admin
הגיבורה שלי היא מרים הנביאה.
כלל אמותנו הקדושות אני מחוברת משורש נשמתי, אך מרים עלתה על כולנה. וזאת- בגלל שהיא חיה חיי שליחות. היא פעלה עם ראש גדול. גם כנערה, היא לוקחת את המושכות בידיה, ומצמיחה מחדש את האהבה שחישבה לנבול, רוקחת בקסמיה את סם האהבה , ומזמינה את החיבור הקדוש בין אביה ואמה, אותו חיבור שמוליד את משה רבינו.
היא פועה, מילדת , פועה לעוללים הטריים, שופעת בטובה ומביאת את בשורת החיים. וכך זוכה להציל את חייו של האח שהפך לנביא ה', לא קם כמותו, נביא ומביט.
וכשמסירותו של משה ממסכת ומעיבה על הקשר האינטימי עם אשת בריתו, היא שוב נושאת את קולו של החיבור, של הנשיות המחברת, המעצימה, המצמיחה.
ואין בה פחד- לא תירא מאיש. יש לה אמירה, יש לה שליחות, יש בה נתינה אינסופית לעם ישראל ולאחיותיה, בכל מקום שהן.
וכזו היתה דפנה היקרה, ה' יקום דמה. דפנה שלא ויתרה על הנתינה בכל תחום בה נגעה.
אספה לביתה באהבת עולם גוזלים שהפכו לחלק מהקן החם שלה.
ממצוות ישוב ארץ ישראל לא טמנה את ידה- ובחרה לגור בישוב עתניאל, שבדרום הר חברון, למוד הדם והדמעות.
ובעבודתה כאחות- היא היתה לי לדוגמה, ולבנותיי שהובלתי ללמוד את מקצוע האחות- לאשה שהגדילה ראות, וצמחה וגדלה במסלול שסללה בעצמה, למרחבים ולגבהים לא שגרתיים, בתחום עיסוקה כאחות. היה לה מעוף! היא הרחיבה והרחיבה את גבולותיה, למדה והעמיקה בחכמת הנשים והנשיות- בפוריות הטבעית, בנבכי האתגר של אי-הפריון, בסיוע במניעה זמנית של השפע על ידי רכישת כלים להדרכה לשימוש בדיאפרגמה, כמענה טבעי – מעשה שפרץ את גבולות מקצוע האחות. והכל בראש גדול, בענווה, ובעוז.
זכיתי לקשר מקצועי עם אשה גדולה-קטנה זו…והשכלתי מתלמידתי יותר מכולן…יהי זכרה ברוך…
קישור לבלוג של דפנה מאיר הי"ד "דרך נשים" : https://derechnashim.wordpress.com/about/