וילדה זכר

פעמים רבות פונה אלי זוג עם ידיים מלאות, חבילה עטופה בשמיכה ורודה ובהמון אהבה הורית. מזל טוב. הם מבקשים לדעת כמה זמן מומלץ להמתין עד להריון הבא. בדרך כלל, האישה היא זאת שמזדרזת להוסיף חיים, גם כאשר פחות מומלץ לה מבחינה רפואית. אין לי תשובה ברורה, קשה לי לדעת מה נכון להם. אם קיימת בעיה רפואית כמו צלקת ניתוחית, או יתר לחץ דם אימהי, ילוד שצריך התייחסות מיוחדת, אתגר זוגי, או פשוט רצון לרווח ולנוח ולחוות את ההנקה – בוודאי שכדאי לחכות.

כמובן שהרב הוא חלק מהפאזל אבל בדרך כלל התשובה לכך תהיה חיובית. השו״תים הרי מלאים בשאלות בתחום זה. חז״ל המליצו לאישה להניק את בנה כשנתיים, והניחו שגם גופנית היא חוזרת לאיתנה בערך אחרי שנתיים. ואכן בימי חז״ל היו הנשים מסולקות דמים בכל תקופת הסב-לידתית ובתקופת ההנקה.

כיום מקובל הוא שמבחינה רפואית אישה בריאה שניזונת כראוי ומטופלת היטב, כמו רוב הנשים במגזר שלנו, יכולה להתחיל הריון חדש כחצי שנה אחרי הלידה, ואפילו יש אומרים שתוכל להמשיך להניק כשהיא בהריון אם הרתה תוך כדי הנקה, וגם זה קורה. רוב ככל הפוסקים מתירים לכתחילה למנוע לידה חדשה, למי שזה חשוב לה, עד כשנתיים אחרי הלידה הקודמת. אחרי שנולדו לבני הזוג בן ובת והתקיימה מצות ״פרו ורבו״ הם יכולים להקל אפילו יותר, ולדאוג באמצעים הקיימים היום, המותרים הלכתית (והם בדרך כלל גם היעילים יותר), לרווח אפילו גדול יותר בין לידה ללידה.

אולם לא הכול כאן הלכה. סקר שנערך לפני כמה שנים גילה תופעה מדהימה: כמעט כל המבוגרים בארץ, בני הגיל השלישי, הצטערו שלא היה להם ילד נוסף. העובדה הזו הייתה נכונה גם אצל חילונים מבוגרים שילדו ילד אחד או שניים, וגם אצל משפחות ברוכות ילדים. המשפט ׳חבל שלא נוסף עוד ילד למשפחה׳ נאמר על ידי רוב בני הזוג המבוגרים, שמסתכלים אחורה בגעגוע.

עוד נקודה שצריך לזכור: ילדים לא מגיעים על פי הזמנה. חלון ההזדמנויות המיטבי של האישה ללידת ילדים הוא בין גיל עשרים בערך לגיל ארבעים מינוס, ולפעמים יותר ממינוס – נשים רבות מתחילות להתקשות בכניסה להריון גם סביב גיל 35 ומעלה, ולא תמיד לרפואה המודרנית יש פתרון פשוט לבעיה.

מהניסיון שלי, טבעה של האישה הוא לרצות להמשיך להרבות חיים בעולם. בדרך כלל האישה תרצה, גם כנגד כל הסיכויים, להרבות בילודה ולעיתים זה הבעל או איש ההלכה שדווקא ימתנו את הרצון הזה. אין ספק בעיני שזאת הסיבה שלא נצטוותה האישה במצווה דאורייתא של ״פרו ורבו״. ולכן, כאשר האישה מסתפקת לגבי המשך הילודה, חשוב מאד לתת לה להקשיב לנפש ולגוף שלה. זה בדרך כלל עיתוי שמדויק לה לשאול שאלות. קרובה היא אל עצמה.

וילדה זכר – פעמים שאני פוגשת זוג שמצטער על כך שנולד ילד ממין מסוים. הרצון ללדת ילדים משני המינים הוא טבעי וזאת גם מחשבת ההלכה. אבל לפעמים זה לא מסתייע. יש מצבים שבהם הזוג זכה לארבעה ילדים מאותו המין ומבקשים עצה בבחירת מין העובר. הם לא מוכנים להרות בשנית אלא אם כן יובטח להם שהלידה הבאה תבשר להם לידה מהמין השני. זה נושא מורכב וכורך בתוכו טכנולוגיות פריון מתקדמות ושאלות הלכתיות לא מועטות. אבל זה, לפינה אחרת. במבט רחב יותר – בני בנים הרי הם כבנים. הגיוון עוד יגיע. שנזכה.