מהפכת הגיל הרביעי

משבר אמצע החיים של מתושלח. בעידן שבו הרפואה מתקדמת והטכנולוגיה מאיצה את דרכה בצעדי ענק, אנחנו צפויים לראות יותר ויותר זקנים וזקנים מאוד, וגם זקנים מאוד מאוד. הצפי הוא שעד סוף המאה, כשנאחל לקשיש ביום הולדתו המאה "עד מאה ועשרים שנה", זה יהיה לחלוטין אקטואלי. המציאות הזאת תדרוש הכשרה של הרבה יותר אנשי מקצוע בתחום הגרונטולוגיה והגריאטריה. גם יועצי נישואין שיתמחו בזוגיות שהולכת ומתארכת יעבירו סדנאות בנושא 'אתגרי הזוגיות בגיל הרביעי – איך שומרים על הגחלת' לקראת יום הנישואין ה־70. שנות ההורות יתארכו, כך שנצטרך להצטייד בשנות הכלה אינסופיות כמעט, כשהילד המתבגר שלנו בן התשעים נמצא במשבר זהות והוא מבקש את עזרת הוריו כשהוא מחפש להמציא את עצמו מחדש בפעם החמישית.

אדם הראשון, נזר הבריאה, חי 930 שנה, מתושלח חי 969 שנה ולבטח חווה את משבר אמצע החיים לקראת שנתו ה־435. זאת אריכות ימים אגדית. אריכות ימים מופלגת מצאנו גם אצל האבות, שחיו כמעט מאתיים שנה, אצל משה שחי 120 שנה, ויהושע – 110 שנה. זקנה מופלגת של מאה שנה ויותר עדיין נדירה מאוד בימינו. יש נוסחה מעניינת של הפילוסוף היווני אריסטו שסובר שאורך חייו של בעל חיים יהיה מכפלה של חמש של תקופת חייו עד לבגרותו. אם גיל ההתבגרות של הכלב נמשך עד גיל חמש וחצי, אזי הכלב צפוי לחיות 12 וחצי שנה. המסקנה המתבקשת היא שאם האדם הגיע לבגרות בגיל 20, הוא עשוי לחיות מאה שנה. אם כך, יש להסביר את אורך החיים הצפוי לנו בסוף המאה בשל התארכותה של תקופת ההתבגרות לגיל 25 ו־30.

ויש גם גיל התבגרות שמתרחש באמצע החיים, ואז לפעמים אנחנו זקוקים דווקא לילדינו שיטו לנו אוזן קשבת. אני מרגישה שבמובנים מסוימים חיי ההורים והילדים מתנהלים בקווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו, וזו דרכו של עולם. כשהילדים שלנו עסוקים בגידול משפחותיהם, דווקא אז עתותינו בידינו. אני מנסה להזמין את ילדיי הבוגרים, שהם החברים הכי טובים שלי, למפגש של קפה ומאפה, אבל הם לא זמינים. אני רק חוששת שכאשר הם כבר יוכלו להתפנות אליי, השיחה על קפה ומאפה כבר תתנהל עם הפיליפינית שלי.

למלכה אין כתר. בתקופה הפוסטמודרנית הסבתא עסוקה עד מעל הראש בהגשמה עצמית. היא ממציאה את עצמה מחדש ונהנית מהחיים, וטוב שכך. על הדרך היא גם מהווה נר תמיד לעזר ולעצה לכל צאצאיה, עד שהנר שלה מתחיל לדעוך. אז הופכת ההורות את פניה, כאשר ילדים בגיל אמצע החיים ומעלה נדרשים לטפל בהוריהם הקשישים מאוד. על זה כתבה באומץ הרבנית הסופרת פועה שטיינר את ספרה 'למלכה אין כתר' והצליחה לגעת עמוק בליבי.

הרבנית פועה שטיינר עוסקת כבר שנים בטיפול בזקנים. כן, זאת המילה. אנשים זקנים, באים בימים. חלקם עדיין במיטבם וחלקם כבר לא. ונדמה לי שמיותר לחפש שמות חלופיים כמו הגיל השלישי, גיל הזהב וכדומה. גיבורת ספר זה עונה לשם מלכה, אישה חרוצה וידענית שבעשר אצבעותיה ובעזרת בעלה היקר מנדי ובעזרת ה' בנתה בית וגידלה וטיפחה חמישה ילדים. גם בימי זקנותה ואלמנותה היא המשיכה לנהל את ביתה ואת משפחתה המתרחבת והולכת ביד רמה. אלא שכאשר היא מגיעה לעשור התשיעי לחייה המסע מתפתל. הבריאות כבר לא משהו, מתחילות תופעות של בלבול והפרעות התנהגות. גם העובדת הזרה טובת הלב כבר אינה מסוגלת להתמודד ומגיעה הדילמה הגדולה: האם להכניס את האמא היקרה, נגד רצונה, לבית אבות סיעודי? אומנם אין כמו הבית החד־קומתי שבו היא גרה שישים שנה והגינה שסביבו והשכנים שחלקם עדיין מוכרים וחביבים, אבל מצד שני הילדים דואגים, ככה אי אפשר להמשיך.

תוחלת חיים מול איכות חיים. אחרי כמה נפילות שבנס לא נגמרו באסון, ואחרי ויכוחים בין הילדים, התקבלה ההחלטה: מעבירים את אמא למחלקה סיעודית בבית אבות משובח וגם יקר. כאן מתארת הרבנית שטיינר באופן חי ומוחשי את הקשיים של מלכה ושל חברותיה הסיעודיות, שפער גדול יש ביניהן בתפקוד הפיזסי וגם הנפשי־חברתי, את העליות והמורדות במצבה של מלכה ואת ההתמודדויות של ילדיה ושל הסובבים אותה. מה עושים כאשר מלכה במצב רוח רע ואינה רוצה לאכול? מתי נוהגים עמה בתקיפות, עם כל הקושי, ומתי מוותרים למרות הסכנה שבדבר? איך מונעים קנאה של חברותיה בכך שאצל מלכה בכל ארוחה נוכח נוסף לצוות גם אחד מילדיה או נכדיה? כיצד מסתדרים כאשר אחד האחים מתנגד בכל תוקף לטיפול תרופתי נגד דיכאון, גם כאשר הפסיכו־גריאטר חושב שהטיפול הזה חיוני בשבילה? האם מותר לילדים להשכיר את הבית הישן כדי לממן את עלויות המעון הסיעודי הגבוהות ללא הסכמת בעלת הבית? עשרות דילמות הדורשות פתרון הלכתי ורגשי ומשפחתי וחברתי מתוארות בספר החשוב הזה, ומעוררות תהיות אם העלייה בתוחלת החיים מוסיפה משהו לאדם גם כאשר אין בצידה רמה מסוימת של איכות חיים.

הספר אותנטי ומטלטל, ונדמה לי שכל אחד מאיתנו יכיר ויזדהה עם חלקים בו, ויישר כוחה של הרבנית שטיינר על העלילה שטוותה מתוך החיים שלנו ושל הורינו. יהי רצון שספר זה יהיה לעזר כדי להעלות שאלות ולסדר את המחשבות למי שמגיע לצומת של טיפול וכיבוד של הורים סיעודיים פיזית ונפשית.

חיסכון פורימי. אמרנו שתקופת הסבתאות עלולה להתארך ולהתארך ומושג הסבתאות מתרחב. האם אנחנו מדברים על סבתא בת 55 או סבתא רבתא בת 75 או סבתא רבתא רבתא בת 95? כשאני מעבירה שיעורים בנושא בריאות האישה, הציפייה היא שאדבר על תקופת ההיריון והלידה. והרי זה בעצם רק חלון צר של עשרים שנה מחיי האישה. אני מנסה להסביר שבריאות האישה כוללת גם את 50 או 60 השנים שיגיעו לאחר תום שנות ההיריון והלידה. לפי מאמרים מרתקים בתחום העתידנות שסקרתי לאחרונה, ברור שהנכדים שלי באמת צפויים להגיע לגיל 120 וגם ליהנות מבריאות שלמה – אולי עם שתל קוכליארי לשימור השמיעה, מפרק ברך שהודפס במדפסת תלת־מימד, לב שחודש באמצעות טכנולוגיות של שימוש בתאי גזע ועוד.

אז אני כבר מתכוננת לבאות. אני אוהבת לקנות מתנות לילדים ולנכדים, והמתנה הכי כיפית היא תחפושות. אחד אחד לפי התור, כמו טווס גאה, פורש כל אחד את כנפי דמיונו הצבעוניות ומשמח את סבתא. הם כל כך מאושרים, וגם אני. כל אחד בתורו שולח תמונה ואני משחקת בניחושים: מי הקאובוי הזה? והטבחית הזאת? כך שהתחלתי לפתוח תוכנית חיסכון מיוחדת במינה: חיסכון לרכישת תחפושות לבני הנינים שיבואו בעזרת ה'. עד מאה ועשרים לפחות.