admin
התוכנית לייבוש הביצה. זאת הייתה אהבה שאינה תלויה בדבר. מתנת האירוסין שלי הייתה מאוד מקורית – את הטבעת החליף ספר האגדה, ולא הייתה מאושרת ממני. אבל מאז עברו מים רבים בירדן, וכמה ארוך ומפותל הוא המסע בשביל רבים עד שסוף סוף מגיע שלב הטבעת.
"משחררים את הטבעת" – כך נקרא מסמך התנעה לאיגום והקצאת משאבים לתוכנית קואוצ'ינג וייעוץ לרווקי ורווקות המגזר הדתי, יוזמה שבניתי עם אבינעם הרש לפני כעשור. הרציונל היה פשוט: בניגוד למגזר החרדי שבו מנגנון ההיכרויות מובנה וספוג ב־DNA החברתי של המגזר, ובניגוד למגזר החילוני שבו תפיסת הנישואין ממילא פתוחה יותר ומלחיצה פחות, רווקי המגזר הסרוג נופלים בין הכיסאות והולכים לאיבוד. עשרות אלפי רווקים ורווקות שמאיישים את הביצות של גבעת שמואל, קטמון, נחלאות ותל אביב, מתוכם אלפים מעל גיל ארבעים, רוויי מאות דייטים וקשרים שלא הבשילו לחתונה, מחכים לטוויסט ולשינוי בעלילה, מתוך ידיעה שהגורם הקבוע הוא חומר הגלם האנושי שלא הולך להשתנות.
מה כן יכול להשתנות? תפיסת העולם והמקום שממנו הם מגיעים. אנו מאמינים שבעזרת אימון זוגי, תורני או פסיכולוגי נכון ומדויק יוכלו רווקי ורווקות המגזר לקבל כלים ומיומנויות חשובים והכרחיים שיעזרו להם לגשת לכל מערכות היחסים והקשרים שלהם ממקום בריא, נכון ואפקטיבי יותר. איך זה אמור לפעול? לשם כך חשבנו על שני מסלולים. הראשון – הקצאת תקציבים וכספים ממשלתיים שיסבסדו לרווקים ולרווקות שני ערוצים מקבילים: סמינריונים וסדנאות מושקעים ואיכותיים במחיר מסובסד שבהם ייחשפו למרצים, מדריכים זוגיים, קואוצ'רים, יועצים ויועצות. פרט לכך, בסמינריונים עצמם יתקיימו ערבי היכרויות ייעודיים. והמסלול השני – שובָרים לייעוץ והדרכה שיחולקו להם במחיר מסובסד. אנו מאמינים שהאסטרטגיה הזאת תוכל להוביל לפריצת דרך בתחום הרווקות ולקדם משמעותית את שיעור מערכות היחסים שיבשילו לכדי קשר של קיימא. לצערי, בשל מגבלות עומס וזמן, לא הצלחנו למנף את הפרויקט. הלוואי שיימצא מי שירים את הכפפה שממתינה לסייע לאלפי רווקים.
בני דודים יכולים להתחתן? חמש בנות צלפחד יצרו תבנית של פמיליזם בריא, או כמו שנעמה זרביב, יושבת ראש תנועת שוברות שוויון, מגדירה: פמיניזם משפחתי. למרות שהן היו יתומות ומבוגרות וחכמות (תנאי פתיחה לא מוצלחים במיוחד), הן נבחרו על ידי בני זוגן בזכות תכונותיהן הנעלות. לפי המדרש הן נישאו וילדו בעשור החמישי והשישי לחייהן, הקימו בתים גדולים וחיו באושר ובעושר שנים ארוכות. יש לי לא מעט תהיות מקצועיות על הילודה המאוחרת הזאת – הפריון וההישרדות ההריונית של נשים בגילים כאלה, היכולת שלהן להניק, ובעיקר הסבלנות לגדל את דור העתיד בגיל מבוגר. מופלא בעיניי. אבל אם דרשת חז"ל היא – נקבל.
ומה עם בריאותם של הילדים שנולדו? למרות נישואי הקרובים בתוך שבט מנשה, אין אנו שומעים על פגמים בריאותיים שהתגלו במשפחות בנות צלפחד. בעידן המודרני למדנו שנישואי קרובים אינם רצויים מבחינה רפואית. הקרבה הגנטית בין שני בני הזוג עלולה לגרום לעלייה במספר המחלות הגנטיות או המומים התורשתיים, ואילו כאשר הנישואין מתרחשים בתוך קבוצות רחוקות יותר זו מזו מבחינה משפחתית, הגיוון הגנטי גורם למיעוט יחסי של פגיעות מהסוג הזה.
פעמים רבות אני נשאלת על נישואין לקרוב משפחה בדרגה מסוימת. האם ישנן בדיקות שיכולות לאתר סיכון יתר? מתברר שיש. הבדיקות הגנטיות המקובלות ב'דור ישרים' או בסל של קופות החולים הן התשתית הראשונית שכל זוג צריך לבדוק לפני היריון. ב'דור ישרים' לא נבדקת למשל נשאות לאיקס שביר, גם כי זה פחות קשור לשידוך ויותר לנשאות של האישה, וגם בגלל שנבדקות רק מחלות אוטוזומליות רצסיביות, זאת אומרת שצריך שני בני זוג נשאים כדי שייוולד חס ושלום ילד חולה. אבל כשמדובר בבני דודים מדרגה ראשונה יש להניח שתהיינה יותר הפרעות כרומוזומליות בצאצאים עקב האדרה של מוטציות שיש במשפחה. את זה רואים אצל משפחות ממוצא ערבי, ששם יש הרבה נישואי קרובים ובעקבות כך אנחנו מוצאים מחלות תורשתיות רבות. כשמדובר בקרובי משפחה, חשוב לעשות השתדלות יתרה לשלול נשאות משותפת לכמה שיותר מחלות תלויות מוצא, עקב הסיכון הסטטיסטי הגבוה.
הורים, זו לא אשמתכם. עוד מבט חשוב על נושא הרווקות הוא המבט ההורי. אני מניחה שאשת צלפחד לא ליקקה דבש. היא נשארה אישה אלמנה עם חמש רווקות מבוגרות בבית, חסרת אמצעים כי בעלה מת ואין לה בנים שיירשו את נחלת האב. בוודאי התפללה לבן זכר בצעירותה, אבל אז לא היו טכנולוגיות של הפריה חוץ־רחמית ובחירת מין העובר באבחון טרום־השרשתי. וכך, כשהתאלמנה, היא התמודדה עם איום קיומי. אני מניחה שהיא עשתה עבודת מידות כדי לא לשקוע ברחמים עצמיים, וגם התמודדה עם הרווקות של הבנות בצורה מיטבית. האם העירה להן, רמזה רמיזות לא תואמות? האם דיברה איתן על השעון הביולוגי המתקתק? אולי היא נמנעה מכך, אבל השכנות והדודות – אוי, הדודות. אז לא הייתה אפשרות לבצע שימור פריון, תהליך שיכול לתת עתודה לצאצאים בגיל מבוגר. איך היא עשתה זאת? הייתי שמחה לפגוש אותה ולשוחח איתה על כך ולקבל ממנה כלים.
בינתיים, רחלי הומינר, מייסדת אתר ההיכרויות 'הבאר', העבירה במבוא חורון שיחה מדהימה בנושא הורות לרווקים בדורנו. יצאנו עם פק"ל של תובנות והנחיות לפעולה. ראשית – זאת לא אשמתנו. אין מה לנבור בטעויות שעשינו. להוריד קצת פרופיל זה בוודאי לא יזיק. שנית – להבין שהמסע הזה מדויק לרווקה שלנו. זה לא קורה בטעות, וזה יוביל אותה לזוגיות טובה הרבה יותר. שלישית – להבין שהיא לא משתפת כי היא חוששת להכאיב. זה לא נגדנו. אבל אפשר וכדאי לשאול אותה בשעת רצון האם יש דבר שהיא תרצה שנעשה בשבילה. ועוד – לא לוותר על האופטימיות ועל העין הטובה, לתת לה הרגשה שזה יכול להגיע בכל רגע נתון. בסך הכול מדובר בטלפון אחד שישנה את חייה.
גנים הונגריים בריבוע. נישואי קרובים זה לא דבר נורא בעיניי. סבא רבא וסבתא רבתא שלי היו בני דודים ראשונים, והייתה להם משפחה גדולה במיוחד עם מאות צאצאים, רובם נטבחו בשואה. אבל סבא שלי וחלק מאחיו שניצלו נהגו לספר לנו תמיד שחדות המוח, חוש ההומור, השובבות, המקוריות, וגם הפתיל הקצר שהיו אופייניים למשפחה, הם תולדה של גנים הונגריים משותפים עם מכפיל כוח…