זה א-לי ואנווהו

המקום של אסתטיקה בחיינו

לחדר נכנסת בחורה ג'ינג'ית חיננית , כולה נסערת. 'דוקטור, אני מתביישת ללכת לאולפנה תעזרי לי. תראי כמה חצ׳קונים יש לי'… אל מרפאת הנערות והמתבגרות, פונות מידי יום נערות עם אקנה בפנים, שיעור יתר, השמנה ועוד. חלק ניכר מהפניות אינן מוצדקות היות וממש אין חריגה מהנורמה. אבל הכול בעיני המתבוננת. אני משתדלת מאד לנרמל, להרכיב משקף וירטואלי ולהתבונן ארוכות ולומר- 'בעיני, את נראית נפלא.' ידוע כי חלק ניכר מהפרעות האכילה, למשל, נובעות מדימוי גוף שלילי. כ-70% מבני הנוער בישראל מעוניינים לשנות מאפיין מסוים בגופם*. ולכן כל כך חשוב לעסוק בהעצמה אישית וחברתית והכרות עם השינויים הרגשיים והגופניים הצפויים בגיל ההתבגרות בצורה מעמיקה ומחזקת. ככל שהנער או הנערה ירגישו בטחון בגופם בגיל זה, כך נמנע בעיות עתידיות. יש מקום משמעותי לאסתטיקה ולנראות בגיל זה , ולצד אפשרויות הטיפול ההורמונליים והאחרים באקנה, בשיעור, ועוד- החשוב ביתר הוא לתת לנער ולנערה ה בטחון בגוף שלהם.
'זה א-לי ואנוהו, אלוקי אבי וארוממהו'. עם ישראל מתחייב לשבח את ה' על הניסים הגדולים שקרו לו ומעבר לכך- לייפות את עבודת ה', מה שנקרא 'הידור מצוה'. הכוונה היא לקיים את המצווה באופן אסטטי, מכובד, יפה, וראוי, יותר מהמינימום. חז"ל מתארים איך ראוי לקנות בגד נאה לשם קיום מצות ציצית ולכתוב ספר תורה נאה ולרכוש ארבעה מינים נאים אבל חז"ל מוסיפים גם שצריך שכלי העבודה שבהם אנו מכינים את החפצים שאותם אנו מייעדים למצווה יהיו נאים – למשל, צריך לכתוב את ספר התורה בקולמוס נאה. כך לא משתמשים ב'מי רגליים', חומר שעשוי מפסולת הגוף, בעיבוד של מרכיבי קטורת הסמים, 'מפני הכבוד', למרות שיתכן שהוספת כמות קטנה מהחומר הזה, תועיל מאוד לריח המעולה והמיוחד של הקטורת גם בבית המקדש . לא נוריד את כבודה של הקטורת בשימוש בחומר כזה. כיסוי הראש הוא גם בגד של מצווה, ובדורנו היה לו עדנה. יש שלל צבעים וטקסטורות ודוגמאות וגדלים ובדים, כך שהפך כיסוי הראש לבגד של נוי, לסוג של תכשיט. גם זה הידור מצווה. אסתטיקה, מכובדות, דרך ארץ, נכונים וראויים תמיד, אבל בעיקר כאשר עוסקים בענייני קודש. ישנם יהודים מכובדים שבגדיהם יפים ושלמים , שמתפללים בבית הכנסת בטלית ישנה מלוכלכת וקרועה. לפעמים הספרים והמחברות של ילדינו כולם עטופים ונקיים, אבל הגמרא דווקא עברה כבר שלושה ילדים והיא וקרועה. האם ‘זה א-לי ואנווהו’?
יש הלוקחים את האסתטיקה מאד ברצינות. למשל, הפלסטיקאיים. כירורגיה פלסטית הוא תחום מומחיות העוסק בשינוי מראהו ותפקודו של הגוף טיפולים הניתנים במסגרת הכירורגיה הפלסטית כוללים הליכים שמטרתם קוסמטית וכן הליכים שיקומיים שמטרתם שיפור התפקוד הגופני. הליכים בתחום הכירורגיה הפלסטית אשר מטרתם העיקרית היא שיפור האסתטיקה של הגוף מכונים לעיתים בשם "כירורגיה קוסמטית". רוב ההליכים בתחום הכירורגיה הפלסטית מטרתם שיפור התפקוד הגופני לצד שיפור המראה החיצוני. האם מותר לעשות ניתוחים פלסטיים לשיפור המראה של הפנים או של אברים אחרים [כירורגיה קוסמטית] כאשר אין בעיה של תפקוד?
לכאורה יש כאן איסור חבלה, הרופאים הרי פוצעים את הגוף כדי לשפר בהמשך את המראה של המטופל בתקווה שהניתוח יצליח. אם מדבר בילד, ובעיקר בילדה, שיש לה פגם אסתטי משמעותי בפנים, מודים כולם שזהו טיפול רפואי לכל דבר, כי הפגם הזה עלול לגרום לה לבעיות רגשיות וחברתיות ואולי נפשיות קשות שאינן פחותות מבעיה רפואית ולכן מותר להעביר אותה טיפול רפואי, גם כירורגי. אבל אם מדובר בבעיות פחות משמעותיות האם זה מותר? לא מעט פוסקים מתירים, ובין השאר הם משתמשים בכלל ‘זה אלי ואנווהו’ – עבודת ה’ צריכה להיות גם אסתטית.
לפני שנים , בחג שמשי ונעים, נחבלה אחת מהתאומות שלנו בפניה. אני הצעתי לבעלי שניסע אתה לכירורג פלסטי בהדסה. חששת מהצלקת. הוא סירב אז הסתפקנו בפרפר. האמת היא- לא נפגם מאומה מיופיה.- נאה מבחוץ ומבפנים.