הקו המחבר

הקווים מלווים אותנו כל חיינו, ואלו שנמצאים בעור שעל גופנו מסגירים את גילנו ואת חוויות חיינו

פורסם בבשבע | כ"ח באלול תשע"ז 19/09/17

בחודש אלול החלטתי לחזור לעצמי ולהקדיש שעה ביום להתבודדות, להתבוננות, להשתטות, לריקוד או לנגינה, לציור או לשירה, אהבות חיי הנזנחות. כן, זמן איכות להתייחדות עם חנה. קו ישיר לעצמי.

השבוע עמדתי לפני אלף נשים מדהימות שזוכות יום-יום לחיות את אלול. הן עוסקות בהיטהרות, בעזרה לנשות ישראל במקווה. מקווה ישראל ה'. הגיעו בלניות מכל הארץ כדי להחכים, קצת להתפנק, והמעמד היה עוצמתי. הרבנית ימימה מזרחי דיברה על הדיוק של התפילות ברגעים היקרים הללו שבהם האישה סוף סוף מוצאת זמן לעצמה, לפתוח קו ישיר בלי לעלות עם רב-קו לתחנה הבאה. אהבתי.

ואם דיברנו על רב-קו, פניתי לכמה חברי כנסת מאנ"ש בעניין חוסר השוויון המשווע בתחום התחבורה הציבורית ביש"ע. הכול התחיל בשיחה עם בן הזקונים, שלומד בישיבת 'בני צבי' בבית אל. הילד שח לפי תומו שהוא צריך גם כסף מזומן לנסיעות לישיבה, בנוסף לרב-קו, כי האוטובוס מקבל רב-קו עד תל ציון, ומשם כבר לא. חייבים לשלם בכסף. בנוסף לכך אי אפשר להשתמש בערך צבור ברב-קו מנסיעות אלו, כך שהתלמיד נאלץ לוותר על הנחת תלמיד כשהוא מבקש להגיע ליישוב מעבר לקו הירוק הווירטואלי.

יש רב-קו ויש רבני הקו. אלו חגגו לאחרונה ברוב עם אירוע היסטורי: טקס חנוכת בית המדרש רחב הידיים ורב הקומות בשכונת הר חומה. הישיבה תוכל לחבק לתוכה יותר מאלף תלמידים שיצמחו להיות גדולי דור ולהוביל את האומה. אך בתוך שמחת הלב שלי, יש גם עצב על כך שהטקס לא כלל ציבור רבנים רחב יותר, שלא היה חיבור עם כל גדולי הרבנים של הציבור החרד"לי בתפארתו. ברוב עם הדרת מלך.

ויש קווים מסוג אחר, קווי הבעה באדיבות העור שלנו, למשל. העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף, ויש לו תכונות בוגדניות. הוא מסגיר את גילנו יותר מכול. הוא האיבר היחיד שמתכווץ עם הזִקנה, כאשר שאר האיברים מרשים לעצמם ליהנות מרפיון. העור משמש כמין מפה של הנאה ושל כאב. קמטוטיו יספרו את סיפור חיינו – האם הרבינו להלבין שיניים או שמא לכווץ גבות ומצח. האגודה למלחמה בסרטן יודעת לגעת בבטן הרכה ביציאתה למלחמה בנזקי העישון. היא עיצבה פוסטר ובו מודגמים קמטוטי העור הצפויים להופיע בעקבות העישון, שנראים ממש כנייר פרגמנט מחוספס.

ככל שזקנתי ושׂבתי, נוכחתי לדעת שאין דבר רע שאין בו גם קורטוב של טוב. יש נשים שמתבוננות במראה ושוקעות בערגה לימים שחלפו ואינם. אני דווקא חושבת שהקמטים הזערוריים שנחזים כבר פה ושם הם ציורי התבונה של אישה שחוותה את טעמם של ימים רבים. אך בשביל אותן נשים שלא אומרות נואש יש היום טיפולים ליישור הקמטים. אופציה אחרת שאני מונה בהנאה היא סגולות מבנה הגוף העגלגל בגיל המעבר בשימור מראה עור צעיר, רענן וחלק, בשמירה על חוסנן של העצמות ובעיקר בשמחת החיים הכללית. וכדי להוסיף שמחה, ובלי להתחשבן עם שר הקלוריות, המחקר מספר שכדאי לצרוך קקאו מדי יום, לשם שיפור התפקוד הקוגניטיבי, הקשב ומהירות הדיבור, נושא שהוא אימת כל כסופי השיער באשר הם.

העסקת נכדים

בעקבות המתנות של הגיל הכסוף, אשר לו כספתי וייחלתי, מצאתי שטובה מצריכת קקאו, אך לא משמינה פחות (רק שהפעם זה מנחת), היא העסקת נכדות חרוצות בחופש. אחת מנכדותיי, זריזת מחשבה וטובת לב, קידמה אותי בשצף קצף בביצועי הפאוור-פוינט שלי. היה כיף לא רגיל. סיכמנו שבעוד כמה שנים היא תהיה המזכירה האישית שלי. יד ימיני, למרות שאני שמאלית. מה, לי לא מגיע?

הרבה דובר על העסקת ילדים בחופש. אם דיברתי רבות על תלאות הלילות הלבנים של ימי התמחותי, הרי מתברר שבהעסקת נוער התמונה ב"ה שונה. יש חוקים, וצריך לכבדם. מותר להעסיק ילדים בגיל שבין 14 ל‑16 עד שמונה שעות ביום, ואסור להעסיק בני נוער בשבת. בנוסף לכך החוק קובע כי אסור להעסיק בני נוער שגילם מתחת לקבוע בחוק, חוץ מנכדים, כמובן.

כפרות על פרחים

אנחנו מתקרבים לימי הכפרה והסליחות, ורחובות בני ברק יגעשו כתמיד מעופות מתפתלים מול יללות נשים צדקניות. אך באילו עופות ישתמשו, ומה ראוי לשחיטה? ומול געש הכפרות, הר געש של ממש נערם סביב פרשיית עופות הבארקיל, תרנגולות בלגיות מגזע טהור שלא עברו הכלאות, וכך נערמו לבושי שחור מול משחטות הבארקיל מהזן הטהור. מנגד יש הטוענים בהודעות ענק שאין עליהן מסורת של כשרות ולכן אין לאוכלם. ויש שמדירים עצמם מאכילת עוף עד שוך הסערה, ומסתפקים בבשר בקר או בתרנגולי הודו. ויש גם אופציה לגלות את הצדדים היפים של עולם הצמחונות.

לא אכניס את ראשי הקטן לעובי הקורה, מה עוד שאנחנו נוהגים לעשות כפרות על פרחים. רק אבקש שהפולמוס הווכחני יסתיים במהרה. בעלי עסוק בסוגיה עמוק כל כך, שאין עם מי להחליף מילה. אז בינתיים, אמשיך לברוא לי שעות של זמן איכות עם חנה.