כשסבתא תהיה גדולה

להשקיט את הטורבו ולהקשיב. "אולי תוכלו לעזור לי? אני מחפשת מה לעשות כשאהיה גדולה", כך התחילה שיחת הפרלמנט סביב שולחן עגול במטבח הביתי בבוקרה של שבת. היינו אני הסבתא, וחבורת נכדים מתוקים, שהמתינו לשוקו חם של סבתא. הילדים היו קצת מופתעים מהשאלה, ותוך כדי מזיגת הכוסות האזנתי לרחש ולפטפטת ביניהם. אני נהנית להתבונן על ילדים. ככל שהם צעירים יותר הם מעניינים יותר, ואני לומדת מהם הרבה יותר. יש משהו בהתלהבות, בפשטות, באותנטיות, בדיוק של הקטנים האלו שאני אוהבת…

אז כעת אני חוזרת לסיבוב שני של גיל ההתבגרות, גיל שדילגתי עליו בזמנו כי תמיד הייתי הבכורה בבית, האחראית, הבוגרת. כעת אני מחפשת את הזהות החדשה שלי ואת השליחות שעומדת לפתחי. אני מרגישה קרובה יותר מאי פעם לגיל של הנכדים שלי. הקורונה הכריחה אותי להקשיב לעצמי, להשקיט את הטורבו שבתוכי ולדייק את הרצונות שלי. אני מחפשת תפנית בדרכי המקצועית. ולא רק. אחת המחשבות שלי היא להיות מנחה בכינוסים ובאירועי שיח ותרבות, לנהל פאנלים, להשתתף בפאנלים. אני אוהבת לעשות חיבורים בין אנשים, ואני אוהבת להשמיע את קולי. אז לאחר דיון ממושך ופורה במסגרת פרלמנט הנכדים ההולך ומתרחב, הוחלט כי נכד מתוק במיוחד עם פאות של זהב ואהבת נפש לכדורגל, יהיה האמרגן שלי, וכבר יצאנו לתהליך של ליווי עסקי.

להתרחב כמו אקורדיון. ואמנם, מבחינה ביולוגית אני באמצע החיים ממש. לכאורה, אני בשיא הקריירה. ישנן נשים שחוששות מאוד מהרגע בו תדרוך כף רגלן בטריטוריה של 'גיל המעבר'. כמו שאומרים, בגיל זה יש שלושה דברים שכדאי לנסות לשכוח: את גילך, את העבר שלך, ואת התלונות שלך. אך אין סיבה להתייחס בצורה 'מאגית' לתקופה זו – הרי בסך הכל מדובר בשלב אחד נוסף במעגל החיים, מעגל שבו עוברים מינקות לנערות, לגיל ההתבגרות, לגיל הפריון, לגיל המעבר ועד לזקנה. שֵם מתאים יותר לתקופה זו הוא 'זמן אמצע החיים' או גיל העמידה, במובן הזה שאנו נעמדות במלוא כוחותינו לקראת המשימות הגדולות שלפנינו – הן בחיי הזוגיות, הן כסבתות, לעיתים בקריירה חדשה, ובשאר פועלינו בתוך המשפחה ומחוצה לה. נוספים לנו צאצאים מבלי שנעבור חבלי לידה והבית וגם הלב מתרחבים כמו אקורדיון.

ישנו חן מסוים בעובדה שאני מלווה באופן אישי את המטופלות שלי במסלול מקביל למסלול שאני עוברת במעגל החיים. בכל תקופה אותה אני פוגשת במסע חיי הפרטיים, אני רוכשת תובנות שעוזרות לי לסייע לנשים אחרות במצבי. כך, לדוגמא, לאחרונה אני מזדהה מאוד עם המצוקה הנובעת מהופעת גלי חום. וכך בסעודות השבת כשאני יושבת מול המזגן הדלוק בשיא עוצמתו, ובני הבית למגדול ועד קטן מתכרבלים במעיליהם – או אז מבינים כולם שאמא בגיל המעבר, ועוד לא מצאה פנאי לגשת לרופאת נשים שתטפל בגלי החום שלה.

אני חושבת שכשם שבגיל צעיר יש התאמות בהיעדרויות מהעבודה למטופלות הפוריות שחולמות משפחה, או לבדיקות של מעקב הריון [לא מספיק], כך בגיל אמצע החיים כדאי למצוא התאמות מצד המעסיק לימי חופש המיועדים לבדיקות מעקב – סוג של טיפול עשרת אלפים. במקומות העבודה ניתן גם לתת מענה לצרכים הפיזיים המשתנים, כמו מיזוג אוויר וקולרים להקלה על גלי החום.

מדד האושר מטפס בחזרה. בניגוד לרוב הנשים בדורות הקודמים, שאף לגיל חמישים בקושי הגיעו, הרי זכינו לכך שהיום גיל המעבר הוא גיל אמצע החיים, כשהתוחלת הצפויה לחיי האישה מגיעה עד לעשור התשיעי והעשירי לחייה. ומסתבר מבחינה מחקרית, שזהו החלק המשובח יותר דווקא.

מכירים את עקומת הu – של מדד האושר? בגילאי העשרים, רוב בני האדם חיים בתחושת אופטימיות. הם מרגישים שהם יכולים להצליח בענק. עם הגיל, האושר יורד ומגיעים למשבר אמצע החיים – וזה חוצה יבשות. זה קורה, מסתבר, בכל מקום בגיל אחר. בשווייץ, למשל, זה קורה בגיל 35, ואילו באוקראינה, סביב גיל 65 עוברים התושבים את משבר החצי. בכל מקרה, לאחר המשבר, מדד האושר מתחיל לטפס חזרה, וכך נוצרת צורת ה-U.

כמו יין ישן. אבל זאת רק ההתחלה. מסתבר כי לא רק האושר, אלא גם היצירתיות והתפיסה משתבחות עם השנים. מנהל המכללה לרפואה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון טוען כי מוחו של אדם מבוגר הרבה יותר פלסטי ממה שמקובל להאמין. בגיל זה האינטראקציה בין ההמיספרה הימנית והשמאלית של המוח הופכת להרמונית, מה שמרחיב את האפשרויות היצירתיות שלו. עם הגיל אנו נוטים לקבל החלטות נכונות יותר. שיא הפעילות האינטלקטואלית האנושית מתרחש בגיל 70 בערך, כשהמוח מתחיל לעבוד במלוא העוצמה. עם הזמן גדלה כמות המיאלין במוח, חומר המאפשר מעבר מהיר של אותות בין הנוירונים. שיא הייצור הפעיל של חומר זה מתרחש בגיל 60-80.

פרופסור מונצ'י אורי מאוניברסיטת מונטריאול טוען כי מוחו של ה'בוגר' בוחר בדרך מופחתת באנרגיה, מפחית דברים מיותרים ומותיר רק את האפשרויות הנכונות לפתרון הבעיה. החל מגיל 60, בעת קבלת החלטות האדם אינו משתמש רק בהמיספרה אחת בו זמנית, כמו אצל צעירים, אלא בשתיהן. במחקר שפורסם על ידי צוות רופאים ופסיכולוגים בכתב העת לרפואה ניו אינגלנד, נטען כי הגילאים היצרניים ביותר של אדם נמצאים בין גיל 60 ל-70 שנה. ואכן, הגיל הממוצע של זוכי פרס נובל הוא 62, והגיל הממוצע של נשיאי מאה החברות הגדולות בעולם הוא 63. המחקר מספר שבגיל 60 האדם מגיע לשיא הפוטנציאל הרגשי והנפשי שלו, ותהליך זה נמשך עד גיל 80. אנחנו כמו יין ישן, משתבחים עם השנים. אז אפשר לפתח קריירה חדשה, או להגשים חלום ישן. לעולם לא מאוחר.

חלומות מתגשמים. באמצע החיים אני בוחרת להגשים חלומות ילדות, למצוא זמן כדי לפגוש חברות ולרכוש חברות חדשות. אז פגשתי את מנגו בחוות הסוסים הסמוכה לביתי. זאת היתה אהבה ממבט ראשון. היא פשוט יפהפייה, מנוקדת בכתמים לבנים על פרווה חומה עם פלומה בהירה. והיא גם מוזיקלית. אני רוכבת איתה בשדות חמניות ובינות לכרמים ושרה לה משירי ארץ ישראל. והיא מזקיפה אוזניים, ורוקדת לצליל קולי. ויש לי עוד המון חלומות להגשים. עבורי, החיים רק מתחילים.