האם הגיע הזמן לרפואה מגדרית?

לפני למעלה מחמישים שנה הכריז פרופסור איאן דונלד, חלוץ העל-קול (אולטרסאונד) במיילדות, שארבעים השבועות הראשונים בהם חי העובר במעי אמו חשובים להתפתחותו ומשפיעים על מהלך חייו ועתידו יותר מארבעים שנות חייו שלאחר מכן. במילים אחרות: הדרך הטובה ביותר של המדינה להשפיע על אזרחיה העתידיים היא להשקיע בהם בתקופת ההריון. והמסקנה המתבקשת, לכאורה, היא פשוטה ביותר: הצורך בהכרה בחשיבותו של מעקב ההריון השגרתי, ובהרמת קרנם של רופאי הנשים העוסקים במלאכת הקודש.

מתברר שהסביבה התוך-רחמית מתווה את המסלול בו העובר מובל אל החיים עלי אדמות, ושהיא משפיעה משמעותית על הדרך בה אותו אדם, בסוף ימיו, ייפרד ממתנת החיים. מערכת זו מפוקחת היטב. בספרי הזואולוגיה, למשל, מתואר שטלאים שנולדים לקראת החורף יוצאים מהרחם עם פרווה מכובדת, בניגוד לאחיהם שנולדים בקיץ עם פרווה קצרה. האם העתידית "מדווחת" לעובר על המצב בעולם החיצון, והעובר מפתח תכונות אפיגנטיות שמזרזת צמיחה של פרווה עבה.

זאת ועוד, בעבודות רבות בחולדות נצפה שאצל אֵם שנחשפה למתח משמעותי במהלך הריונה יופיעו צאצאים עם יותר חרדות, קשיים קוגניטיביים, הפרעות קשב וריכוז, דיכאון, ועוד תופעות נוירופסיכולוגיות. הסביבה התוך הרחמית מאפשרת ניהול מידע ובקרה על הביטוי של המבנה הגנטי של העובר ועל הסתגלותו לסביבה. אימהות הסובלות מתת-תזונה תלדנה ילדים במשקל לידה נמוך מהממוצע. ילדים אלו, שסבלו מאי ספקה שלייתית, עלולים לעשות קומפנסציה בעתיד, ולפתח תסמונת מטבולית שתתבטא במחלות לב וכלי דם, השמנת יתר, יתר לחץ דם וסוכרת. במחקרים שונים נצפה שעובָּרים ממין זכר שגדלו בסביבה רחמית רווית הורמון זכרי נולדו עם נטייה ללקיחת סיכון כלכלי, ובסף כאב גבוה יותר. עבודה גדולה שבוצעה על כמאה אלף לידות בירושלים, בשנים שבין 1964 – 1976, ופורסמה בשנת 2008, מצאה סיכון מוגבר לסכיזופרניה בבנות אשר אמותיהן חשו במהלך הריונן מתח משמעותי; ואכן, תקופת המחקר נושקת להיארעות של שתי מלחמות משמעותיות – מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

ההשפעות השונות על המינים עוד בשלב העוברי, תואמים את ממצאי המחקר באחד המרתקים ביותר מבין תחומי הרפואה השונים, והוא הרפואה המגדרית. מתברר אט-אט שקיים צורך להתבונן על תהליכים פיזיולוגיים שמתרחשים בגברים ובנשים במבט שונה לגמרי. לדוגמה, ממחקרים תצפיתיים בתחום הפסיכולוגיה עולה שנשים מאופיינות בכישורים ורבליים ותקשורתיים מפותחים בהשוואה לגברים; יש להן יתרון מובהק ב"חוכמת הפנים", בהבנת רגשות ו"קריאת מחשבות", ביצירת קשר עין ובזיכרון חברתי. אך היות שהן ניחנות בנפש רגישה, נשים גם נוטות לפתח בשכיחות גבוהה יותר, הפרעות פסיכיאטריות שונות – כגון דיכאון, מחלה בי-פולרית, חרדה, הפרעות אכילה, ותסמונת פוסט-טראומטית. בנשים, הביטוי הראשוני של ההפרעה יופיע בעיקר במעגלי הזוגיות והמשפחה, ואילו אצל הגברים הוא יופיע יותר במעגלי העבודה. כמו כן, הפיזיולוגיה הנפשית הנשית הקשובה יודעת עליות ומורדות סביב עונות השנה, מה שלא קיים כמעט אצל גברים. ובנוסף, גורמים פסיכוסוציאליים ומעגלי תמיכה שקיימים או חסרים הם בעלי השפעה משמעותית יותר על נפש האשה מאשר על הנפש הזכרית.