זעקת הרווקים

לילה לבן עבר עליה. איך היא תחזיק מעמד הערב? מוטב שתפרוש מוקדם למיטתה.

היא מדמיינת בנפשה איך זה יתחיל. הדלת נפתחת בקולות צהלה, רגליים קטנטנות מקדימות חיוכים וחיבוקים. גן עדן של משפחתיות מחממת לב. אבל היא לא חלק מכל זה. והיא יודעת שיתקעו אותה בסוף השולחן. אולי עדיף שכך. היא שבעה משיחות על הלהיט החדש בחברת מטרנה. היא  כמובן פנתה את החדר עבור אחותה . ושוב, היא תישן בממ"ד החנוק.

למה לא נסעה עם מירית ורוני להודו, כמו שתכננה? אימא מגניבה מבטים מעוררי רחמים לעברה. מנידה בתנועות קצובות כה וכה. ומה מחכה לה בעזרת הנשים בבית הכנסת? סריקת סיטי מכף רגל ועד ראש של כל הדודות עם הנשמות הטובות ואדוות הלחלושים שהיא מפזרת סביבה. התמונה מוכרת.

והיא כואבת. רבות דובר לאחרונה על הבדידות. של המבודדים. של הקשישים,  שנאלצים להדוף כל ביקור משמח, אף של הקרובים ביותר.. של החולים שאין לצדם סועד ומנחם, פרט לצוות הרפואי הנפלא. ויש את הרווקים . אלה שנמצאים כעת ב'הולד'. אין דייטים.

אין פעילויות חברתיות. אין מפגשים  בבתי קפה או בטיולי שטח. ואין מגע. בכלל אין. ומגע הוא מוצר חיוני בכל גיל. תינוק  לאם אילמת יכול לשרוד ללא פעיות . הוא לא ישרוד ללא מגע אם. לדעתי, אין זה מקרה, שאך לפני שבועות ספורים, עלו לרשת כתבות על זעקת הרווקים, על בדידותם, על הקושי ב'שמירת נגיעה'. והפולמוסים שהתפתחו סביב העמיקו את ההבנה לקושי האמתי הבוקע מבין המילים. והנה, הגיעה מיס קורונה, ומרחיקה לכת עם ה'גזירות 'שלה.

איסור נגיעה מתרחב ופושט רגליים וידיים מורחקות. בימים אלו, אנחנו מדייקים את המגע, אומדים את הקשר הנכון עם האדם שעומד מולנו, לפי הקרבה שלו אלינו, והמגע המקרב שמור לקרובים שלנו, בתא המשפחתי החמים שלנו. גם חג הפסח המתקרב מדייק את מה אוכלים ובמה נוגעים. בל יראה ובל ימצא.

אני חושבת שבחג הקרוב, בו אין לאן לברוח. לא לטיול בסיני, ולא לבית חב"ד בהודו, ו לא לפסח בכפר הסטודנטים. יש זמן להיכרות מחודשת ומרעננת עם אבא ואמא, שפשטו מעליהם את גלימת הסבא וסבתא.

והם שם רק עבורכם.  והקולות צלולים. ואין הדים ברקע. והם מקבלים אתכם  בזרועות פתוחות, גאים בכם  איך שאתם. תשילו מעל כתפיכם את הגיבנת של דאגה הורית. עושים מינוי מחודש לאהבה שאיננה תלויה בדבר. ואין פוזות והופעות מול עזרת נשים חטטנית או גיסות ואחיות  גדושי רחמים.

זאת הזדמנות למפגש רגוע ופנימי עם עצמכם, מתוך שמחה על כל מה שיש, ללא חרטות על העבר וללא חששות לעתיד. וכשתפתחו את הדלת לאליהו הנביא, תרגישו את הגאולה הפרטית שלכם.