כמה טוב, וכמה עוד יהיה

המשפט "יהיה בסדר" נובע מזווית ראייה חסרה, כי אנחנו צריכים להרגיש שכבר עכשיו בסדר.

מי שהיטה אוזן בוחנת לתפילותיו של ר' אברום שפירא זצ"ל בחודש אלול, היה חש כי הן נושאות את מנגינות הימים נוראים.

כי אצל רבנו אלול היה אלול, במלעיל, ואת זה הוא ינק מבטן ומלידה. כבר כשהיה נער צעיר, ביקשו הוא ואחיו מסבתו לאכול את העוגיות שאפתה כשהן יוצאות טריות מהתנור, אך היא העדיפה אחרת. אז כאשר היא הוציאה את המגש מהתנור היו השובבים שבחבורה מתחילים לנגן מנגינות של ימים נוראים, והיא בתגובה הייתה בורחת בחרדת קודש לחדר השינה לקרוא תהילים ומפקירה את המגש לנכדים המאושרים.

כל אישה צריכה אלול משלה, שיזכיר לה לסלוח בעיקר לעצמה. כמה המשפט הזה נכון. מי לא רוצה לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב? להפוך יום סגרירי לבוקר שטוף שמש. להפוך את עורה מרגזנית לחומלת. לפשוט את שכבת הגאווה והקנאה והתחרות, להלבין שיניים ולאמץ מבט-על של חסד, נתינה ושמחה. מתברר שלפחות אצל כדוריות הדם שלנו, המהפך אפשרי. דרכי תשובה לא ננעלו.

אפילו הדם משתנה

חוקרים מקנדה הצליחו לבצע באופן יעיל שינוי של סוג הדם A לסוג הדם O האוניברסלי בעזרת אנזימי חיידק מעי. סוג דם O מתאים לתרומה לכל אדם כטיפול דחוף. האנזימים מחיידק המעי סילקו סימנים מפני השטח על תאי הדם של התורם בעל סוג הדם A, ובעקבות פעולה זאת סוג הדם הפך ל-O . כך הובטח שהמערכת החיסונית של הנתרם 'תסכים' לקבל את תרומת הדם ללא התנגדות.

אז מסתבר שהמדע מכיר בתהליך התשובה. ניתן לבצע תהליך של סילוק סמנים מזהים – שינוי זהות ומהות, היפוך סדרי עולם. הכדורית יכולה לעבור מסע של טיהור ומירוק, עד שהיא הופכת לכדורית אחרת לגמרי. בריאה חדשה. נקייה מכל רבב. דף חלק. כמו סוג דם O שתמיד שמח לתת משלו ללא חשבון וללא תמורה.

זו תשובה שריבונו של עולם אורז לנו בעטיפת צלופן. אבל איך בעבודה פנימית מחוללים מהפך שכזה? לדעתי, כדאי ללמוד מחיל האוויר הישראלי. הוא ידוע במקצועיותו, ואחד הגורמים שלהם נזקפת עובדה זו, הוא קיומו של תחקיר מבצעי המתרחש דקות ספורות לאחר נחיתת המטוס. העמידה מול הטעות זה סוד העניין. עצם קיומה של ההתבוננות, תוך שקיפות המידע ותקפותו, גורמים לתהליך פסיכולוגי המגביר את תחושת האחריותיות – הרצון ליטול אחריות ולתת את הדין על ההחלטות. ברור לכל טייס שהתחקיר נועד לשפר ולקדם אותו. כך גם בתהליך התשובה, יש שקיפות מול ריבונו של עולם, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשינו בספר נכתבים. יש תקפות לתהליך – הוא מגובה בידיעה שהתשובה חיונית להתפתחות האישית שלנו כעובדי ה', ושהיא יעילה ומקדמת, היא מכפרת, מטהרת, ומשחיזה את הנשמה האלוקית.

יש תשובה של היחיד. ושל האומה. ושל העולם כולו. והעיקר הוא להרגיש ולדעת שבטוב העולם נידון. ושאנחנו מתקדמים, והגאולה אצה לה בדילוגי ענק ואנחנו נסחפים אחריה. כמה ניסים גלויים התרחשו מול עינינו המשתאות בשנה שחלפה. רק לעיתים אין בעל הנס מכיר בניסו. כמה טוב יש עכשיו וכמה טוב עוד יהיה בשנה הבאה.

כבר בסדר

יהיה בסדר. צמד מילים כל כך עוצמתי.

שעת לילה מאוחרת. אני יושבת עם עפעפיים צנוחות מול ערימת המיילים הבלתי סלחנית. היא מבשרת שהטיפול הפעם לא הביא עמו בשורה גואלת. מה לעשות עכשיו דוקטור? ומתוך המילים ניבטת אכזבה עמוקה. נפסיק את הטיפול ונעמיק את הבירור. ואני מוסיפה: אל תדאגי, יהיה בסדר. תהיה לכם משפחה יפה. אנחנו ננצח!

כמה מאמץ זה דרש ממני? כלום ממש. אבל המילים האלו הם אשר יתנו לה את הכוח להמשיך עם הטיפולים עד לתוצאה המיוחלת בעזרת ה'.

לפני שנים, התאשפזתי בשבת עם בתי הקטנה, 12 שעות לאחר שחזרנו יחדיו מבית החלמה ליולדות. השלטים הצבעוניים שהילדים הכינו לכבודנו נשארו עלובים. הילדה גנחה, וליבי אמר לי, מסורת עוד מימי עבודתי כרופאת ילדים בפגייה ובחדרי מיון ילדים, שזאת גניחה שמבשרת רעות.

הרמתי טלפון בשבת לנוכרי הדרוזי שגר בקיבוץ, ולתדהמת האיש ארזתי שני תיקים עם ציוד וטיטולים ויצאנו לדרך. תוך כשעה התינוקת שלשלה את כל קרביה, והקיאה כמויות גדולות של חלב. הטיטולים נגמרו, והאחות אמרה שאין הקצבה לעוד. לא היה עמוד אינפוזיה, אז התבקשתי ביד אחת לטפל בילדה משלשלת עם חום גבוה והקאות, להניק אותה, ובשנייה להחזיק גבוה את שקית האינפוזיה. תוך זמן קצר נגמר לי החלב, כי לא הייתי זכאית לארוחה. בתגובה הביאו לנו מטרנה שפג תוקפה (לילדה עם זיהום חמור במעיים).

הייתי חסרת אונים. מאוד מאוד דאגתי. זאת לא הילדה הראשונה שילדתי, אבל מעולם לא נתקלתי במציאות מורכבת כל כך, מה גם שהידע הרפואי שרכשתי לא הוסיף לי שלווה. גם הוותק שלי כאם היה לי לרועץ, הוספתי דעת וכך הוספתי מכאוב.

ואז עברה סטאז'רית צעירה בשנים, וחייכה אלי בחיוך שובה לב, שמה יד רכה על כתפי השמוטה, ואמרה בקול רך ונעים: 'חנה, יהיה בסדר', והמשיכה נחפזת בדרכה. בן רגע הזדקפתי. הרגשתי זרם חם ונעים מזדחל לאורך גופי, נשמתי נשימה עמוקה, ונרדמתי. אחרי כמה דקות התעוררתי מאוששת קמעא. כמה הכרת הטוב יש לי על שלושת המילים האלו! כמה עוצמה הייתה בהן ברגע המסוים הזה בחיי! כמה שאבתי מהן כוח! וכך גררתי אתי את התובנות שלי מהחוויה האישית לחיי המקצועיים.

אך האמת היא שבמשפט 'יהיה בסדר' נוכחת זווית ראייה חסרה. כי חשוב להרגיש שכבר עכשיו בסדר. כמה חשוב להתבונן במציאות בפרספקטיבה רחבה ומפרגנת ובעין טובה. תורת הביולוגיה תספר כי הנוגדן היעיל ביותר לנגע החשיבה השלילית, הוא שינוי הנרטיב לחיובי. מוכח מדעית. הנוגדן נצמד לקולטן השלילי והופך אותו למטען חיובי. כן. זה לא מספיק להתעלות מעל המציאות ה'רעה'. צריך לפתח ראייה אמונית מפוקחת שהופכת את הרע לטוב, בדיוק כמו כדורית הדם.