בימי קדם, היין היה אחד מהמקורות העיקריים לשתייה. המים היו מזוהמים ולא טעימים, ולכן העדיפו יין, כמו בסיפור של מארי אנטואנט, שהייתה מלכת צרפת האחרונה לפני המהפכה הצרפתית ואשתו של לואי ה-16, מלך צרפת בעת המהפכה. במקום לאכול לחם , היא אכלה עוגות.
בזמן חז"ל מזגו תמיד כמויות גדולות של יין. יין ישמח לבב אנוש. היין משמח, מעודד, מנחם ומרפא. כמות קטנה של כוהל לא מזיקה לגוף, אך למעשה הכוהל הוא רעל שפוגע במערכות רבות כמו על פעילות המוח ועל פעילות איברים אחרים בגוף. ההשפעה על המוח משתנה בהתאם לריכוז הכוהל במשקה, למשך השימוש בו, לגיל השותה ולמצבו הגופני והנפשי.
נוסף על הנזקים המיידיים, הגופניים וההתנהגותיים, של מי שמרבה בשתייה, כשאדם מרבה להשתכר הוא עלול להגיע למצב של התמכרות, שהוא מצב שבו קיים דחף בלתי נשלט לשתיית אלכוהול על כל התופעות האישיות, החברתיות והפליליות הבאות בעקבות כך.
אם האדם לא יצליח להיגמל הוא עלול להפוך לשתיין של קבע, ולהביא על עצמו נזקים מוחיים, הפרעות נפשיות, נזקים כלכליים ומקצועיים, הדרה מהמשפחה ומהחברה ואף לפגיעה כבדית של שחמת .
גברים שותים יותר אלכוהול מנשים, אך כאשר אישה נסחפת לשתייה מופרזת, היא נתונה ליותר סיבוכים. יש כמה תאוריות לגבי הרגישות הגבוהה של נשים לאלכוהול.
האחת היא מידות הגוף. בממוצע, נשים קטנות מגברים ומשקלן נמוך יותר, כך שריכוז האלכוהול עולה עקב נפח דם קטן יותר. סיבה שנייה: לנשים יש יותר רקמת שומן ,בהשוואה לגברים, ופחות מים. וכך האלכוהול נמהל פחות כי הוא מסיס יותר במים מאשר בשומן. עבודה עדכנית מצאה כי פירוק האלכוהול אצל נשים יעיל פחות מאשר אצל גברים בעיקר בריכוזי אלכוהול גבוהים. בשתיית בירה, למשל, בו ישנו ריכוז נמוך של אלכוהול, אין הבדל משמעותי בין המינים. אך לגבי שתיית יין או ויסקי, המצב שונה. אותו כמות של ויסקי יגרום לרמת אלכוהול גבוהה יותר בדמה של האישה מאשר בדמו של הגבר. עוד עדויות לכך שיש הבדלים מגדריים ברמה הפיזיולוגית.
שתיית אלכוהול מסוכנת בהריון. היא עלולה לגרום לתסמונת קשה בעובר עם פגיעות ומומים ופגיעה בגדילה התוך רחמית. ההיריון הוא תקופה אידיאלית לגמילה של האישה מאלכוהול, כי האחריות על העובר המתרקם בתוכה מולידה הרבה כוחות לשינוי ולצמיחה. ההורות מתחילה כבר מבטן. זאת זכות אך גם אחריות.