admin
בעבר הרחוק נתחו בני אדם בעיקר בעקבות פציעות, וחוכמת הניתוח נחשבה משנית במסגרת מדע הרפואה. אחת הסיבות הייתה הצורך בניתוחים קצרים ומהירים ביותר, עקב ייסורי המנותח בהיעדר הרדמה, וכן בשל הסיכון הרב להיווצרות זיהומים בעקבות הניתוח, בהיעדר אנטיביוטיקה וידע סביב היגיינה, שימיתו את החולה גם אם הניתוח יצליח. עם זאת, מתוארים בספרות חז"ל סוגים שונים של ניתוחים ומכשירי ניתוח.
התפתחות הכירורגיה הייתה איטית, עד שלפני כ-150 שנה אירעו שתי התפתחויות ששינו את התמונה בנושא זה: הנהגת שיטות למניעת זיהומים, שכללו שטיפת ידיים קפדנית, חיטוי ושימוש באנטיביוטיקה מניעתית, ופיתוח שיטות הרדמה ואלחוש.
במשך הזמן החלו להשתמש בניתוחים לא רק בעקבות פציעות, אלא גם לצורך הטיפול באבר פנימי פגוע, להסרת גידולים ועוד, בהתאם לידע הרפואי שהלך והצטבר. בעשרות השנים האחרונות חלה התפתחות עצומה בתחום הזה – הומצא מכשור מגוון ומתוחכם לכל סוגי הניתוחים, ושיעור ההצלחה של הניתוחים גדל מאוד.
תחום מיוחד שהולך ומתפתח בכל סוגי הניתוחים הוא המאמץ שנעשה ל'הקטנת' הניתוחים על ידי מכשור זעיר ואמצעי ראייה מיוחדים, כך שהפגיעה בגוף המנותח תהיה קטנה ככל האפשר, ובעקבות כך סכנת הזיהומים תקטן, וההבראה תהיה מהירה הרבה יותר. וכך התפתחה טכנולוגית הלפרוסקופיות, שבה מוחדר חמצן דו פחמני לחלל הבטן ובעזרת טרוקר שדרכו מושחל מקור אור ומכשור זעיר, מבוצע הניתוח. לאחרונה ישנן התפתחויות בתחום הרובוטיקה שמאפשרות דיוק מרבי ללא מגע אדם. ועוד לא דיברנו על הבנייה המלאכותית שעומדת ממש בפתח.
כשהייתי סטודנטית בכירורגיה, למשל, נדרשתי במהלך ניתוח לכריתת כיס מרה, להחזיק במשך שעות מכשירים שדחקו את הרקמות המצפות את חלל הבטן, כדי שהכירורג יוכל לבצע את הניתוח עם שדה ראייה סביר. היום, הניתוח מבוצע תוך זמן קצר בעזרת לפרוסקופיה, והדבר מביא גאולה לסטודנטים.
לפעמים נשאלת השאלה האם לנתח חולה שנותרו לו רק 'חיי שעה' (תוחלת חיים של פחות משנה), כשניתוח עשוי לגרום להבראתו, אך עלול גם לקרב את מיתתו. על פי ההלכה מותר לחולה לעבור את הניתוח המסוכן, אפילו אם הסיכוי גדול יותר שימות מאשר שיתרפא, משום שאין חוששים לחיי שעה כאשר מנסים לרפא את החולה 'לחיי עולם'. שהרי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא.
הניתוח הקיסרי הוא על שם הקיסר יוליוס, והוא מופיע בגמרא בשם 'יוצא דופן'. ואף כתוב במסכת בכורות "יוצא דופן והבא אחריו" – לאמור שאישה יכלה לצאת בחיים מהניתוח וללדת בשנית. יש ויכוח היסטורי על המציאות הזאת, האם היא הייתה אפשרית בכלל בתנאי הרפואה שהיו אז. אבל הדיון ההלכתי שריר וקיים… ואכן, תמיד עולה השאלה לגבי העתיד המיילדותי של היולדת לאחר ניתוח קיסרי – האם הניתוח הזה ישליך על הלידות הבאות שתהיינה בהכרח גם הן בניתוח? האם זה יגביל את מספר הילדים שתוכל להביא לעולם? בעזרת ה׳ אפשר להרחיב את המשפחה גם לאחר ניתוח קיסרי.
אני ילדתי את כל ילדיי בלידות רגילות, אבל זכיתי כרופאה גינקולוגית ליילד מאות רבות של תינוקות מתוקים בניתוחים קיסריים. זיכרון הרגע שבו נשלף היילוד ממעי אימו, בהישמע הבכי הראשון, מעביר בי רטט עד היום.
פורסם בגילוי דעת לפרשת ויקרא תשפ"ג