לכו להתחסן

היא רגילה למבטים וללחישות המלווים אותה בכל מקום ציבורי. מבט חטוף לכיוונה, והראש מוסט הצידה, וחוזר חלילה… לחישות ועוד לחישות סביבה;

החברים לא מזמינים אותה לטיולים, למרות שהיא חובבת טבע וחברה טובה, 'כי זה מידי מורכב'… להעמיס את כיסא הגלגלים ולדחוף את העגלה בשביל לא מרוצף – זו כנראה בקשה מוגזמת מצידה… היא למדה לימודים גבוהים, קיבלה את התואר, ואח"כ התראיינה לאינספור משרות, ותמיד אותה תשובה: לצערנו כרגע זה לא אקטואלי… היא עוד מאלו שחלו במחלת הפוליו, לפני עידן החיסונים.

החיסונים נחשבים לפריצת דרך ברפואה המונעת. החיסון מגן על בריאות ילדינו מפני הידבקות במחלות ויראליות קשות. כל חיסוני גיל הילדות ניתנים ע"י המדינה בחינם במסגרת טיפות החלב, והם באים למנוע את המחלות הקשות קרמת [דיפטריה], צפדת [טטנוס], שעלת, שיתוק ילדים [פוליו], חזרת, חצבת, אדמת, אבעבועות רוח, 'ורוט וירוס', דלקת כבד ['צהבת'] נגיפית A ודלקת כבד נגיפית B. נוסף לווירוסים הנ"ל קיימים גם שני חיידקים שפותחו חיסונים נגדם – הפנוימוקוקוס [יש בו 13 זנים] שגורם לדלקת ריאות קשה ולאלח דם, והמופולוס אינפלואנזה שגורם לדלקת קרום המח.

החובה לחסן את הילדים היא נושא חשוב שעולה מידי פעם, ואף זכה לדיון הלכתי-ציבורי: לפני שנים רבות, בימי צעירותינו, עת התגוררנו כאברכים בקרית חינוך ישיבתית, עלתה השאלה לדיון, כאשר מספר הורים החליטו שלא לחסן את ילדיהם מסיבות 'אידיאולוגיות' ועקב חששות (לא מבוססים מדעית!) שהחיסונים גורמים לנזקים לטווח ארוך ושהתועלת שלהם מפוקפקת, ושהם לא הוכנסו כנורמה מחייבת אלא בעקבות שיתוף פעולה זדוני בין חברות התרופות ופקידים מושחתים במשרד הבריאות…

ראש הישיבה בזמנו הכריע שיש למשפחות שאינן רוצות לחסן את ילדיהם כעין דין 'רודף', כי הן מסכנות את כלל ילדי הקריה בהתפרצות של מחלות מדבקות שונות; התפרצות מחלה פעילה אצל ילד עלולה לסכן את חברו גם אם הוא מחוסן, ולכן משפחה שעומדת על כך שלא יחוסנו ילדיה תיאלץ לעזוב את קרית החינוך, כך קבע ראש הישיבה.

לא מדובר בחשש דמיוני – לפני כעשור בעקבות דילמה דומה הוחלט באנגליה לחדול מנוהל החיסון לאוכלוסיה כולה נגד נגיף השעלת, ותוך זמן קצר פרצה מגפה נוראית של מחלת השעלת בילדים שגבתה קורבנות רבים, ביניהם גם כאלו שחוסנו בעבר – אך החיסון לא עמד מול הדבקה מילד הנושא מחלה פעילה!

וכנגד הטענה שהמחקרים הרפואיים ככלל אינם אמינים, ראוי לדעת שהידע שנצבר בנושאים הרפואיים מבוסס על עבודה סיזיפית של שנים רבות בה ההתקדמות נעשית טיפין טיפין. אחרי המחקר התיאורטי מתחילים לנסות את התרופות על חיות, ואחר כך אם הכל מתנהל כשורה מבצעים מחקר מבוקר כפול-סמיות על בני אדם עם חלוקה לקבוצות כולל קבוצות בקרה, ואחר כך בשלב השלישי מתחילים מחקר קליני, ורק אז נעשים הצעדים בטוחים יותר ומתקדמים לקראת מסקנות, והכל בענווה ובזהירות מירבית.

הצעדים בהם מתקדמת הרפואה הם אמנם גדולים מאד, אך התהליך הוא איטי ומבוקר היטב, בהתבסס על העיקרון החשוב, אותו טפטפו לנו כסטודנטים כבר מהיום הראשון בו פקדנו את ספסלי בית הספר לרפואה: ראשית כל, רופא יקר, אל תזיק – PRIMUM NON NOCERE!

ואכן, בנושאים של בריאות הציבור, נעשים מחקרים מבוקרים רבים לפני שמתקבלות הנחיות קליניות, כמו בדוגמא שלפנינו. אך למרות הידע הרפואי המוצק התומך בצורך הקריטי בחיסונים המקובלים, אנו מוצאים שלפתע מופיע לו מדיום שפוגע בהעברת מידע רפואי זה, והוא הרשת.

היום השימוש במדיה בנושאי בריאות הוא עצום, הרשת מלאה במאמרים שקוראים תיגר על הרפואה ה'ממסדית' ויוצאת נגד החיסונים, ואז מסתבר פתאום שדווקא 'המערכת החיסונית' של מערכות הבריאות ברשת החברתית היא החלשה, והיא העומדת חשופה בצריח, ללא נכסים דיגיטליים מספקים על מנת לאפשר תגובה בזמן אמת, בניגוד לכלים העומדים לרשותה המאפשרים טיפול מהיר, יעיל, ומיידי במקרים בהם יש, למשל, צפצוף חשוד בניטור העוברי…

ועם כל זה, גם תחלואה בפוליו למשל, יכולה להיראות אחרת. יש לי קרוב משפחה שלקה בפוליו בגיל שמונה. ובזכות הוריו הנבונים, שקיבלו החלטה נחושה שלא לוותר לו על פיתוח עצמאות, ועמדו על כך שהוא יתאמץ כדי להגיע להישגים כמו כל שאר הילדים בני גילו, הוא בעל משפחה ברוכת ילדים לתפארת, איש תורה ומדע, ולמרות נכותו הקשה הוא מנהל חיים רגילים כאדם בריא. התרגשתי מאוד לפני מספר שנים, כששהיתי בביתו, וחזיתי במחזה מרהיב בו הוא רודף בעגלת הנכים שלו אחר בן שובב שהגיעה לו 'מנה', והילד 'משקשק'… ברור היה בבית הזה מי הוא בעל הסמכות.