למרפאה הגינקולוגית הלא-וירטואלית היא נכנסה, נשענת על מקל. בתה לצדה. עיניה של האם נבונות. בתשאול אני מבינה שהיא עברה כבר את העשור הי"ג לחייה. יש לה כבר שני ילדים, בן ובת, והיא מבקשת עזרה רפואית להריון. אני מרגישה צורך להתריע על הסיכון הכרוך בהריון נוסף. יש הרי סיכון להריון של שישיה- זאת מגיפה שהתפשטה לאחרונה בין נשות ארץ גושן. ובגילה הסיכון למומים עובריים קשים, לתסמונת דאון או לאוטיזם, להפלות, ללידות מוקדמות, לסיבוך מילדותי–משמעותיים. למה לה?
יש לי רושם שיוכי קולטת את המסר, ועיניה מביעות את הספק שבליבה. אבל הילדה הנמרצת שעמה מנידה את ראשה השחרחר בשלילה. היא מלטפת את כתפה של אמה, ופונה אלי בהחלטיות: 'אימא מבינה היטב. היא מיילדת כבר עשרות שנים. את הכל היא כבר הספיקה לראות. עד שהיא שכנעה את אבא, היא לא תוותר. תעזרי לה, בבקשה'.
אני נכנעת ומדפיסה את התרופה, תוך כדי מחשבה אימתנית על תוחלת חייו של הילד אם יהיה זכר – הרי ישלח ישר ליאור. לבסוף, היא תלד לידת בית בחודש השישי להריונה, כשרק הילדה הנמרצת הזאת לצידה. כמה וכמה פנים לו לפרעה. את הגזירות שלו הוא עוטף בעטיפות צלופן. ומשום מה- נדמה לו שאנחנו לא קולטים שזאת אותה גברת בשינוי אדרת. אדרת צהובה ודביקית של מיס קורונה.
וכך, היא מגיעה, היולדת בצל הקורונה, עגלגלה, ורק הדולה לצדה, כי עליה היא לא הייתה מוכנה לוותר. היא כמעט ילדה בבית. כך עושות כל השכנות היום. ספרו להםשבית חולים הוא מקום מסוכן. עדיף להתרחק. אבל היא לא מצאה מיילדת שתסכים. לידה בצל הקורונה. על זה עוד יסופר בתולדות חדרי הלידה. כיוכבד-אז, גם היום. גיבורות החיל שלנו.
אבל יש יותר מידי קולות מחלישים. אולי לא כדאי לטבול בתקופה הזו.אולי לא כדאי להרות. יש קולות כאלו. האם מיס קורונה תשפיע לרעה על התפתחות העובר, ועל מהלך ההיריון העתידי?האמת היא שכל וירוס, כמו שפעת, עלול לפגוע בהיריון, לגרום להפלות, ללידות מוקדמות, לפגיעה בעובר. מי יודע מה ילד יום, תרתי משמע?
אז בואו נעשה סדר בכל הבלגן הזה.
טיפולי פריון אכן נמצאים ב'הולד', הטיפולים הפשוטים נדחים בעיקר מסיבות טכניות של חוסר נגישות לבדיקות מעקב של אולטרסאונד, בדיקות דם, וחשש מסיבוכים שיחייבו אשפוז, כמו גירוי יתר שחלתי, ותסביב שחלה וכדומה. טיפולי הפריון המורכבים יותר, שזוקקים מעבדה, לא מתאפשרים בעיקר בגלל החשש להשפעתו של הווירוס על המכלים במעבדה, ועל העוברים שייווצרו.
מעקבי ההיריון מתחלקים לשניים. אם מדובר בהריון בסיכון נמוך, אז ממילא, המעקב השגרתי הנדרש הוא מינימלי- מדידת לחץ דם, משקל האם, סטיק לשתן, הכלכדי לשמור על בריאות האם. לגבי העובר, בימים כתיקונם אנחנו מגזימים מאוד מאוד עם המעקב, ומגהצים שוב ושוב עם מכשיר האולטרסאונד מעל העובר, שלא מבין מה רוצים ממנו. מספר הבדיקות המבוצעות בארץ בהריונות בסיכון נמוך, הוא מהגבוהים בעולם המערבי. בזכות זה, אגב, נכתבת ספרות ענפה היוצאת מתוך הארץ, בתחום האולטרסאונד המיילדותי. הריונות בסיכון גבוה זה כבר סיפור אחר.
פורחות השמועות על לידות בית. מצהלות חתנים וכלות בחצרות, וצעקת העולל בוקע מהחלונות.כמה זה מסוכן! הרבה יותר מגברת מיס קורונה. ראשית כל, בתי החולים ערוכים היטב. יש הפרדה מרבית בין חולי הקורונה למחלקות היולדות. יש אמצעי חיטוי ומודעות גבוהה של הצוות. כך שהסיכון לא גבוה להידבק. וגם אם זה קורה, מדובר בנשים צעירות בסיכון נמוך לסיבוך משמעותי. אבל לידה בבית, זה כבר רולטה רוסית. חיש מהר, יהפוך הריון בסיכון נמוך להריון בסיכון גבוה. מספיקה צניחת חבל טבור, ירידו בדופק העוברי, סיבוך שלייתי, ועוד. אז זה-לא.
ישנן נשים לאחר לידה, שזוקקות תשומת לב מיוחדת. אין בית החלמה. אין אימא שאפשר לברוח אליה. אין פינוקים של תבשילי גורמט שהכינו השכנות החביבות. וכל הילדים בבית. ופסח עומד בפתח, מתחרה עם מיס קורונה על תשומת הלב. מאוד חשוב להטות אוזן ולהרים מבט למשפחות אלו.
אולי היולדת בבידוד והתינוק נכנס אתה ואין לה אפשרות להיעזר אפילו בבעלה. את כל זה חוללה מיס קורונה. כמה יצירתיות יש בה.וזה קשה ומורכב. אבל במלחמה הזאת כל אחד מאתנו הפך ללוחם. האם ניכנע בקרב?
פנינו לעתיד. פנינו לבשורות גדולות. אנחנו לא ניתן למיס קורונה להכניע את רוחנו. אנחנו ממשיכים הלאה. לא נקבל את גזירותיך, מיס קורונה היהירה. נמשיך לטבול. נמשיך להרות וללדת. אנחנו בתקופה שבו הדוד והרעיה שרים זה לזו שירי אהבים – תחת התפוח עוררתיך. ומה שקורה, הוא מציאות רבודה, במסכה. מה שנראה כל כך רחוק, הוא כל כך קרוב..'פתחי לי אחותי כלה'.אם יוכבד יכלה, וזכה להביא לעולם את משה רבינו, איזו זכות זאת יום להמשיך להאמין, ולפעול עם אל.