admin
גברת מאותגרת טלומר. שבת בבוקר במטבח הביתי נטול הקורונה. כעשרה זאטוטים בני שלוש ומטה מתקבצים סביב סבתא ומבקשים שאכין להם שוקו חם, בים בם בם. לפני כן אסייע בנטילת ידיים ובליווי לשירותים. אחרי השוקו הם פותחים במשחק כדורגל, כשסבתא בתפקיד השוערת באמצע הסלון. או אז אני מבינה שיש פה גברת מאותגרת טלומר.
עם הגיל, מתרחש תהליך של קיצור הטלומרים, שהם המגינים מפני מות התאים בגוף שלנו. ככל שהטלומר מתקצר – התא ימות מהר יותר. גם התקשורת הבין־תאית מואטת עם העלייה בגיל, קרי – התאים נהיים פחות חברותיים בינם ובין עצמם. אני מזמן טוענת שאין מספיק פעילות חברתית לנשים באמצע החיים ובגיל השלישי, כמו כולל לפנסיונריות, לשם שמירה על ריענון תאי החומר האפור והגברת הקשרים החברתיים. אבל אני שמחה להזדקן, ומודה לריבונו של עולם על כל יום וכל שעה שזיכה אותי בהם. יש לי חברות שמסתתרות מאחורי הגיל, משחקות איתו מחבואים. למה לא להביט מדי יום במראה, ולחוש כי הייתי בעיניי כחדשה?
כרית, ווייז ומוזיקה. איך שומרים על רעננות המוח? נתחיל מחדר השינה. מחקר מעניין מצא שאנו יכולים להשתמש בשעות השינה גם כדי לקום מרוכזים יותר. במחקר שנערך בבית הספר לפסיכולוגיה באוסטרליה מצאו החוקרים שהנבדקים שהורגלו לשכב עם הראש מוטה כלפי מטה, פתרו חידות טוב יותר מאלו ששכבו בצורה רגילה. הסיבה לכך היא שבעת מנוחה באופן שכזה, יותר דם וחמצן מגיעים למוח ומשפרים את תפקודו, וכך חל גם שיפור בזיכרון. אז ההמלצה היא ללכת לישון תוך הטיית הראש אחורה בשעת השכיבה, סוג של שכיבת ראש. אפשר, למשל, לקפל את הכרית מתחת לכתפיים ואז הראש נוטה לכיוון המיטה. אומנם לרוב האנשים שכיבה זו אינה נוחה, אך לפחות למשך כמה דקות אולי כדאי לנסות.
עוד שיטה לשפר את הריכוז, לפי כמה חוקרים, היא להמעיט את השימוש באפליקציית הווייז, שהפכנו לתלויים בה עד כדי כך שנדמה כי אי אפשר כיום להתנייד בלעדיה, אפילו לנסיעה קצרה. אנשים עוברים בדרך מוכרת אבל מפעילים ווייז, ומתעלמים מהנוף סביב. במחקר בקרב נהגי מוניות בלונדון נמצא כי שימוש במפות במקום במכשירי ניווט חיזק אצלם את הזיכרון המרחבי. להדפיס מפה על נייר כמו פעם, זה דבר בכלל לא רע. אני אישית כמעט ולא משתמשת בווייז. הבעיה היא שאם אני מתבלבלת ומנסה לבקש עזרה, מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהירח. הם פשוט צועקים לעברי "תפעילי ווייז".
גם מוזיקה יכולה לסייע לנו לשמור על ראש צלול. אני אוהבת להתעסק במוזיקה בצורה אקטיבית, לא כמאזינה מהצד: לשיר, לנגן, לרקוד. מסתבר שכך אני שומרת על המוח. מחקר חדש שנערך בגרמניה ובשווייץ מראה כי מוזיקה אכן משפרת בעיות זיכרון וריכוז. במחקר, מעל מאה נבדקים בשנות השישים לחייהם חולקו לשתי קבוצות. חברי הקבוצה האחת קיבלו שיעור פסנתר שבועי שאורכו שעה, ובנוסף התאמנו על נגינה במשך חצי שעה מדי יום למשך שישה חודשים. חברי הקבוצה השנייה נהנו מהרצאות על יצירות של מוזיקה, אך נאסר עליהם לעסוק ביצירת מוזיקה או כל פעילות מוזיקלית, כולל שירה ומחיאת כפיים. מהשוואת הסריקות המוחיות לפני ואחרי, ראו החוקרים שרקמת המוח בקבוצת נגני המוזיקה כמעט שלא השתנתה, ואילו בקבוצת המאזינים נרשמה ירידה בצפיפות החומר, מה שמעלה את הסיכון לחלות בדמנציה. מחקרים אחרים מבססים את הקשר בין מוזיקה לזיכרון בהקשר של השימוש במוזיקה כטיפול בחולים בדמנציה. דוגמה לכך מופיעה בסרטון המפורסם על רקדנית העבר מרתה גונזלס. בסרטון משמיעים למרתה, קשישה דמנטית, את 'אגם הברבורים', ופתאום היא מתחילה לבצע את הריקוד שרקדה עשרות שנים לפני כן. כשראיתי את הסרטון הבנתי עד כמה חשוב לבקר חולים דמנטיים ולגעת בהם בצורה רב־חושית, ובעיקר – להעניק להם חום אנושי. הוא לא עובר דרך פילטרים…
סטרס כמעודד הזדקנות. החום האנושי חשוב בכל גיל. לא רק זקנים סובלים מבעיות התפתחות וקשר, אלא גם ילדים. מחקר שהוצג בכנס שהתקיים לאחרונה בארץ הראה שהלכידות המשפחתית יכולה להפחית את הסיכונים הנלווים להפרעת קשב היפראקטיבית, כמו דיכאון, חרדה ומעורבות בפשיעה. עוד נמצא כי ככל שהלכידות המשפחתית גדולה יותר, כך הפרעת הקשב קלה יותר. כמה אחריות יש לנו כהורים ליצור אווירה משפחתית עוטפת.
והכול מתחיל מבטן ומלידה. נמצא כי סטרס אימהי אקוטי בהיריון עלול להשפיע על השעון הביולוגי של חיי תאי הגוף של העובר על ידי קיצור אורך הטלומר העוברי, ובכך לגרום למחלות הקשורות בהזדקנות מוקדמת. במחקר גרמני שכלל 700 נשים הרות נמדדו פקטורים של סטרס הריוני, וניטלו דוגמיות של רוק מהאימהות ההרות ואחר כך מדם טבורי מיד לאחר הלידה, לשם הערכה גנטית. נצפה כי לתינוקות שנולדו לאימהות שחוו סטרס אקוטי בהיריון היו טלומרים קצרים יותר. לתינוקות ממין נקבה היו בממוצע טלומרים ארוכים יותר, בכל קבוצה. אכן, יש הבדלים מגדריים גם ברמת הטלומר. מרכז הכובד הנשי נמצא בהבאת חיים לעולם. במחקרים שונים נמצא שלנשים ולדניות ישנם טלומרים ארוכים יותר בכל תאי הגוף, וגם בתאי הרבייה, כדי לאפשר את הגדלת המשפחה.
אבא בחופשת לידה. ועם כל זה שהילודה נמצאת במגרש הנשי, לאט לאט מרגישים האבות המודרניים שגם הם רוצים חלק ונחלה בגידול הילדים, מבטן ומלידה. מבטן עדיין לא אפשרי, אבל מלידה ישנה אפשרות מעשית לקחת חלק פעיל בתקופת משכב הלידה.
בשוודיה האבות נשארים עם ילדיהם שלושה חודשים לפחות. בתערוכת הצילומים השוודית־ישראלית 'אבות שוודים בחופשת לידה' ו'אבהות מבעד לעדשה' מתועדים אבות שבחרו להישאר עם עולליהם לפחות חצי שנה. היא בוחנת איך יחסיהם עם ילדיהם ומשפחתם הושפעו מכך, כיצד כל החברה מושפעת מבחירה של אבות להיות עם ילדיהם ואיך נוצרת אווירה משפחתית עוטפת משיתוף הכוחות.
בספר הישן־חדש 'אבא בחופשת לידה' מתארת הסופרת זהבה קור בהומור ובכישרון האופייניים לה את חוויית אב המשפחה שמצליח לעשות כל טרלול אפשרי, ולמרות זאת הדברים דווקא מסתדרים לא רע. יש משהו ברוגע האבהי, בבלגן המאורגן, שמאפשר זרימה בבית. אולי אזמין אותו למטבח הביתי כדי לעזור לי בהכנת שוקו חם בים בם בם. בתנאי שאין לו בעיה של טלומרים.