הפלות

לעיתים קרובות מגיעה אלי פציינטית, שהייתה אצלי ככלה וכעת היא נשואה פחות משנה, ופניה נפולות: היא מספרת בדמעות שהפילה זה עתה את עוברה. ואז אני אומרת לה בהתלהבות ובחיוך רחב: 'מזל טוב! אני כ"כ שמחה איתך'! היא מסתכלת עלי לרגע בתמיהה, ובוודאי אומרת בליבה: 'מרוב צער הרופאה קצת איבדה משפיותה, או אולי זה הגיל….'. ואז אני מוסיפה: 'הרי זה סימן שאתם יכולים להרות, שכל המערכות פועלות; חבל שעוּבר זה נפל, אבל זוהי בשורה טובה: עוד יהיו לכם בעז"ה הרבה ילדים'! קצת קשה לה לעכל, בהתחלה, את המסר, אך עם הזמן הוא חודר לליבה.

מספר ההפלות הטבעיות עולה עם גיל האשה; לדוגמא: בגיל עשרים כמות ההפלות נעה סביב ל-15%, ובגיל ארבעים סביב 40-50%. רוב ההפלות מתרחשות בתחילת ההריון (עד השבוע ה-12 להריון; לעיתים קרובות האשה כלל לא ידעה שהיא בהריון). ישנן סיבות רבות להפלות טבעיות, רובן מסיבה עוברית, חלקן קשורות לבעיה רחמית, לבעיה שלייתית על רקע הפרעות בקרישה, וחלקן על רקע אמהי. הפלות טבעיות מוקדמות בדרך כלל נובעות מכך שהעובר אינו תקין כרומוזומלית; קיים כנראה מנגנון, שעדיין אינו ידוע, הגורם לגוף לזהות התפתחות לא תקינה של עובר ולגרום להפסקת גדילתו ולהפלתו.

זה תמיד משמח, אחרי הפלה של מטופלת, לחוות איתה איך שהקדוש ברוך הוא משלים את חסרונה, וממלא את הבית בילדים נוספים. פציינטית שלי הגיעה לחדר לידה עם מוות תוך רחמי של עובר בחודש השמיני, ושתינו פרצנו בבכי (כמו שבעלי אומר: 'ככה זה בנוגה!'), ואני איחלתי לה מכל הלב שהקב"ה ימלא את חסרונה בקרוב עם תינוק בריא; לאחר כשנה זכיתי לפגוש אותה במחלקת יולדות (הפעם שכבתי שם כיולדת ב"ה) טרודה בריצה בין שני התאומים שנולדו לה לפני יומיים. כשראה אותי אמרה לי בעיניים דומעות: 'ברכְתְ אותי, דוקטור, בשנה שעברה, שהקב"ה ימלא חסרוני – והנה קיבלתי מנה כפולה של ברכה!' אגב,לאחר שקורית הפלה, אני בדרך כלל מחלקת דף מצולם מהספר 'תורת היולדת' של הרב זילברשטיין שליט"א, המספר על המשמעות העמוקה של הורדת נשמה לעולם, גם אם הנשמה הזו לא זכתה לחיות חיים שלמים. הרבה נשים מתנחמות בזה, לפחות נחמה פורתא.

ישנן גם הפלות יזומות, אותן מנסה למנוע אגודת 'אפרת', שיש לי הכבוד להיות חברת הנהלתה. מטרתה למנוע הפסקות הריון שנובעות מקושי כלכלי וטכני (שהוא בד"כ זמני ובד"כ פתיר), כאשר האם והעובר בריאים. בכל שנות עבודתי זכיתי לראות רק הורים מאושרים לאחר ההחלטה להימנע מהפלה, ואף הוזמנתי כאורחת כבוד לבריתות אצל נשים שהצלחתי לשכנע אותם להוליד את הילד. חביב עלי הסיפור שהעביר לי ד"ר שוסהיים על 'ילדי המים' של ד"ר שיבא, מייסד בית החולים תל השומר [הקרוי על שמו]: הוא מתאר איך פנו אליו נשים רבות בימים הקשים של ראשית המדינה, ובפיהם בקשה להפיל את עוברן עקב קשיי פרנסה; במקרים אלו הוא היה נותן לאשה זריקה ובה מעט מים מזוקקים, ולאחר חודש-חודשיים כשהאשה היתה חוזרת, היה מתנצל בפניה שהזריקה לא פעלה, ובהמשך היה דואג להשיג לזוג מכונת כביסה ועזרה כלכלית (בדומה לאגודת אפרת היום)… לימים התגאה ד"ר שיבא במאות 'ילדי המים' שזכה להציל, וטען שלא היה אף מקרה של זוג שבדיעבד כעס על תרמית זו!

נדמה לי שיש לי הבנה מיוחדת לצער ההפלה, כי אף אני 'זכיתי' להיות חברת כבוד במועדון הזה – עברתי שבע הפלות, מתוכן שש שנסתיימו בגרידה, ועוד מוות תוך רחמי בחודש השביעי (דווקא את ההריון הזה ניסיתי להסתיר בתחילה, אך התאומות הקטנות והפטפטניות שלי ברגע שנודע להן שאני בהריון סיפרו על כך לכל השכונה, וחזרו אלי עם סודות על ההריונות המתרקמים אצל השכנות…). לאחר אחת הגרידות, כשאני שוכבת במחלקה תחת השפעתה של זריקת הטשטוש, חוויתי חוויה הזויה: פציינטית לשעבר, ששכבה לידי וזיהתה אותי, אמרה לי בזו הלשון: 'ד"ר קטן, איזה יופי שאני עכשיו לידך! יש לי המון שאלות רפואיות שתכננתי מזמן להתייעץ אתך לגביהן – עכשיו זה הזמן'! אמרה ועשתה… ואני רק רציתי לישון!…

וסיפור הזוי עוד יותר: יממה לאחר אחת מההפלות שעברתי, בזמן ההתמחות, קיבלתי טלפון הביתה, ואני עוד בוכייה וחלשה וכאובה, ועל הקו רופא מתמחה, חבר לעבודה, ששואל אותי האם אני מתכוונת להגיע היום לתורנות הלילה במחלקה, ואם לא – עלי למצוא מחליף! לא יכולתי לענות עקב הדמעות שחנקו את גרוני… מאז אני רושמת לפחות עשרה ימי חופש לכל אשה אחרי הפלה – זו חוויה גופנית ורוחנית קשה, ולוקח זמן להתאושש ממנה!

וכמה מילים על 'ילד הניסים שלנו' (היום בן עשרים ושנים) שבחסדי ה' ניצל מהפלה. לאחר לידת התאומות סבלתי מכאבי בטן, ולאחר שבצעתי מספר צילומי רנטגן (האולטרסאונד היה אז רק בחיתוליו!) אובחנה אצלי ציסטה שחלתית. עברתי ניתוח בהרדמה אפידוראלית כשאני ערה ועוקבת בענין אחרי הנעשה, ובמהלכו בישרו לי המנתחים על כך שהם מזהים תחילת הריון, וביקשו לבצע גרידה מיידית; הם חששו לגורלו של העוברון היות ועברו עליו סידרת צילומי אגן וגם הרדמה, והעדיפו 'להעבירו מן העולם' עוד בראשית חייו. למזלי הייתי כאמור ערנית, וביקשתי לדחות את ההחלטה לשלב מאוחר יותר, למרות שזה היה לפני ארבעים יום של ההריון. לאחר שהחלמתי מהניתוח עשיתי בירור מעמיק לגבי כמויות הקרינה שספג העובר, והסתבר שהסיכון לבריאותו זניח. והנה בתום תשעה ירחי לידה שהיו גדושים בתפילות, הרבה יותר מהרגיל, נולד ילד בלונדיני, שמנמן ויפהפה, שמאז ועד היום מביא אך נחת למשפחתו, לחבריו, ובעיקר לרבונו של עולם. כשסיפרתי את סיפורי האישי לפציינטית שמאוד חששה למום בעובר שבבטנה בעקבות כמה צילומים שעברה, היא אמרה לי בפשטות: 'בוודאי שהילד הזה הוא אוצר מיוחד – הלא התפללת עליו כל כך הרבה!'… במשך שנים הקפדתי לקראת יום הולדתו להביא אותו לביקור אצל הרופא הנ"ל שכמעט קיפד את פתיל חייו, ובזה, להערכתי, לימדתי אותו שיעור גדול באמונה. כל יום-הולדת הייתי אוספת את חבריו השובבים לספר על 'ילד הניסים' שלנו, וכולם ישבו מרותקים, ואם שכחתי פרט אחד הם כבר תיקנו אותי, הם זכרו משנה שעברה…