admin
סודה של תרמית הפירמידה. כל הארץ הפגנות הפגנות, ולפעמים דומה כי לפנינו עדרים עדרים אנושיים. בעבודתו על הזיות פופולריות וטירוף ההמונים התייחס העיתונאי הסקוטי צ'ארלס מקאי להתנהגות העדר. גם ארתור ססיל פיגו, שהיה כלכלן אנגלי, הסביר תנודות גדולות בשוק באמצעות דינמיקה חברתית של עדר. פיגו טען שיחידים שיודעים לנתח מצבים כשהם לבד מאבדים את הביקורתיות כאשר קיימת הסכמה חברתית רחבה. תרמית פירמידה היא הונאה כלכלית שמהווה דוגמה לעיקרון זה: התרמית מצליחה מאחר שבמשך תקופה ארוכה נדמה כי ההצטרפות משתלמת. זאת אינטליגנציה הומנית שמדמה את תופעת הנחיל.
ישנם מינים של בעלי חיים שמתנהלים בצורה קולקטיבית, כמו נמלים, דבורים, להקות ציפורים ולהקות דגים. נחילי ארבה הם פלא טבע מרשים בעיניי, המצוי בערבות ובמדבריות מרכז אפריקה ואוסטרליה. במצבי לחות וצפיפות מסוימים מתחיל ריבוי עצום של החגבים הללו, שגם הופכים את עורם, כפשוטו, ובשלב הנשל שבו הם הופכים מזחל לארבה מבוגר כל צורת גופם משתנה. הם מגדלים כנפיים, מטילים כמויות עצומות של ביצים והופכים לבעלי חיים סופר־חברותיים וסופר־קהילתיים. הם מתנהלים כאורגניזם אחד ענקי המורכב מיצורים קטנים. איך זה קורה?
מתברר ששילוב של לחות וחיכוך הדדי גורם לחגבים להפריש מגופם סרוטונין, חומר שהוא מרכיב במערכת העצבים גם אצל בני אדם. הסרוטונין אצל האדם הוא בעל השפעה מכרעת על תחושות ורגשות, הנאה וכאב, דיכאון ושמחה, הרגשת שובע וטיב השינה. חלק ניכר מהתרופות המטפלות בדיכאון עובד במנגנון של השהיית הסרוטונין בקולטנים שבתאים. בקיצור, זהו הורמון שמחבר ומשמח את הבריות. אצל סוגי החגבים הללו הסרוטונין משפיע בחדות על צורת התפתחות הגוף ועל התודעה שלהם – מחגבים שחיים באורח חיים בודד או משפחתי ורגוע הם הופכים ללהקת ענק פעילה, שוקקת ונמרצת ואפילו אלימה ואכזרית. הביחד הזה לא עושה טוב לא להם עצמם וגם לא למקומות שעליהם הם נופלים. כל החגבים בלהקות הענקיות הללו מתים בסוף דרכם, כי בשלב מסוים כוחם תש והתזונה שלהם כבר לא מספיקה לגופם המתעבה והולך. כל המיליונים הללו נעלמים בתוך תקופה קצרה ואובדים מן העולם ולא נשאר מהם שריד. ומה קורה עם הדור הבא של החגבים? הוא ייוולד מהחגבים הפשוטים שלא יצאו למסע ונשארו בארצות המוצא.
רפואתו של השעון הביולוגי. המצב שבו אוסף פרטים פועל כמו מכונה משומנת קיים בטבע גם אצל הדבורים. כל דבורה בכוורת (גם הדבורה התרבותית וגם זני דבורים וצרעות בטבע) כביכול למדה ויודעת את תפקידה, ובמקביל פועלת בשיתוף פעולה מושלם ובאחווה עם אלפי חברותיה. איך נבחרת המלכה, למשל? מופלא מעינינו. וכך גם בעולם הצומח לא נדע מה גורם לכל ענף בעץ לצמוח בכיוון אחר. אחד פורץ ימינה, אחד שמאלה, אחד יתפתח הצידה, כך שבסופו של דבר העץ מלא ענפים סביב סביב. הרי לכאורה למה שהענף לא יגדל בכיוון שונה, נגד התכנון? מי הוא זה שפוקד על כל ענף לגדול בנתיב הראוי לו והמתאים לגידול העץ כולו? יש איזשהו כוח עליון שאחראי לכל הדברים הללו. לריבונו של עולם יש כנראה שליחים שעושים את העבודה אך הם אינם נראים ואינם מורגשים ונמצאים לגמרי מאחורי הקלעים.
גם בסוגי מחלות שונים יש סיגנלים מתוזמנים היטב שמווסתים את הפעילות של תאים סוררים. מחקר של חוקרים מהמכון הטכנולוגי בשווייץ מצא כי השעון הביולוגי עשוי להשפיע על אבחון סרטן ועל הצלחת הטיפול בו. מתברר שתאי סרטן מייצרים חלבונים בזמנים שונים של היום, וידיעה מתי חלבונים אלה נמצאים בריכוז הגבוה ביותר שלהם יכולה לעזור באבחון הסרטן ובטיפול בו.
המחקר מראה כי סרטן השד נוטה לשלוח גרורות בזמן השינה בלילה, בעוד שסרטן הערמונית ומיאלומה נפוצה נוטים לשלוח גרורות במהלך היום. התייחסות לשעון הביולוגי יכולה להגביר את יעילות טיפולי הכימותרפיה והאימונותרפיה, וכך נולד המושג כרונו־תרפיה – תהליך המתאם את הטיפול עם השעון הביולוגי של הגוף. החוקרים מסבירים כי השעה שבה ניתן הטיפול בסרטן עשויה להשפיע על מידת הצלחתו. חולי מלנומה שקיבלו תרופות אימונותרפיות לפני השעה ארבע אחר הצהריים היו בעלי סיכויי הישרדות כמעט פי שניים יותר ממטופלים שקיבלו את הטיפול בהמשך היום. גם פלא.
חיבור של בודדים ליחידה אורגנית אחת עשוי לקרות גם בתוך המשפחה, כשכל אחד לוקח על עצמו תפקיד שמשלים את חברו באופן לא מודע. למשל, בתכונות אופי – אחד יהיה הבן החכם ומולו אחיו ייהפך בלא משים לבן הרשע או לבן שאינו יודע לשאול. ראינו אצל התאומות שלנו שהיו תקופות שבהן תאומה אחת הייתה "הילדה הטובה" ואז אחותה נהייתה שובבה יותר, והן התחלפו בתדירות של כל כמה חודשים, ממש כמו במשחק בנדנדה. גם בעבודות הבית אני לפעמים נפעמת מעבודת הצוות שמתרקמת מעצמה בין הילדים. זה דואג לסלט וההוא מכין מרק והשלישי על המתוקים – וכל זה בלי התערבות שלנו ההורים, והכול בנועם ובתיאום מופלא.
כשהעדר נהיה מסוכן. לעיתים בני אדם הופכים מיחיד לקבוצה, אבל במקום עבודת צוות מסודרת ומפרה מופיעה תופעת העדר. הקבוצה אינה פועלת למען האינטרס של היחיד אלא לפי אג'נדת־על שמחברת את כולם, ברצונם ושלא ברצונם, באופן רציונלי או לא. ואז קבוצה נורמלית הופכת לאורגניזם המורכב מהמון פרטים שמציגים דמות אחרת לגמרי מהצפוי, כאשר במקרים רבים אין הלימה בין העובדות שעליהן לכאורה נאבק האורגניזם הזה ובין דרכו ודעותיו.
כאשר המפגינים צרו לפני שבועות ספורים על המספרה שגברת נתניהו הייתה בה, היו מהם שגיחכו על ההערכה של השוטרים שהגנו עליה שהיא נתונה בסכנת חיים. לטענתם הרי מדובר באנשים מיושבים, מישהו היה פוגע בה פיזית? התשובה הייתה חיובית. כאשר המון מתחיל להתפרע, כל אחד מפרטיו כבר אינו מי שהוא היה, ואנשי המקצוע בתחום קבעו בפירוש שהייתה כאן סכנה מוחשית. כך זה עובד, לטוב ולרע. בלהט האירועים האנשים הופכים לעדר של חגבים בודדים שהופכים ללהקת ארבה, אורגניזם ענקי שמשנה את פניו ועלול לכלות כל חלקה טובה.
מי רוצה להיות נחיל? אני לא. אני שמחה בתורה המתוקה שהנחילו לנו אבותינו, שמאדירה את השיתופיות ואת ערכו של הפרט בתוך החברה, ורוקמת קשרים חברתיים מפרים בין האדם לסביבתו בתפילות, בחגים ובמצוות. אשרינו.