המתנה

זהבית חיכתה שנתיים להריון הזה. הזריקות ההורמונליות היו לה לבעלות סוד. היא מלטפת את הבטן ההריונית התופחת ,מתרגשת לקראת בדיקת האולטרסאונד. הועבר שלה כל כך פוטוגני. הפעם היא תבקש דיסק. גם לסבתא מגיע להינות כבר עכשיו מהנכד הראשון , יורש העצר. היא מבקשת משמוליק לוותר על יום עבודה ולהתלוות אליה. אנחת יאוש מבליחה מסרעפתו. עוד יום חופש, הוא ממלמל , המילים במבין שיניו? מכתב הפיטורין בדרך…אבל זו חוויה זוגית שאסור לפספס, יהודה. אנחנו הולכים 'לראות את הנולד'… העובר נראה על גבי הצג, אך חסרונו של הדופק העוברי מוביל אותם מיידית למיון נשים. אחרי בדיקה נוספת , והמון דמעות, זהבית עוברת ריקון של הרחם בחדר הניתוח. הפעולה קצרה. היא מתאוששת מספר שעות. בודקים דימו, והיא נשלחת לביתה, עם חופשת מחלה של שלושה ימים, כאילו לא נפרדה כעת מחיים שלמים… הם חוזרים לביתם השקט, שקט מדי, שבורי לב.

ריקון רחם כירורגי הוא מועדף מכמה סיבות – ראשית, וזו, לדעתי הסיבה העיקרית, זה מאפשר לזוג לסיים עם חווית האבדן בהקדם. השימוש בחומר כימי  [CYTOTECH] אמנם יכול 'לחסוך' חדר ניתוח, אך חווית הדימום המתמשך, ריצות הלוך ושוב לבדיקות אולטרסאונד עוקבות לבדיקת שארית, והצורך לביצוע גרידה בסופו של תהליך באחוז לא מבוטל מהמקרים- מכריע , בעיני, לכיוון של פעולה כירורגית מדויקת, קצרה, והחלטית- והעיקר- זו הכנת רירית הרחם לקראת ההריון שיבוא בקרוב.

ואכן, הרפואה הנכונה לכאב זה היא הריון נוסף. אבל מתי? הרופאים ביקשו להמתין מספר חודשים עד תחילת ההריון הבא, כדי שרירית הרחם 'תצמח' מחדש. זהבית מבועסת. אין לה סבלנות לחכות. הכצעקתה?

הרעיון לאחר ההמתנה היא הצורך לנתר את הירידה בהורמון הBHCG, לעקוב אחר התארגנות רירית הרחם בבדיקת על-קול, ולוודא בבדיקה גינקולוגית, לאחר הגעת הווסת הראשונה, שאכן הרחם מכווץ ומוכן לארח את ההיריון הבא.

והנה, מחקר חדש בחן זוגות שאיבדו הריון. נבדקו פרקי הזמן השונים שעברו החל מתאריך אובדן הריונם האחרון ועד הרגע בו ניסו להיכנס שוב להריון, והושווה בין זמן זה לבין הסיכוי ללידה מוצלחת. המחקר מצא כי זוגות שהמתינו פחות משלושה חודשים היו בעלי סיכוי גבוה יותר ללידת חי בהשוואה לזוגות שהמתינו תקופה ארוכה יותר. מסקנתם הייתה כי אין עדות פיזיולוגית לכך שיש לדחות את ניסיון הכניסה להריון לאחר אובדן הריון מוקדם.

זהבית מרגישה שהדכדוך גובר. מתפתחים אצלה סימנים של דיכאון הדומים לדיכאון שלאחר לידה. אך אין לה הזדמנות 'להתאבל'- לא ניתנת לה רשות לכך. היא קיבלה רק שלושה ימי חופשת מחלה. אף אחת מהשכנות כלל לא ידעה על ההיריון המתוק שהתרקם ברחמה, כך שאין בישולים ופינוקים כמו שיולדות מקבלות. אבל החלומות טריות והפרידה לא פשוטה.   אולם היא יודעת, הזמן עושה את שלו, וההורמונים הטובים יחלישו את הכאב שבליבה. ומה עם שמוליק? גם הוא לא נראה טוב לאחרונה…

גם לו יש תקופת המתנה. הדימומים שלאחר ההפלה, לעיתים ידמו לדמם הממושך לאחר לידה, אך פה יש צורך כל כך משמעותי להתנחם יחדיו, וכשמתמהמה, יש קושי. לעיתים זהו סימן שהריקון לא היה מלא, ואולי אף יש שארית, שזוקקת התייחסות. במקרים של חשש לשארית, אנחנו נוהגים להמליץ על ביצוע בדיקת היסטרוסקופיה, שזוהי בדיקה פשוטה שמבוצעת באמצעות צינור דק שמושחל לרחם עם מקור אור ותוך כדי הזלפת נוזלים, הרופא מסתכל ישירות לתוך החלל ומוודא שהרירית תקינה.

הוא מתגעגע לזהבית, וההמתנה קשה.

ועוד יש לדעת שמסתבר שיש דיכאון לאחר לידה [וגם לאחר הפלה],  בגברים! מאמר בעיתון המדעי JAMA סיכם מעל ארבעים מאמרים שסקרו יחד כשלושים אלף מקרים של דיכאון לאחר לידה בגברים. המסקנה היא שהדיכאון הזה קיים באחוזים גבוהים. סיבות הדיכאון הזה דומות לדיכאון הנשים הקלאסי, חוץ מהירידה ההורמונאלית שכמובן לא רלוונטית כאן. גבר רגיש שחווה לידה [או הפלה] בה צפה באשה חסרת אונים, סובלת, ולעיתים גם משתוללת מפאת הכאב, עלול להירתע, ואף לחוש דחייה, מכל קרבה עתידית עם אשתו. פה נכנסת לתמונה סגולתה של חברתי מימים ימימה – זריקת האפידורל. גם את הבעיה הזו היא אמורה לפתור…

אז אם יש צורך למנוע הריון לזמן קצר, מה עושים?

אם הסבירות היא שההפלה בוצעה בשלמותה, החשש מהריון שיצוץ בפתאומית איננו משמעותי, וניתן להסתפק באמצעים לא בטוחים. אבל אם יש צורך לברר את סיבת ההפלה, או יש חשש שההפלה לא הסתיימה בשלמותה, או עדיין לא התקבלה תשובה פתלוגית ממצא שהיה נראה חשוד, ראוי ליטול אמצעי בטוח, כמו גלולות, על פי הוראת רופא מומחה.

כמה קשה ההמתנה…המתנה לפגישה מחודשת…המתנה לעובר שישתכן בהיכל שהוכן עבורו- עם שטיח אדום …אחכה לו….בכל יום שיבוא…