admin
בפרשה נאמר ' וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם'. על פי המסורת הפירוש הוא שאסור לחרוט על הגוף כתובת שאינה נמחקת.
מעבר למה שכותב הרמב"ם שזה רמז לעבודה זרה, ברור שקיים גם טעם פשוט וטבעי לאיסור הזה – הגוף של היהודי הוא קדוש, לא רק נשמתו, ואין שום היתר לקלקל את מראה הגוף הזה בעזרת כתובות וצורות שיישארו לשנים רבות חלק מהגוף גם כאשר דעת האדם או האופנה ישתנו.
כמו הרבה מצוות ואיסורים, נוסף להיבט הרוחני ולחיוב לשמוע את דבר ה' ולנהוג על פי הוראותיו, קיימות גם בעיות רפואיות משמעותיות הנובעות מתהליך הקעקוע. השיטה העתיקה שנמצאת לעיתים בשימוש גם היום היא עשיית חתכים דקים בעור בעומק של מילימטר בערך לפי הצורה המתבקשת ומילויָם בצבע, כך שאחרי שהעור מתרפא נשאר הצבע כלוא במקומו לכל החיים.
הבעיה העיקרית היא הידבקות במחלות נגיפיות (ויראליות) בעקבות מעבר דם נגוע מאדם אחר כאשר הקעקוע לא נעשה בתנאים סטריליים, בשל שימוש חוזר במחטים או בבקבוקוני צבע שלא עברו עיקור. כמו כן עלול להיגרם זיהום של העור והידבקות בחיידקים. קיימים גם דיווחים על תגובות אלרגיות לצבעי כתובות הקעקע, ועל גרימת נזקים לשכבת העור הפנימית שאליה מוחדר הצבע – האפידרמיס. מחקרים טוענים שחלק מהצבעים שנהוג להשתמש בהם בכתובות קעקע הם גורמים מסרטנים וגם עלולים לגרום להפרעות הורמונליות.