ללב אין תחליף

לב של כלב. כשאני רואה אותה מרחוק אני קופאת במקום. אומנם היא חברה שלי, אבל היצור האימתני שצמוד אליה ומתנשם בכבדות עם לשון ארוכה ומתנפנפת – הוא ממש לא חבר שלי. האישה המיוחדת הזאת עובדת כמאמנת לכלבי שירות ענקיים. וכך היא צועדת איתם הלוך וחזור ברחבי היישוב, בקניונים. היא נוסעת עם הכלב התורן ברכב והוא צמוד אליה 24/7. היא מעבירה לכלב השתלמות, מלמדת אותו צעד אחר צעד כיצד להדליק אנטנות, לשים לב לסימנים מדאיגים ולפעול במהירות.

הכלבים הללו הם הצלה בשביל אנשים עם מחלות שקופות למיניהן. חולה סוכרת שערכי הסוכר בדמו יורדים פתאום – הכלב מריח ומציל את חייו. חולה עם אפילפסיה לא מאוזנת – הכלב יכול להתריע על התקף כחצי שעה לפני שהוא מתרחש, ובכך להציל חיים ממש. אנשים עם חרדה חברתית שלא מסוגלים לצאת מהבית – הכלב מאמן אותם ומאפשר להם להתנייד. סובלים מפוסט־טראומה ובעיקר הלומי קרב שעלולים להתעלף, להסתגר או לצעוק כי פתאום מגיח פלאשבק לא צפוי והם חוזרים לזירת המלחמה ובכך נקטעים חיים שלמים, עם קושי להתנהל ועם הימנעות הנובעת מפחד – כלב השירות שלידם שומר עליהם בשפיות. זה מקצוע עם שליחות. בשלב מסוים הציעה לי שכנתי לנסות את כוחה באילוף הרופאה הפחדנית, בינתיים ללא הצלחה.

לראות דרך הרגליים. כלבי השירות שונים מכלבי הנחייה, שבדרך כלל מלווים אנשים עם נכות גלויה – עיוורים, נכים וקשישים. מרבית הקניונים בישראל אינם מאפשרים גישה לכלבים שאינם כלבי שירות, כי יש מי שמנסים להכניס כלבים רגילים בתחפושת של כלבי נחייה. יש מעט קניונים שפותחים את שעריהם בפני כלבים כמו בתל אביב, שנחשבת לידידת הכלבים. ויש את מי שדואגים כביכול לזכויות בעלי החיים ומנסים לרפות את ידי העוסקים במלאכת אימון כלבי השירות, שירות יקר מאוד, אגב. מעניין אם הגורמים הללו נמנעים גם מללבוש מעילי פרווה, לנעול נעלי עור או לאכול ביצים.

בעוד שנים מספר ייתכן שהטכנולוגיה תוכל למצוא תחליף לכלבי הנחייה של כבדי הראייה, בעזרת נעליים מיוחדות שיעזרו לעיוורים לראות את העולם דרך הרגליים. הנעליים יכילו חיישנים ומצלמות זעירות שיוכלו להזהיר את מי שנועלים אותם מפני סכנות ומהמורות בדרך וליידע אותם מה מיקומם. או אז יתנהל דיון רפואי־הלכתי על השימוש בהן בשבת – כמו שהיה בנוגע לשימוש במכוניות אוטומטיות, מכשירי שמיעה ועוד.

זיכרון וידע הם לא הכול. נראה כי הטכנולוגיה משתלטת על חיינו. למשל, הבינה המלאכותית שזמינה לכולם וכבר הגיעה למיליוני אנשים בתוך ימים ספורים. אפשר לנהל עם הבוט שיחה, לשאול אותו שאלות ולבקש ממנו לכתוב עבודת גמר לתואר. העברית שלו דורשת שיפור, בערך כמו שלי. הוא יכול להציע רעיונות להפעלות משפחתיות לחופש הגדול, לחגיגת חתונת הכסף ולערב גיבוש בעבודה. זה נוח, אבל יש לזה גם צד עצוב. האם נתחיל לוותר על כל מי שטרח כל כך הרבה שנים כדי לרכוש את הידע שהוזן?

התקדמות הטכנולוגיה דורסנית מבחינה תעסוקתית. האוטומטיזציה מחליפה את הפועלים, ורכב אוטונומי עלול להשבית את נהגי המוניות. כעת מגיח איום על נחיצותם של מומחים שהשקיעו שנות לימוד ארוכות, אנשים שהיו בטוחים שאת מה שהם יודעים מכונה לעולם לא תדע. ואולי אפשר להירגע קצת. עדיין נצטרך רבנים ומורים ורופאים ושחקנים, ובעיקר – שדכנים. כיום התכונות החשובות כדי להצליח מבחינה מקצועית הן לא זיכרון טוב או יכולת לשנן כי אם מיומנויות רגשיות, סקרנות, יכולת תנועה, מקוריות וגמישות מחשבתית. ומעל הכול נמצאים האנושיות, החום, החיוך והלב. אף מכונה לא תוכל להיות תחליף לכל אלה.

מה אומר האימוג'י? היום כבר ויתרנו על הלבנת שיניים בלייב – וכמה זה חבל. הרי בחיוך יש גם את הקמטוטים סביב העיניים ואת הגומות ואת הסומק בפנים ואת הברק בעיניים. וגם על הקול ויתרנו – על הטון, על המקצב, על האינטונציה, על הצליל שהוא מעבר למילים. הפכנו לכתבנים מדופלמים. ולצערי, גם אני. זה נוח ומהיר וחוסך זמן, ומי לא רוצה לחסוך זמן היום? אז לפחות כשאני כותבת מסרון קצר מדי או טעון מדי או ענייני מדי אני מנסה לצרף לו אימוג'י שיבטא במדויק את ההרגשה הכנה שלי כלפי המכותב שלי. אני מנסה לשדר רגש וסימפתיה מיוחדים עם אימוג'ים, אבל פעמים רבות אני דווקא בוחרת אימוג'י שמשדר רגש שהוא הפוך לכוונתי.

אני לא לבד, כך מתברר, וזה גם מדעי. חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה ערכו מחקר ובדקו כמה אנשים באמת מבינים את האימוג'ים שהם שולחים או מקבלים. תוצאות המחקר הראו שרק באחד מעשרים מהסמלונים הנשלחים הייתה הסכמה גורפת בקרב הנשאלים בשאלה האם הוא מבטא רגש חיובי או ושלילי, ועל קרוב לשבעים אחוזים הם לא הצליחו להגיע לפרשנות אחידה. בנוסף לכך, לגבי עשרים וחמישה אחוזים מהאימוג'ים הייתה אי הסכמה גורפת, כך שהתקבלו תוצאות קיצוניות לכאן ולכאן. אז שוב המסקנה היא שאין תחליף לשפת הלב.

תפילין טובות לבריאות. חוקרים מאוניברסיטת סינסינטי מצאו כי הנחת תפילין משפרת את בריאות הלב וזרימת הדם. החוקרים סבורים כי ייתכן שהחסימה החלקית של זרימת הדם שמתרחשת כתוצאה מכריכת רצועת התפילין על היד מכינה את המערכת למצבים של התקף לב. החוקרים מצאו שזרימת הדם אצל מניחי התפילין טובה יותר, ונמצאו אצלם פחות מולקולות של ציטוקינים – סימנים דלקתיים אשר עלולים להזיק ללב.

אני לא יכולה להניח תפילין לצערי, ועוד לא נולדתי ברוריה אשת רבי מאיר, אישה שהייתי שמחה מאוד לפגוש לו הייתי חוזרת אחורה במנהרת הזמן לתקופת האמוראים. אבל מה שבטוח חימם את הלב שלי היה לראות את אהרן ברק מניח תפילין. בשבילי זה היה מרגש כמו היום שבו נודע כי נפל מסך הברזל ועשרות אלפי יהודים יוכלו לצאת מברית המועצות ולהגיע לארץ ישראל. ואולי גם כמו היום שבו בנו אנשי חב"ד מקווה טהרה ברמת אביב, או היום שבו הוכרז כי העם בחר פה אחד בממשלה ימנית ומסורתית לארבע השנים הבאות. ואולי זה כמו סצנה שלקוחה מעולם הדמיון שבה אני, הרבנית דוקטור, מלטפת כלב שירות ענקי.