הכל אי אפשר

חמותי ז"ל הייתה אישה חכמה. בין השאר היו שגורים על לשונה פניני לשון ייחודיים שהתאימו למצבים מסוימים, והיא הייתה שולפת אותם כאשר 'מצב' כזה הגיע – והם היו ממש במקום.\

כך למשל כאשר מישהו ביקש משהו שוב ושוב היא הייתה לפעמים אומרת בשפת אמה הגרמנית 'אלס קן מן נט', ביטוי שפירושו 'הכל אי אפשר'. על משהו צריך לוותר. הפתגם הזה היה נשלף מול אחד הנכדים שרצה גם במבה וגם גלידה וגם שוקו, וגם מול כלה שביקשה גם להיות אמא מושלמת וגם רופאה מושלמת וגם להמשיך לצייר ולנגן ועוד: 'אלעס קן מן נט', הכל אי אפשר…

כך זה בחיים. הכל אי אפשר. המציאות מורכבת. ועל משהו צריך לוותר. כל מתחיל בלימודי הכלכלה נהיה מודע לבעיית המחסור שהיא הבסיס לכלכלה – אם אין מחסור במוצר או בחומר מסוים אז אין קונים ואין מוכרים ואין רווח ואין הפסד ושום עניין כלכלי לא מתפתח סביבו. ואם יש מחסור במשהו, ויש 'כלכלה' סביבו, מתחילה להישאל השאלה של סדרי עדיפויות, שהרי 'הכל אי אפשר'… וזה נכון בחלוקת הזמן שלנו, וזה נכון בחלוקת הכסף שברשותנו, וזה נכון כמעט בכל עניין שאנו צריכים לקבל בעניינו החלטות – הכל אי אפשר, צריך לבחון ולקבוע סדרי עדיפויות, כי הכל אי אפשר.

וזה נכון גם לגבי מיס קורונה המחוצפת שלובשת פנים ופושטת פנים, פעם אלפא ופעם דלתא. גם וגם. ונראה שהיא עוד לא אמרה את המילה האחרונה. היו ארצות שניסו 'גם וגם', גם להשאיר משק פתוח לגמרי וגם להשתדל להילחם במגפה, גם להציל את הכלכלה וגם למנוע תחלואה ותמותה – ובדרך כלל זה לא הצליח.

מדינת ניו זילנד הלכה בקיצוניות לצד אחד – היא הטילה סגר גמור וחמור פנימי וחיצוני, כדי למנוע הדבקות ותמותה – וזה הצליח להם חלקית, אבל המחיר שהם בחרו לשלם היה גבוה מאוד. בוודאי שצריך להציל חיי אדם, פיקוח נפש הרי דוחה כמעט את כל התורה כולה, אותי לא צריך לשכנע. אבל גם לכך יש גבול. כאשר ה'מחיר' נהיה יותר מדי יקר. וצריך גם להפעיל את ההיגיון. למה אני מתכוונת?

אין ספק שאם היינו שמים שוטר תנועה בכל קילומטר של כביש בארץ לא היינו 'מתרגלים' למאות הרוגים ואלפי פצועים כל שנה מתאונות דרכים, ואם היינו מצמידים אחות לכל פג בכל בתי החולים התמותה הנאונטלית הייתה יורדת פלאים, ואם היינו אוסרים בחוק שיווק של סוכר לבן או מוצרים היו הרבה יותר אנשים מאריכים ימים, אבל 'אלעס קן מן נט'. הכול אי אפשר ואולי גם לא צריך. ואני אומרת זאת מאד בזהירות. יש גבול למה שאנו יכולים וצריכים לדרוש מעצמנו ומהציבור גם בנושאים שקשורים להגנה על החיים.

צריך לזכור עוד נקודה מאד חשובה. כעת, בזכות החיסון השלישי אותו דוחף בנט ואנשיו, ובזכות החיסונים הקודמים, להם דאגה הממשלה היוצאת, האוכלוסייה שהיא בסיכון מוגנת באופן כמעט מוחלט. הממשלה כן שמה בעדיפות גבוהה ביותר את בריאותה ודאגה לשלומה. מי שממלא את בתי החולים ומעמיס על המערכת ועל כוח האדם התשוש גם כך, הם כמעט רק אנשים שלא הסכימו להתחסן, והם אינם באוכלוסייה שבסיכון. ולכן, בנט צודק בכך שהטלת סגר בראשון לציון , לדוגמה, או הגבלת מספר המשתתפים בבר מצווה בבני ברק ,לא תשנה את מצב מכשירי האקמו בבתי החולים.

השרה שקד 'חטפה' בקורת קשה על כך שהיא אמרה שצריך 'להכיל' את המתים במגפת הקורונה ולא לסגור את המשק ולחזור לסגרים המכבידים שהיו. היא לא התבטאה מספיק בזהירות, ולא שמה לאמירתה גבול ובכך היא השרתה תחושה של חוסר אחריות. אבל במידה יותר מוגדרת ואחראית, כולנו בעצם עובדים על פי הכללים האלו, ואנו לוקחים בחשבון את הסיכונים ומשקללים אותם, ולא תמיד משחקים במשחק סכום אפס. וזה נכון בכל התחומים, הכלכליים והבריאותיים והנפשיים ואפילו הרוחניים. אבל הכל באחריות, הכל במידה נכונה, הכל מתוך ראייה ובחינה של כל צדדי העניין בראש גדול ומתוך יראת שמים.

אתם זוכרים איך הוציאו שדרנים בערוצים ממלכתיים את כל הכעס והרוע שלהם נגד החלטתו של הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א בזמנו שלא להסכים לסגירה מוחלטת של תלמודי התורה ? גם הממשלה הקודמת, וביותר הממשלה הזו, מתנהגים למעשה בדרך דומה, רק הם א מדברים על לימוד תורתנו הקדושה, שהיא חיינו ואורך ימינו.

הממשלה קבלה החלטה עקרונית שלא לסגור את מערכות החינוך גם אם זה יכול למנוע תחלואה ולהציל חיי אדם, בהנחה שיש גבול עד כמה ניתן לגזור גזרות על החברה ועל המשק בישראל. אולם כל זה צריך להיות עם אחריות ועם סמכות ועם הרב סייעתא דשמיא, והרבה ענווה כי באמת 'הכול אי אפשר'…