'ובנים לא היו להם'

בפרקי אבות כתוב- בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף…ילדינו היום לומדים תלמוד לפני גיל 15 ורודפים מקצוע לאחר גיל 20 ורובם לא ניגשים לחופה בגיל 18.

והסיבה ברורה. מצות פריה ורביה היא אמנם 'מצווה רבה'- בהיררכיה של המצוות, היא עומדת בראש. אבל היא אינה עמדת בפני עצמה, אלא כוונתה היא להקים בית יציב וחיובי וטוב ובריא בישראל, בית שיהיה מקום גידולה של משפחה שלמה – ההורים והילדים, כחלק ממשפחות רחבות יותר, וכחלק מהפסיפס הגדול של עם ישראל.

וכדי להקים בית כזה צריך בגרות מסוימת, צריך הכנה רוחנית וגופנית ומשפחתית וערכית, ולכן, בדרך כלל, ההדרכה היא 'בן י"ח לחופה' ולכל שאר המצוות שהן המשך של הכניסה לחופה עם בחירת ליבו.

לפעמים יש סיבות טובות לדחות את הכניסה לחופה בעוד זמן מסוים, אבל העיקרון ברור – מצות בניית הבית בישראל מחכה לקיומה כבר מגיל צעיר. הנטייה בעולם המודרני לדחות אותה עוד ועוד, בגלל סיבות המפירות את האיזון בין צרכי הפרט בעיניו לבין צרכי הכלל שהם גם צרכי הפרט במבט רחב יותר, היא טעות.

כמובן שצריך הדרכה, וצריך התאמה וצריך בגרות וצריך אחריות, ונישואי בוסר מסוכנים – כאשר הם בוסר. אני לא הייתי קוראת לנישואים בגיל צעיר יחסית, סביב גיל העשרים נישואי בוסר – אלא נישואי תמימות, שלמות, בריאות, כאשר הזוג מסיים את שנות ההתבגרות שלו כצמד ולא כבודדים.

מעיקר הדין צריך בית הדין לכפות את האדם לשאת אישה אם עבר את גיל עשרים ולא נישא, וכן לכופו להתגרש אם חי עם אשתו עשר שנים ולא נולד לו ילד; אך למעשה נהגו הפוסקים במשך דורות רבים שלא להקפיד על כך. מה שאולי לא היה ברור לפוסקים הוא שחלק ניכר ממקרי אי הפריון קשורים לגבר. התנ"ך מספר לנו על האימהות העקרות. שרה עקרה ואברהם לוקח את הגר והיא יולדת לו. רחל עקרה, אבל ליעקב יש בנים מרחל. אלקנה זוכה לבנים מפנינה, כאשר חנה לא יולדת. וכן הלאה.

למעלה מעשרה אחוזים מהזוגות הנישאים סובלים מאי פריון, מחציתם מסיבות התלויות בגבר. בדורנו חלה התקדמות מדהימה בטיפולי הפוריות, כולל אפילו הפריית ביצית של אישה מזרעים בודדים בטכנולוגיה של מיקרו-מניפולציה במסגרת של הפרייה, דברים שעד לפני שנים מעוטות היו כמעט בגדר של 'מדע בדיוני'.

יש מקרים בהם מבוצע ניתוח לשאיבת זרע או צנתור של ורידי האשך. נוסף על כך קיימת אפשרות לתרומת זרע במקרה שבו אין כלל אפשרות להפרות את האישה מזרע בעלה, וזהו נושא הלכתי עדין ומסובך. לדעת הפוסקים הסוברים שמותר לגשת לתרומת זרע – יש להקפיד לקחת דווקא זרע של לא-יהודי כדי למנוע את החשש הרחוק שאח יישא את אחותו.

חשוב לנו לזכור שבנוסף לריפוי עצמו שבמתן טיפול פריון ,יש בסיוע להולדת ילדים גם גורם חשוב לחיזוק שלום הבית, ומעשה של גמילות חסד שאין דומה לו. ומהטיפולים האלו נולדים נשמות גבוהות במיוחד, ממש כמו אבותינו הקדושים. בדוק ומנוסה.