קטונתי מכל החסדים', וכך היא מנמנמת בחסדי זריקת האפידורל כשחתני לְידה, והדופק העוברי של הנכד שמבקש לבקוע לאוויר העולם מתנגן כמוזיקה ערבה לאוזניי.

הלידה התרחשה ביום שישי, ולכן כל שעה הייתה חשובה. האם תיפול הברית בשבת? סבתות חכמות יודעות לראות את הנולד. ממבט חטוף בצורת הבטן ההריונית הן קובעות בביטחון מה הוא מין העובר, והן יודעות שצרבת בהיריון מבשרת על רך נולד עם רעמת שיער ובולמוס לשוקולד מעיד על תינוק זללן במיוחד. אני לא נמנית על הסבתות הללו, וגם לא על הסבתות שמבכרות את הבנים על הבנות, ויש לא מעט כאלה. כרופאה פגשתי יולדות שבכו, ביחד עם אמותיהן, כשהמיילדת הכריזה חגיגית "מזל טוב! יש לך בת!". אני לא שם. כל מין והיופי שלו, צריך גם וגם.

הרפואה נגד הפמיניזם. כיום יש רצון לטשטש את ההבדלים בין המינים, אבל המציאות טופחת על פנינו, וטוב שכך. הפסיכולוג האמריקני ג'ון גריי בספרו המפורסם 'גברים ממאדים ונשים מנוגה' הגיע לתובנות חשובות בעניין ההבדלים הבולטים בין שני כוכבי הלכת הללו. הם דוברים שפה אחרת.

בשנים האחרונות מתפרסמים עוד ועוד מחקרים בתחום הרפואה המגדרית שמצביעים על כך שאכן קיימים הבדלים מהותיים בין שני כוכבי הלכת. מתברר שקיים צורך להתבונן בתהליכים הפיזיולוגיים שמתרחשים אצל גברים ונשים במבט שונה לגמרי. אפילו מבנהו האנטומי של לב האישה שונה כרחוק מזרח ממערב מליבו של הגבר, ואי אפשר להפריד בין הפיזיולוגיה השונה ובין מבנה הנפש, שהוא אחר לגמרי. האישה קולטת תרחישים בין-אישיים שהגבר המצוי הוא אוטיסט גמור לגביהם, מה שלעיתים חוסך לו חיבוטי נפש אך מאידך מונע ממנו את טעמם המשובח של החיים מעבר לקונקרטי ולמוחשי. כן, הרפואה המגדרית היא אנטיתזה מובהקת למאבק הפמיניסטי.

לאחרונה התקיים כנס מרשים וחשוב של תנועת 'שוברות שוויון'. את הכנס פתחה ראש התנועה, נעמה זרביב, במוטו שמוביל את פעילותה: אל תגידי שאת פמיניסטית – תגדירי האם את רדיקלית או משפחתית. יש פמיניזם שמעודד את ערכי המשפחה, את החיבור הבריא בין איש לאשתו ואת התפקידים הייעודיים והתכונות המיוחדות של האישה ומברך עליהם. יש פמיניזם שלא בא להפריד בין המינים אלא להעצים נשים במקום המתאים להן ולרצונן החופשי, בלי שארגונים פמיניסטיים יקבעו בשבילן באופן פטרנליסטי מהו רצונן. תנו לנשים לדבר על עצמן בבקשה.

דיני נפשות. אישה יודעת לדבר ולבטא את רצונותיה. ממחקרים תצפיתיים בתחום הפסיכולוגיה עולה שנשים מאופיינות בכישורים ורבליים ותקשורתיים מפותחים בהשוואה לגברים. יש להן יתרון בהבנת רגשות ו"קריאת מחשבות", ביצירת קשר עין ובזיכרון חברתי. אך היות שהן ניחנות בנפש רגישה, נשים גם נוטות לפתח בשכיחות גבוהה יותר הפרעות פסיכיאטריות שונות כגון דיכאון, מחלה בי-פולרית, חרדה, הפרעות אכילה ותסמונת פוסט-טראומטית. בנשים הביטוי הראשוני של ההפרעה יופיע בעיקר במעגלי הזוגיות והמשפחה, ואילו אצל הגברים הוא יופיע יותר במעגלי העבודה. זאת ועוד. הפיזיולוגיה הנפשית הנשית הקשובה יודעת עליות ומורדות סביב עונות השנה, מה שלא קיים כמעט אצל גברים. בנוסף לכך, גורמים פסיכוסוציאליים ומעגלי תמיכה הם בעלי השפעה משמעותית יותר על נפש האישה מאשר על הנפש הזכרית.

כוח סבתא. לסבתות בזימבבואה יש תפקיד חשוב יותר מאשר ללוות את בנותיהן לחדר הלידה או לנחש אם מדובר בבן או בבת. את הכול הן עושות בישיבה על הספסל בגינה הציבורית. זאת מהפכת הספסל. בזימבבואה יש רק 12 פסיכיאטרים שמשרתים 14 מיליון תושבים – פחות מפסיכיאטר אחד למיליון איש. אבל בזימבבואה יש סבתות, והן מכובדות על ידי החברה. זה חלק מהיפותזת הסבתא, שאומרת שהשילוב של הסבתא מיטיב עם המשפחה והחברה. הסבתא היא ראש השבט, היא זאת שקנתה חוכמה. איתה מתייעצים בנוגע לשידוכים, שלום בית וגם מין העובר ותהליך הלידה. את הרופאים הפסיכיאטרים מחליפות הנשים החכמות שגם עסקו בפרמקולוגיה עממית – רקיחת תרופות סבתא מצמחים כדי להקל על סבל פיזי.

הסבתות בזימבבואה מביאות איתן את הכישרון להטות אוזן, את הלב הרגיש והפתוח, את החוכמה שנקנית עם השנים. הן תמיד שם, מוכנות לסייע, על הספסל. 'כוח סבתא' נוסד בשנת 2006, ובמסגרתו עוברות הסבתות הכשרה לטיפול בדיכאון, בחרדות, בהפרעות אישיות – והן מצליחות ובגדול. עשרות אלפים כבר טופלו על ידן, על ספסלי הקהילות. במחקרים תצפיתיים נמצא שגם בחלוף שישה חודשים מהטיפול של סבתא על הספסל, הסימפטומים לא חזרו. נמצא כי הטיפול של כוח סבתא יעיל יותר בחולי דיכאון מטיפולם של רופאים ומטפלים מוסמכים.

דיקסון צ'יבנדה הוא הפסיכיאטר שהגה את 'כוח סבתא'. הטריגר היה מפגש עם מטופלת אובדנית ששוחררה מאשפוז בבית החולים אבל לא הגיעה לביקורת פסיכיאטרית כי לא היה לה כסף לאוטובוס. הוא מנסה לקדם רשת בינלאומית של סבתות שתרכושנה הכשרה ותמיכה אינטרנטית, כך שהן תוכלנה להעניק טיפול וירטואלי על ספסל וירטואלי בחולי דיכאון ברחבי העולם. דיקסון אף פרסם מאמר בעיתון היוקרתי JAMA, שם הביא נתונים מדעיים על אחוזי ההצלחה של מיזם כוח סבתא. אגב, בשפה המדוברת בזימבבואה משמעות המושג המתייחס לדיכאון הוא "חושבים יותר מדי". אני מאוד מתחברת לרעיון, כמו שאמר קהלת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב".

אז בעצם, למה לא? לסבתות יש זמן בשופי, ניסיון חיים עשיר, חום אנושי, והכי חשוב – הרבה נחת. אבל למרות שאני סבתא, ואני נוהגת לפתוח את האוזניים ואת הלב מזה שנים רבות גם על הספסל בגינת המשחקים, אני לא מתכוונת חס ושלום לוותר על הרפואה הקונבנציונלית במרפאה, עם החלוק הלבן והתיק הרפואי.