חתך החיץ

ריקי שטה בעננים, מצמידה ברכות אימהית ראשונית את התינוקת המדהימה לחיקה. המיילדת שליוותה אותה בטיפוס לפסגת האברסט, מכסה אותה בסדין נקי ומושיטה לה כוס תה מפנק, ואז – הוא מופיע…. הוא לבוש במדי חדר ניתוח ירוקים ולראשו כובע ירוק מקומט ומרושל. הוא משפשף את עיניו האדומות, וקורא למיילדת בקול המשדר אדישות ועייפות: 'תביאי לי סט תפירה וכפפות'..ואז הוא. מתיישב בכסא נמוך למרגלות היולדת ההמומה והתשושה, ומתחיל בתפירת האפיזיוטומיה.

האפיזיוטומיה הוא חיתוך של אזור חיץ הנקביים בין השלב הראשון לשלב השני של הלידה, והוא מיועד להרחיב את פתח הנרתיק לכיוון פי הטבעת, כשצפוי קושי בזמן יציאת הראש של התינוק הנולד. החיתוך יכול להיות אמצעי או אלכסוני, כאשר בארץ מקובל חתך אלכסוני. במהלך השנים האחרונות חל שינוי בפרקטיקה המיילדותית ביחס לגישה לפעולה זו. בעבר הלא רחוק [כשהתחלתי התמחות ברפואת נשים], חיתוך החיץ בוצע בכל לידה ראשונה, ולעיתים קרובות גם בלידות חוזרות, בכל מצב בו הייתה רצפת האגן 'חשודה' בכך שאולי יתרחש בה קרע. המחשבה היתה שהחיתוך היזום ימנע קרעים בלתי מבוקרים בנרתיק. היתה אף השערה, בלתי מבוססת מדעית, שחיתוך החיץ יפחית את הסיכון לצניחה של אברי האגן בגיל מתקדם יותר. היום מקובל לומר שחתך החיץ אינו מפחית צניחה של אברי האגן, ולכן מומלץ שימוש מבוקר בחתך. במקרים בהם העובר מגלה סימני מצוקה ויילודו המהיר חיוני, או כשיש חשש לחוסר התאמה בין אגן האשה לחלק המקדים של העובר – יש מקום לחתך החיץ, וגם בלידות מכשירניות , ובלידות עכוז.
אז איך מקבלים החלטה? כאשר הראש לחוץ על החיץ ומתחיל להציץ החוצה, יכולה המיילדת לקבל החלטה על הצורך בביצוע החיתוך. החיתוך נעשה כאשר הראש לוחץ על הרקמה , כך שקיימת ירידה משמעותית בתחושה, ואז היולדת לא מרגישה כאב משמעותי.
אחרי אפיזיוטומיה, בסוף תהליך הלידה, הרופא הזוטר מבצע תפירה מבוקרת, תוך השלמה אנטומית מדויקת של הרקמות שנחתכו, לנוכח אשה תשושה וחסרת סבלנות.
בגלל העומס הרב בחדרי הלידה, בדרך כלל קוראים לרופא התורן בחדר לידה, שהוא רופא צעיר, לתפור את חתך החיץ. לעיתים, התפירה נעשית בשעות הלילה הקטנות כאשר העייפות המצטברת של הרופא ניכרת על פניו ועל עיניו הכבויות, והיולדת הרגישה קולטת בשפת גופו את חוסר ההתלהבות שלו מהעניין., דווקא כאשר נדרשת תפירה עדינה ומדויקת במיקום כל כך אסטרטגי.. ולאמיתו של דבר זה לא קל. דווקא בפעולה זו שזוקקת מקצועיות ומיומנות רבה: נמצאת יולדת מדממת, כואבת, ומותשת. מדובר על חתך אלכסוני, מורכב מבחינת המיקום והאיחוי המדויק . הצלקת הזאת תשפיע רבות על איכות חייה של היולדת בתחומים רבים, הקשורים בין השאר לחיי אישות תקינים, ולתפקוד של איברי האגן הסמוכים.
יש לי חלום, שתתקבל החלטה להעביר את הסמכות לתפירת אפיזיוטומיות לידי מיילדות שתוכשרנה לכך, ובכך יישמר הרצף הטיפולי של הלידה – אותה מיילדת שמלווה את היולדת מתחילת הלידה תמשיך עם חיתוך החיץ ותפירתו .ואולי כך גם החיתוך יבוצע בצורה מוקפדת יותר, כי את אשר היא חתכה היא תצטרך אחר כך לתפור. בנוסף, ירד עומס מיותר מהרופאים התורנים בחדרי הלידה. אני מניחה שהמיילדת תסתדר במרב המקרים,, ורק במקרים סבוכים, תבקש סיוע של רופא מומחה. אולי בכך נקל את הקושי שחוות נשים רבות, כאשר חווית הלידה האינטימית עם מיילדת ששותפה לחוויה מבראשית, נקטעת על ידי גורם זר בדמות רופא טרוט עיניים, שמיטתו קורצת לו אלפי מונים יותר מהתפירה שהוא מתבקש לבצע כעת, בעל כורחו. מי כמוני יודעת זאת…

הוא משליך את הכפפות לדלי הסמוך למיטתה ומכריז- זהו, סיימנו. מזל טוב, ויוצא , נחפז לקראת לידת וקום צפויה בחדר הסמוך. ריקי משחררת אנחת רווחה לחלל האוויר, מנשקת לראשה שחרחר של התינוקת הקטנה, ונוסקת שוב לפסגת ההר.