admin
טיפים לכלות ולמדריכות
הרבה פעמים אנחנו מדריכות כלות ובאמת אנחנו מדריכות את עצמינו. כדי שנוכל להדריך אחרים צריך לדאוג להיות בהתקדמות בעצמינו. כשהדברים מתוקנים בבית הפרטי אפשר יותר להעביר הלאה.
בנושא האינטימיות המצב בדורות האחרונים שונה מאוד מבעבר. האשה היתה הרבה יותר משתוקקת לבעלה, היה תשמיש כל יום אלא אם הבעל לא יכול [דיני חיובי התשמיש בהתאם לעבודת האיש והמצאותו בבית]. בזעת אפך תאכל לחם, אל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך.. כל הקללות משתנות, כי מתקרבים לגאולה. ומתוך השינויים האלו באל אישך תשוקתך אנחנו רואים שבעניין הנושא האינטימי יש בעיקר קשיים שקשורים לרצון.
עד המהפכה הפמינסטית לא דיברו על הרצון של האישה. לא דיברו גם על בעיות שיש לנשים. כיום יש המון מחקר סביב הירידה המשמעותית בחשק.
אשה שרוצה להיות באינטימיות צריכה לצאת מהמקום של הdoing ולהיות בbeing. אם לא, כבר לא יהיה לה כח אחרי כל המשימות שיש לה כל היום. חשוב קודם כל שנוכל להיות בלי לעשות. כמו ילדות שמקבלות, מתענגות, משחקות.
יש אמירות של נשים שמגיעות לטיפול כמו: "אבל אני לא נהנית", "לא מגיעה לשיא". אני לא נהנית- משפט קטלני שגומר הכל. ממה את כן נהנית? כל אלו מחשבות של מבחוץ. אני לא נהנית ממה? או יותר נכון ממה את כן נהנית? נעים לך המגע הזה? נעים לך שעושה כך? מצוין. יש חלקים טובים ויש חלקים שדורשים תיקון. אך להסתכל על זה בצורה שלימה.
נרצה לייצר שנוכל להיות במרחב מוגן אינטימי. הוא שנותן הכי הרבה בטחון. ברגע שיש אחד את השני אנחנו יכולות להיות מאוד בטוחות. אשה שבגעגוע ובציפיה, מדמיינת את הקשר שיתחדש. כותבת מכתבים לבעלה, לעצמה, לרבש"ע, מדמיינת איזה סוג מרחב רוצה ליצור כשיגיע הביתה.
ואחר כך כשמתקרבים אנחנו רוצים להיות בקשיבות, להרגיש בכאן ועכשיו. למה אני זקוקה עכשיו, למגע כזה או אחר, איזה נשימות וכו. לא להיות מבחוץ.
חיי אישות הם כמו שבת. המרחב האישותי הוא כמו השבת בזוגיות. שמור – להשמר ממה שלא קשור עכשיו. זכור – מה עושים יחד.
כמו שלשבת אנחנו לא מתחילות להתארגן בשניה האחרונה, מוציאים משהו מהמקפיא, אלא מתכוננים מראש ומכינים את כל הדברים שבאים לידי ביטוי בכל החושים – ריח, טעם, מראה, והקודש שבחושים האלו הוא בא לידי ביטוי בשבת.
כך באישות, לא נכון להיות בעמדה של "פשוט נכנס ונראה מה יהיה". אני מדמיינת הרבה לפני. חושבת מה רוצה שיהיה. איזה ריח רוצה להוסיף. להוסיף משהו בתפאורה החיצונית של החדר. איזו מוזיקה, אולי נרקוד. לעשות דברים שירצו להוסיף לציפיה. לעשות מזה אירוע כדי שזה יהיה משהו שמצפה לו. להוריד את הקצב באותו יום. להוריד משימות. לתכנן אולי לעשות משהו זוגי לפני.
אחד אויבי האינטימיות הכי גדולים הוא העייפות. צריך ממש לעשות עבודת הכנה כדי שלא יהיה בעייפות.
מתוך מעגל האינטימיות של רוזמרי בסון – התרצות, התעוררות. צריך לדעת שבחיים האמיתיים לא תמיד יש חשק מאוד גדול אך מצד שני מתוך המעשים נמשכים הלבבות. אני יודעת כמה הקשר האינטימי חשוב ומקשר ולאחריו כל כך מרגישים טוב ואח"כ גם הגוף יתעורר וזה יוליד רצון לקרבה. לא תמיד יש את התנאים האידיאליים ולכן צריך לראות איך אפשר לייצר קרבה ראשונית יותר מבחוץ ומתוך כך להתעורר ולהתקרב.
במציאות הנוכחית שבני זוג רבים מגויסים יש אתגרים לא פשוטים רבים מאוד, אך יחד עם זה יש משהו טוב בציפיה, המרחב שקיבלנו למחשבות על הקשר ועל הקשר האינטימי מאפשר הגדלה של הקשר. הגדלה של הטוב בקשר.
ובתוך זה ישנם המפגשים שקורים כשבן הזוג מגיע להפסקות וזו מציאות מתעתעת מאוד, יש מפגש מאוד אינטנסיבי לזמן מוגבל ומיד נפרדים. העוצמות האלו לא פשוטות בנפש. ייתכן שנרגיש 'בהיי', ויהיה מפגש, גם אינטימי, מאוד חפוז ומהר, ואדרוש מעצמי הרבה ואחרי זה תהיה פרידה לא פשוטה. יכול לעזור בדבר הזה לעשות לעצמי סוג של יומן מה הדברים שאני יכולה לעשות כדי לעשות את המפגש נעים ומותאם יותר.
בדרך כלל מדברים על כך שהאיש תמיד רוצה ושקל לו להתעורר, והקושי בחשק – כמו שפתחנו – בד"כ אצל האישה. אבל צריך לדעת שגם אם האיש מגיע מהצבא והוא מאוד עייף, ייתכן שהוא כל כך מחכה למפגש אינטימי והוא כל כך זקוק ומתגעגע אבל הוא תשוש והוא צריך לפרוק קודם כל את העייפות ולהתאושש. ומצד שני האשה מגיעה בהתלהבות, בציפיה שנבנתה לאורך ימים ואפילו שבועות ארוכים. אפשר גם את בן הזוג לעורר בצורות שונות מהרגיל – לרקוד יחד, יד ביד, לדבר על זה, לדעת שהוא עבר תקופה מאוד מתוחה וגם עייפה, הוא כל כך לחוץ שלא בטוח שיוכל להתקרב מייד.
במלחמה – כמו תמיד – על האישה גם להיות קשובה לצרכי האיש, לראות אותו ואת העייפות שלו. זה יכול להיות קשה אך צריך גם לאפשר את הקצב שלו בדבר הזה, להיות בהקשבה גם אליו ולתת מקום כמובן גם לצרכים הפיזיים והנפשיים שלו של שינה והתאוששות.
מתוך ההרצאה שניתנה בכנס – הדרכת כלות בזמן מלחמה