בפרשתנו מתקיימת ספירת מלאי- מפקד אוכלוסין אלוקי. הספירה הזאת גורמת לכלל לכלול את כל הפרטים הקשורים אליו, ולפרט להרגיש את כל האחריות של היותו חלק מהכלל.
בעצם יש פה שני תהליכים מנוגדים ומשולבים, שהספירה מחברת את הפרטים לכלל אחד, ומצד שני מבליטה בכל פרט את הייחודיות שלו, שהרי הוא נספר בנפרד בתוך הכלל.
וכך זה למעשה בכל היהדות שלנו, אנחנו מדגישים את האחריות של כל אחד על עצמו, את הבחירה החופשית, את הרעיון של 'כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות', את הדרישה מכל אחד לומר 'בשבילי נברא העולם' – מצד אחד, ומצד שני להרגיש את אחדות ישראל, את אהבת ישראל, את העובדה שעם ישראל הוא חטיבה אחת בעולם, וישראל לעולם ערבים זה בזה [ערבים=מעורבים]. כמו שהיו אומרים בתנועות הנוער ובקיבוצים של פעם 'האחד בשביל כולם וכולם בשביל האחד'..
יש ספירה של עם. יש ספירה של זמן.
האישה מורגלת בספירות. היא סופרת את שבועות ההיריון, היא סופרת את ימי הטהרה, אנחנו הנשים רגילות לספור. היא סופרת את הימים ואת השבועות ואת הירחים של עיבורה. היא סופרת גם את תנועות העובר וגם את הדקות בין ציר לציר כשהיא יושבת על המשבר. הספירה מעניקה ממד של ציפייה, של סוד. בימי ספירת העומר טמון סוד נפלא. ימים אלו הם מעין מדרגות שבהם אנחנו עולים שלב אחרי שלב עד למטרה הנישאה והעליונה, העל-אנושית, החיבור בין שמים לארץ, בין האנושי לאלוקי. במהלך ימות השנה, אנחנו דומים למלאכים העולים ויורדים בסולם הווירטואלי הזה. ויש בו דואליות- שהרי אנו בני העולם הזה אך יש בנו צלם אלוקים. בכל ימות השנה, התנועה איננה רציפה, אנחנו עולים אבל עלולים גם ליפול אחורה, משתדלים להתקדם אבל לא תמיד מצליחים.
אך בימים האלו שבין 'חג חרותנו' ל'חג מתן תורתנו' יש לנו כביכול סולם חד כיווני, המיועד ל'עולים בלבד'. וכך כל אחד ואחד מישראל , באשר הוא שם, מגיע לחג מתן תורה – חג קבלת התורה ,כאשר הוא עומד בנקודת העילית, במעלה הסולם.
בחג השבועות כולם נמצאים 'למעלה', במחלקה הראשונה, כולם משתתפים במסיבה, כולם בני משפחה. המנהג העתיק של לילה לבן של לימוד תורה עד אור הבוקר בא לבטא בדיוק את זה .
היום כולנו, מבוגרים וצעירים, אלו שכל חייהם סובבים סביב לתורה ואלו שהם 'אורחים' שבאים לביקורים מזדמנים לשיעור, כולם יחד ביום הזה 'משחקים' את התפקיד של למדנים שהוגים בתורתם יומם ולילה. לא מדובר על משחק, אלא על הזדהות מוחלטת עם האידיאל גם אצל מי שהוא עצמו לא זוכה בחיי היומיום להיות חלק מהסיירת, מיחידות העילית, מאלו שאמורים להעביר את תכני התורה ואת עוצמת התורה לדורות הבאים.
בעזרת ספירת העומר המחברת בין חג החירות לחג מתן תורה ,כולנו יחד נמצאים בקו הראשון, ומקווים בעזרת ה' שהתורה לא תמוש מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו לעולם ועד.