admin
כרופאה גינקולוגית העובדת, בין השאר, עם הציבור הדתי והחרדי, וכאֵם ברוכת ילדים בעצמה, אני מודעת לסטיגמה המקובלת בציבור על הנשים הדתיות והחרדיות שכביכול יולדות בעצב ילד אחרי ילד, בלי שיש להן את הכוחות האישיים והחברתיים להתנגד למר גורלן; מצות 'פרו ורבו' נכפתה עליהן עוד טרם לידתן, ובעוד שבעליהן מתקדמים בעולמם הרוחני והמקצועי – הן נשארות מאחור, עם הבקבוקים והטיטולים.
אולם האמת שונה לחלוטין. ראשית, התיאור המקובל של האשה החרדית כפאסיבית בהחלטה על גידול משפחה מרובת ילדים ועל הימנעותה מ'תכנון משפחה' מושׂכל, הוא מעוות. אני מכירה מציאות אחרת, בה האשה החרדית הממוצעת מתכננת מרצונה משפחה גדולה, אפילו במקרים בהם גם הבעל וגם הרב ממליצים לה להמתין תקופה מסוימת בין הלידות למשל. האשה הדתית והחרדית ממלאת תוך רצון אמיתי וללא שום כפייה את הצורך הרגשי והערכי הבריא שלה להגדיל את משפחתה, מתוך שמחה, מתוך מודעות לערך העצום של הבאת ילדים לעולם, מתוך בריאות ומתוך אהבה אין קץ. הילדים שגדלים במשפחה ברוכה ורחבה מאושרים בדרך כלל מאוד, כי מציאות זו מעניקה להם חום ובטחון, פיתוח רגשי ויציבות נפשית, כפי שרק משפחה שכזאת מסוגלת להעניק, גם בלי נסיעות לחו"ל ואף ללא מחשב לכל ילד…
לעיתים מציגים את סדרי העדיפויות של העולם הדתי-חרדי, הגברי והנשי, כבעיה של איכות חיים. אולם 'איכות חיים' היא ענין ערכי, ותלויה בסדרי עדיפויות ערכיים. האמהות הדתיות ברוכות-הילדים לא מאבדות את זהותן, אלא להיפך – בונות את זהותן האמיתית והבריאה, הכוללת באופן מובנֶה, בגאוה, מעגלים של לידות והנקות וחוזר חלילה; זו דרכן, בניגוד מוחלט להישגיות החיצונית המקובלת בעולם המערבי, הישגיות שהורסת כל חלקה טובה בנשיות, ובין השאר פוגעת גם בילודה. היולדת בציבור החרדי מוערכת ונחשבת בעיני בני משפחתה והסובבים אותה, היא מקבלת בדרך כלל, כדבר מובן מאליו, עזרה מאסיבית משכנותיה ומבנות משפחתה, ואף יוצאת כדבר שבשגרה לכמה ימי הבראה והחלמה מיד אחרי הלידה.
אכן, לעיתים שנות הלידה וההנקה וגידול הילדים פוגעות בהתפתחות המקצועית של האשה הדתית. היא לא יכולה להמשיך ולרכוש תארים, וגם לא יכולה בדרך כלל להרחיב את משׂרתה או לעבוד במרחק משמעותי ממקום מגוריה, עד שהילדים גדלים. אולם בין הנשים ברוכות הילדים בציבור החרדי, ועוד יותר בציבור הדתי, נמצאות לא מעט נשים קרייריסטיות, שלא רואות סתירה בין התקדמות מקצועית לבין הקמת משפחה גדולה; מאידך, גם מי שצריכה לדחות את ההתפתחות המקצועית שלה בכמה שנים לא מרגישה בדרך כלל מקופחת. בציבור זה קיימת תחושה של המשכיות, של הליכה והתקדמות בתלם מוכר ומוערך, המתבטאים בין השאר בשינוי המאזן הדמוגרפי בארץ בקצב מדהים.
ובכלל, עברו הימים שכל עול גידול הילדים היה נופל על עקרת הבית, כשהבעל חוזר בערב לביתו ומצפה שישרתו גם אותו. רוב הבעלים שותפים במשפחות אלו באופן פעיל בטורח גידול הדור הבא, ורואים זאת כדבר מובן מאליו. גם חלוקת התפקידים בתוך המשפחה, העזרה של האחים הגדולים לקטנים מהם, מובנת מאליה, ומקילה על ההורים ועל הילדים להמשיך ולתפקד בנחת גם בימים שסדר היום לא מאפשר להורים להקדיש לכל אחד מהילדים תשומת לב מקסימלית.
אי אפשר להתעלם גם מהתועלת הבריאותית שבהריונות מרובים. התועלת המשמעותית ביותר היא ההגנה הרבה [אם כי כמובן זו אינה הגנה מוחלטת] מפני מחלות הסרטן הפוגעות בנשים. מחלות אלו קשורות למערכת ההורמונלית, וכנראה שהשינויים התכופים המחזוריים ברמת ההורמונים בגוף האשה הם מהגורמים לפריצת המחלה באיברים הנשיים הנ"ל. חלק ממחלות אלו מסוכן ביותר, ויתכן שהעובדה שבחודשים שלפני הלידה ובדרך כלל גם בתקופת ההנקה אין אצל האשה שינויים הורמונליים מחזוריים קשורה להפחתת הסכנה הזו. נוסף על כך, במשך כל תקופת ההריון והחודשים שאחריה האשה אינה סובלת מתסמונת חודשית, שאצל נשים רבות היא משמעותית ביותר, עם פגיעה במצב הרוח ועם תסמונות גופניות שונות. לכן, למרות הקושי היחסי בהריון [בעיקר לקראת סופו], אצל נשים רבות בס"ה תקופת ההריון היא תקופה נעימה מאוד, תקופה שחסרה להן מאוד אחרי שהן עברו את הגיל המתאים.
ועוד, נשים בהריון ואחרי לידה נמצאות באופן טבעי בהשגחה רפואית משמעותית יותר, ושומרות על עצמן ועל בריאותן יותר; יתכן שגם זה חלק מהסיבות שרבות מהנשים המשׂכילות שילדו הרבה 'נראות טוב'. וכאן חשוב להדגיש, שרוב הסטטיסטיקות העולמיות העוסקות בנשים ולדניות עוסקות בנשים ברמה סוציואקונומית נמוכה ואף נמוכה ביותר, ולכן חלק גדול מהמסקנות שלהן אינן רלוונטיות כלל לציבור הדתי והחרדי שבתוכנו. ישנם רופאים שמזהירים נשים שלא ללדת הרבה בגלל הנחת-היסוד שלהם שהדבר מזיק מבחינה בריאותית, כפי שהם למדו בצעירותם וכפי שהם קוראים בספרות הרפואית, אך הם לא מתייחסים במידה הראויה להבדל הגדול הנ"ל בין האוכלוסיה של הנשים הדתיות הוולדניות – לוולדניות ה'קלאסיות' של הספרות הרפואית העולמית; למעשה הנשים הדתיות מכל המגזרים הם הציבור היחיד בעולם שיולד במודע הרבה ילדים כשהוא ברמה סוציואקונומית גבוהה-יחסית, עם שירות רפואי ברמה הגבוהה ביותר כמו שמקובל גם במרפאות קופ"ח מאוחדת, עם מרפאות למקרים של סיכון גבוה, שירותי מוניטור ואולטרסאונד, מרפאות מיוחדות לסוכרת ועוד. אם לשפוט על פי מראה עיניים ועל פי רושם כללי [אמנם בעיניים מקצועיות!] אפשר להסיק שנשים שיולדות הרבה אכן נוטלות על עצמן סיכונים בריאותיים מסויימים שאין לזלזל בהם, בעיקר כאלו הקשורים יותר לאיכות החיים מאשר לתחלואה ממש – כמו בעיות של דליות בגפיים, דלקות חניכיים, צניחת אברי אגן וכד', אבל בשורה התחתונה הן בריאות לא פחות ואף יותר מאשר נשים מקבילות שילדו מעט.
לסיכום, אמהות ברוכות ילדים בעקבות תכנון משפחה חיובי ואופטימי, החיות בתוך חברה ערכית וברמה סוציואקונומית סבירה, מרוויחות מכל העולמות. זה לא מובן מאליו, יש בדרך זו גם קשיים, אולם המטרה והאמצעים מובילים בבטחון לכיוון שהוא טוב לשמים וטוב לבריות, טוב למשפחה וטוב לילדים, טוב לעם וטוב לארץ.